על התהליך של בחירת קופת חולים ליגור דורון ס"ט ותשובה

דורון ס"ט

ככלל, הרצון לשפר הינו חשוב בכל ארגון. אני מניח גם שאלו העוסקים בתהליך ביגור, באים עם כוונות טובות. אני לא מכיר את פרטי התהליך המתרחש עתה בין יגור לקופות החולים בעניין האפשרות למעבר של יגור מן "הכללית" ל"מכבי", אלא מקריאה ביומן. אבל מקריאה זו, עולות אצלי מספר שאלות ומחשבות שנראה לי נכון לשתף בהם את הציבור.

השאלות שעולות

השאלות הן: האם הוגדרה מטרה ברורה לתהליך, שהוא מורכב? אילו ממדים (פרמטרים) אנחנו בוחנים, ומה המשקל של כל ממד בתהליך? האם המחיר הוא בעל משקל עיקרי, או אולי השרות, ואולי יש מרכיבים נוספים? מה עלות המעבר לכל אחת משכבות הגיל? האם קיימת תכנית גיבוי באם התהליך לא יצליח ונרצה לסוג ממנו?
בנוסף לכך, קיימות נורות הזהרה נוספות לתהליך. ככל הידוע לי, עד עתה לא עשה שום קיבוץ בתנועה הקיבוצית (תק"צ), מהלך כזה.
קיבוץ קטן מן "הקיבוץ הדתי", וכנראה חסר תשתיות רחבות כשלנו, עשה לאחרונה מהלך כזה. אבל ספק אם אנחנו יכולים להסתמך על הניסיון שהצטבר שם.

קבלת החלטות

שלושה מושגים בסיסיים מעולם הכלכלה וקבלת ההחלטות צפים בראשי, שאולי יכולים לסייע לנו בניתוח המצב:
הראשון – מה נחשב כשיפור ישיר וודאי ("שיפור  פרטו" – בשפת הכלכלה).  שיפור כזה  הוא שיפור של ממד אחד (נניח – המחיר), ללא כל פגיעה בשאר הממדים (נניח שרות וזמינות). או בדומה לכך: שיפור המצב של אוכלוסיית גיל מסוימת, ללא פגיעה באוכלוסיות אחרות. כל שיפור שגורם לנזק, ואפילו בתחום אחד אחר, איננו שיפור טהור, שיפור ישיר וודאי ("פרטו").
מושג שני  – הוא "שנאת סיכון", כאשר זו  גדלה עם הגיל. כך למשל, בניהול חיסכון ארוך טווח  (לדוגמא – פנסיה), ידוע שככול שהגיל עולה, רמת הסיכון שקבוצת הגיל המבוגרת מוכנה לקחת, פוחתת. זאת, כיוון שאם יש צורך לתקן הפסדים מהשקעות מסוכנות (גם אם הן אולי בעלות תשואה גדולה יותר בטווח ארוך), הריי שיש פחות זמן לעשות זאת, לעומת קבוצת הגיל הצעירה יותר. על בסיס ההבנה הזאת ניבנו תיאוריות כלכליות רבות בעולם (למשל – "המודל הצ׳יליאני", בפנסיה). גם בישראל, הפיקוח על שוק ההון, מחייב את קרנות הפנסיה החדשות לנהל נכסים לשכבת הגיל המבוגר באופן שהוא הרבה יותר סולידי, מאשר לצעירים. (מודל המכונה חכ״ם).
מושג שלישי – הוא ״מחיר הטעות״ ("מחיר החרטה"). לדוגמא, בבקרת איכות של מוצרים רפואיים, ידוע שמחיר הטעות לפסול מוצר תקין (הפסד כסף), שונה בתכלית מטעות של אישור מוצר שאיננו תקין, שיכול לגרום לנזק בריאותי כבד ובלתי הפיך.

