לקט דיעות ותגובות בנושא השינוי מאתר "חצר יגור" בפייסבוק

"חצר יגור" בפייסבוק תוססת ויוצרת, גם בנושא השינוי. אנו מביאים כאן ל"אתר יגור" לקט משרשור מעמיק ומעניין שמתנהל שם. הנושא משותף כמובן לכולנו ולפני ההצבעה הגורלית בסופ'ש הקרוב חשבנו שכדאי לחשוף כמה שיותר חברים למיגוון הקולות והדיעות של התומכים והמתנגדים כאחת. לא נגענו ולא שינינו. והרבה תודה לכותבים ולמגיבים!..
הביא לדפוס: זאביק
—————————————

פוסט אנונימי – אין צורך בשינוי

בחיים שלי לא כתבתי פוסט והתלבטתי רבות אם לכתוב (כנראה זה יהיה הפוסט הראשון ואחרון שלי). אני גם לא אשף מילים כמו הכותבים פה עד עכשיו, הפעילות המקסימלית שלי בפייסבוק זה לעשות לייק לתמונות של חברים, אבל אני מרגיש שעכשיו זה הזמן שבו הכומר אומר שאם יש מישהו שמתנגד שיגיד עכשיו או ישתוק כל חייו וזאת ההזדמנות האחרונה.
לפני חמש שנים הייתה הצבעה, בטח לא כולם זוכרים שהיו שלושה מודלים: המודל הדיפרנציאלי (שנשמע מאוד מפחיד), המודל השיתופי שכמעט אף אחד לא רצה כי יגור הייתה במשבר כלכלי ומי יצביע בעד אוניה טובעת, ומודל רשת הביטחון- זה שם שקל לעיכול ומאוד נוח להזדהות איתו. לפי דעתי (בלי הבנה מעמיקה יותר מדי בכל מודל) זה המודל שעבר.

מאז, יגור כבר לא במשבר כלכלי ולפחות הקריסה הכלכלית שדיברו עליה ב2012 כבר לא תמומש (כך ההנהגה טוענת), אבל מה שהוחלט לפני חמש שנים בהצבעה שלא בדיוק הבנתי מה היא אומרת, הולכת לשנות את חיינו מהקצה לקצה. יתרה מזו – אני חושב שבדרך איבדנו קצת את המטרה, וההפרטה הפכה להיות המטרה ולא האמצעי.
שמעתי לא פעם ולא פעמיים- אנחנו חיים בבועה, בגן עדן, ואני שואל בצורה הכי תמימה שיש: למה לפוצץ את הבועה או למה לאכול מפרי עץ הדעת. בשביל שנהיה כמו 80 אחוז ממדינת ישראל שחיים באוברדרפט ומשועבדים למשכנתא? שנצטרך לשקול אם להביא ילד שלישי לעולם, כי זה שיקול כלכלי? שכל יום נחזור הביתה ב21:00, לא כי זה חשוב שנהיה בעבודה אלא בשביל לגמור את החודש ו"לדפוק שעון" (פריון העבודה בישראל הוא בין הנמוכים בעולם), או שנבקש מהאישה להישאר בבית כשהילד חולה כי היא מרוויחה פחות (זה לא שאני שוביניסט, זה המצב העגום של המדינה). לא צריך ללכת רחוק, רק להסתכל קצת על המדינה שלנו: כל ילד רביעי בארץ עני, מערכת החינוך לא בשיאה ולהשיג בית כמעט בלתי אפשרי, וכמובן המצב לא משתפר במדינה, ואנחנו במו ידינו נתחיל לשלם משכנתא של לפחות 3000 שח בחודש (זה המחיר שיהיה על אלה שירצו לעבור לדירת קבע לאחר השינוי). נשלם על חינוך ילדנו מחיר מלא (אמנם לא בהתחלה, אבל בהמשך לשם זה יוביל)
.
היום, בתור הורה, אני מבין שאחד הדברים הכי החשובים זה הילדים שלנו ואני אומר- הגעתי למקום שלא משנה מה יקרה, הילד שלי מקבל את החינוך הטוב ביותר, הילדים שלי יוכלו ללמוד לימודים מתקדמים, ואני לא מתבייש להגיד, גם זמן האיכות שלי עם הילדים יותר גבוה מהרבה הורים שחיים מחוץ לקיבוץ.
דבר נוסף: הבריאות שלנו ושל הורינו. גם פה אני בטוח שלא משנה מה יהיה, כל עוד אנחנו נשארים קיבוץ הם ואנחנו נקבל את הטיפול הטוב ביותר. (אני מימנתי את שני התארים שלי, וביטוח הבריאות אף פעם לא מכסה בדיוק את המחלה שיש להורים)
.
אומרים שצריך להיות שינוי ואני מסכים, אבל הגברת מוטיבציה לעבודה וקבלת החלטות כלכליות נכונות אינן קשורות להפרטה, הן קשורות לניהול נכון, ואני חושב שכבר יש פה תהליך נכון של ניהול. תמיד אפשר להשתפר ולגרום לאנשים להיות יותר פרודוקטיביים (בתאוריית הצרכים של מסלו לא מדובר על שכר). אני מאמין בקיבוץ ובערכיו, ומילים כמו ערבות הדדית אלו מילים שלא צריך לדבר עליהן כי אלו ערכי הקיבוץ וברור שהם קיימים ולא צריך לעגן אותם בחוקים. איכות החיים פה היא מהגבוהות בארץ, ואני לא רואה כרגע דרך לשפר אותה, להיפך. הקיבוץ הוא חלק מהמפעל הציוני שהמדינה שלנו כל כך שמחה להרוס ואנחנו עוזרים לה לבצע את זממה. קיבוץ יגור קיים יותר מ90 שנה ואני רואה איך בעוד 10 שנים מהיום, אם ההפרטה תעבור, רק המילה 'קיבוץ' לפני השם יגור תזכיר לנו שהיה פה קיבוץ (זה קורה בכל הקיבוצים שעברו הפרטה. נכון, 200 קיבוצים עברו הפרטה וברובם המצב השתפר ואני שואל- איזו הפרטה עברו? מה היה המצב הקודם של אותם קיבוצים? תקציב שנסגר, אי יכולת כללית לשלם לספקים, כולבו ומרכולית ללא מוצרים וכו' (ברור שהמצב משתפר) או להיפך- כל חבר קיבל 700 אלף שח ודירה להתחיל את החיים (אלה הקיבוצים שעברו הפרטה מחוסן כלכלי).

