צומת יגור המקום של חברי יגור
גם אני הייתי בבלוקונים, עברנו מבית הילדים בכרם, זה שעכשיו משנים אותו למועדון לנעורים, בתחילת כיתה י"א, סוף שנת 1957.
אני הייתי בבלוקון ובחדר הכי קרובים לבריכה ולנחל נחש. מקלחת לא היתה, והיינו צריכים ללכת עד המקלחת של יגור, גם השירותים היו בצד השני של השכונה ונזקקנו להליכה די ארוכה, על מנת להגיע לשם. מציין גם את העובדה שמבנה יד למגינים עדיין לא היה קיים, מגרש החנייה של יד למגינים, עדיין היה מגרש הכדורגל של יגור, כך שיכולנו לשבת על החלון הצפוני של החדר שלנו ולצפות במשחקי הכדורגל של הפועל יגור דאז. את ענייני השירותים פתרנו באמצעות הואדי שהיה סבוך דיו וקרוב.
אבל החלק העיקרי בבלוקונים היו חיי החברה, החלק הארי שלהם נעשה בארוחות ארבע של מרים פרבר קרן צבי, הסבתא של ניר והסבתא רבא של ילדיהם של ניר ונורית. מרים היתה מביאה אוכל בשתי עגלות יד כשאת אחת היא דוחפת לפניה ואת השניה היא גוררת מאחוריה, ארוחה זו שהיינו אוכלים בחדר האכל של מרים, היתה הארוחה העיקרית של היום, ובעיקר נמשכה הרבה זמן, כי שם היינו נפגשים והיה לנו מעניין ביחד. מרים שהיתה אשת תרבות וספרות, בעיקר ספרות רוסית, דאגה ליידע אותנו אודות היוצרים הרוסיים. שמות כמו פושקין, מייקובסקי, דוסטוייבסקי, טולסטוי, שמענו לא בשיעורים הפורמליים בבית הספר, אלא גם ממרים. מרים תיחזקה גם את חדר "יוסה'לה", על שמו של יוסה'לה שוכמכר. יוסה'לה שוכמכר היה ילד שנחטף מהוריו על ידי בני משפחה חרדים שחששו שהוא לא מקבל מהוריו חינוך דתי דיו. במשך חודשים רבים כל מדינת ישראל דיברה עליו, עד שנמצא על ידי המדינה והוחזר להוריו. החדר נקרא כך כי אסור היה לאף אחד, פרט למרים, להיכנס אליו, וכמו כל דבר אסור הוא סיקרן אותנו. במשך הזמן התברר שמה שהוסתר שם היו ממתקים, חלקם עבשים, וכן פריטים שאסור היה, לבנים, לדעת שהם קיימים.
יצא לי להגיע לבלוקונים גם בתפקידים מאוחרים יותר שמילאתי, וגם להיות בפגישות עם מרים ומטפלות שהצטרפו אליה. אבל לי זה כבר היה אחרת.
אזכור גם את הבלוקונים וגם את מרים פרבר.