הבעיות ביגור בנושא זה

ביגור יש אוכלוסייה מבוגרת גדולה יחסית. מעבר מקופה לקופה – גם אם הוא יכול להוזיל את העלות הכספית (ואולי אף לשפר במקומות מסוימים), עלול לפגוע באוכלוסייה המבוגרת בצורה משמעותית. זאת, פשוט, מכיוון שהיא פחות גמישה לשינויים. כלומר, בהתייחס לשיפור ישיר וודאי ("שיפור פרטו"), אנחנו צריכים לבחון לפחות שני היבטים: האם אנחנו לא משפרים את המחיר אך בו בזמן פוגעים בממדים אחרים, כמו שרות, המשכיות ועוד? והאם אנחנו לא משפרים שכבת גיל אחת, אך פוגעים בשכבת גיל אחרת?

ובאשר ל"שנאת סיכון" בהתאם לגיל. האם אנחנו כופים על האוכלוסייה הוותיקה הגדולה, לקיחת סיכון שלא מתאים לגילם? כאמור,  אין אף קיבוץ בתק"צ שעבר מן "הכללית" ל"מכבי". האם אנחנו יכולים לקחת את הסיכון להיות הקיבוץ הראשון? האם יגור בהרכב האוכלוסייה הכולל שלו, יכול לקחת סיכונים שחברים בודדים או שכבות גיל צעירות יכולים לקחת?!
התשובה להבנתי , היא – לא.

ולגבי ״מחיר הטעות״  – למקרה שנבצע מעבר, והוא לא יצלח. במקרה של מעבר לקופה אחרת המשמעות היא פרוק כל התשתית הרחבה והמנוסה הקיימת: מרפאה, רופאים ואחיות. האם באמת נוכל להחזיר את הגלגל לאחור, ובאיזה מחיר, או שאולי מחיר כישלון עלול להיות כבד מאוד,  דבר המתקשר גם לעניין "שנאת הסיכון" ככול שהגיל גדל?!

מה – כן?

עד כאן, אמרתי מה – לא. וודאי תגידו: טוב, אז מה – כן?

להבנתי, לא נכון ליפול למלכודת של מו״מ כוחני. קיבוץ יגור הינו קהילה גדולה ואטרקטיבית  לקופות.
מנגד, חשוב להיות מודעים ל"מגבלת הכוח". "הכללית" כנראה לא טיפשה. העובדה שהם לא חזרו עם תשובות, מראה אולי את ניתוח המצב שלהם לגבי החלופות העומדות בפני יגור. הייתי בוחן האם לא נכון יותר לחפש דווקא דרכים של "שיפור פרטו", לנו ול"כללית" גם יחד –  מצב בו שני הצדדים מרוויחים. זאת,  במקום ליפול למלכודת של משחק כוחני שבו כל אחד מהצדדים חושב שהוא חכם מהאחר, שהוא ירוויח והאחר יפסיד ("משחק סכום אפס" בקירוב).  משחק כזה ידוע בניתוח תהליכי קבלת החלטות ב"תורת המשחקים" כגורם לכך ששני הצדדים מפסידים בסופו של תהליך. הדוגמא הידועה לכך היא מודל "דילמת האסיר" שבה שני השחקנים הולכים לכלא,  במקום להישאר חופשיים אם הם היו שומרים על אמון הדדי.

ממה שקראתי, אני מבין שישובים אחרים במועצה האזורית שלנו, שהיקפם הכולל והאטרקטיביות שלהם לא פחותים משלנו, נקטו בגישה זאת. לדוגמא גוש זבולון – הולכים עם "הכללית" למרפאה אזורית משותפת וגם כפר חסידים, ויוצרים תהליכים נוספים שיביאו תועלת ליישוב ול"כללית" גם יחד.

לסיכום

קיבוץ יגור היה זהיר תמיד בכל תהליכי השינוי. מהלינה המשפחתית, דרך הפרטת המזון, וגם היום במודל "השינוי הרך" שנבחר. אם בכל התנועה הקיבוצית (התק"צ) אין כנראה קיבוץ אחד שעבר ל"מכבי", ובמועצה האזורית הולכים בגישה הפוכה מאתנו, בואו נבדוק את עצמנו אם אנחנו, לא  טועים בתהליך חשוב כזה. לחילופין, מה מחיר הטעות להמתין וללמוד מניסיון אחרים, מול לרוץ ראשונים, ואולי להיכשל.

 

 

תגובת אייל שריג ובועז אוחנה בשם צוות המו"מ

המהלך לבדיקת אפשרות להחליף קופת חולים ביגור, התחיל לאחר, שצוות אד-הוק, ישב וחשב מה נכון ליגור בשנים הקרובות בשירות הרפואי בחצר יגור.

לאחר מחשבה, הפנינו מכתב מפורט לקופ"ח כללית וחיכינו לתגובה. לקח הרבה זמן ותזכורות עד שקיבלנו תשובה שלא ניתן לעשות כלום. אולי יחזירו את התקן של רופא המשפחה לפעמיים ביום שישי.

במקביל קיבלנו הצעה ממכבי לבחון אפשרות לשיתוף פעולה. לאחר שזו הייתה תשובת כללית, החלטנו לשמוע ולראות מה הם מציעים.

חשוב לומר כבר בשלב זה, צורת העבודה של כללית ומכבי שונות. מכבי עובדת יותר עם רופאים מקצועיים המגיעים לסניפים/מרפאות, וכללית נסמכת על המרכזים הפזורים בכל יישוב ו/או סביבתו.

על מנת לא לעשות צעדים שלא מקובלים על הקהילה, הבאנו את הנושא לאסיפה, עם הדילמות השונות, וקיבלנו אישור להיכנס לתהליך, שבסופו חברי יגור יצביעו בקלפי איזו קופ"ח תפתח מרפאה בחצר יגור. כמו כן, כדי להבטיח כי זה רצון רוב החברים ולא גחמה של מישהו, החלטנו כי שההצבעה צריכה לעבור ברוב של 2/3 מכלל המצביעים. אתגר לא קל ביגור.

ברור לכולם שאם ויוחלט על מעבר למכבי, זה מהלך מורכב, לא קל, שגם מכבי שוקלת בימים אלו איך לעשות זאת, אם זה יעבור קלפי. יחד עם זה, כשאנחנו מבינים שיותר רופאים מקצועיים יכולים להגיע לכאן, כולל רופאים הקשורים יותר לגיל השלישי, דבר שיחסוך לחברי יגור נסיעות ואי נוחות, ואנחנו מבינים שחלק ניכר מעלות המרפאה היום יעבור למכבי ויירד מיגור, אנו חושבים שחובתנו כנציגי ציבור להביא זאת לידיעת הציבור.

בסוף, צריך לראות איך הקהילה כאן רוצה לראות את השירות הרפואי לא היום, אל בעוד 3 שנים, 5 שנים. בכל מה שנכתב, אין זה אומר שכללית לא נותנים שירות טוב, אמין ומקצועי.

יש כאן הצעה אחרת, יוצאת דופן, שחובתנו להביא אותה לציבור. נכון, שאר הקיבוצים עוד לא עברו למכבי, רק צריך לזכור שגם בשאר הקיבוצים עד היום אין בית מרקחת, ושאר הקיבוצים, הגדולים יותר, עוקבים אחרינו כדי להבין ולראות מה יהיה.

בזכות מה שקורה ביגור, הכללית אפשרה פעם שנייה לפתוח בית מרקחת במרפאה אזורית שתפתח ב"גוש", והם קיבלו עוד הטבות.

הקושי במידה ויוחלט לעבור קופה, הוא קושי. אנו מודעים לו, אך גם השינוי ביגור הרתיע והכעיס רבים ולבסוף כמעט לאחר שנתיים, נראה  שרוב יגור שמחה וחייה טוב עם השינוי.

לצאת מאזור הנוחות לא קל, אך לא בלתי אפשרי. ההחלטה היא בידי הציבור, כמו בכל החלטה חשובה ביגור.