כמובן שאקבל כל החלטה שהקיבוץ יבחר, ונראה לי שבתור משפחה גם נצליח להתפרנס בצורה נאותה אבל שנייה לפני שאתם משלשלים את הפתק תשאלו את עצמכם האם כל כך רע פה? האם ההפרטה המדוברת כל כך תשפר את איכות החיים או שאולי היא תפגע בה? מה אתם רוצים שיהיה יותר טוב והאם ההפרטה היא הפתרון. אולי אנחנו הורסים במו ידינו מפעל של יותר מ90 שנה …ובשביל מה?

תגובות

יואב שמשי
עם תחושות אישיות קשה להתווכח ולא צריך גם לעשות את זה. עם עובדות, לעומת זאת, אפשר ורצוי. מאחר ומדובר בפוסט שכולל שילוב של עובדות בסיס שרובן שגוי מוטב היה אם היו מופרדות מתחושות הכותב. ובכלל, אמנם מדובר בהצבעה חשאית אבל כתיבה חשאית היא הרגל מגונה שאינו מאפשר להתמודד כראוי עם הטענות והדוגמאות האישיות שנותן הכותב.
– אני למשל מניח כבר בהתחלה שהאמירה ״אני לא אשף מילים ובחיים לא כתבתי פוסט ולא אכתוב״ אינה מדוייקת. הכתיבה יפה, מנוסחת יפה ואם הכותב אינו יודע לכתוב לדעתו כדאי שיחשוב שוב…בכל מקרה קריאה לשכנוע להצביע לצד מסוים שנעשית מבלי שאיש מתייצב מאחוריה (בניגוד להצבעה החשאית עצמה) אינה לגיטימית בעיני. משני הצדדים.
– לגופן של טענות-ההצבעה לפני חמש שנים לא גזרה שום גורלות. גם האידיליה הנוכחית מתוארת בצורה מוגזמת, לשון המעטה, כמו גם יציאת יגור מהמשבר הכלכלי.
– לגבי גן העדן- גן העדן של האחד הוא הגיהנום של האחר לעיתים ואני חושב שלא מדובר לא בזה ולא בזה אלא בצורך אמיתי בשינוי של מרבית החברים.
– לעניין העבודה עד 21:00 – כסף הוא אכן לא מה שמביא איכות חיים. זכותו של החבר לעבוד עד 15:30 לאחר השינוי ואני מבין שגם כיום הוא אינו עובד עד מאוחר. הוא פשוט ירוויח קצת פחות מזה שיעבוד שעות נוספות. לא אסון. בחירה חופשית שאנשים כמהים לה מסתבר לפי התוצאות האחרונות.
– לנושא 200 הקיבוצים שעברו שינוי – נראה שכאן יש שימוש דמגוגי בביטויים שהחבר קרא בעיתון או שמע מזרם כזה או אחר בתנועה. מצבם של הרבה מהם היה דומה לזה של יגור והחבר מוזמן לקבל דוגמאות ממני באופן אישי כמי שליווה חלקים מהם.
– לגבי הרס מה שבנינו ב90 שנה – כאן מגיע שלב המסקנות. וכשאתה נבנה על עובדות שגויות בד'כ כך תהיה מסקנתך. עם תחושות לא אתווכח ואפשר לנחש שהחבר מתנגד לשינוי וקורא לכולנו לעשות כמותו אבל להגיד שאנחנו הורסים את הקיבוץ במו ידינו זאת הגזמה. אמרו את זה במעבר ללינה המשפחתית. אמרו את זה בהפרטת המזון. והנה האידיליה שמתאר החבר נמשכה למרות שני אלה…

בניגוד להפחדות בעילום שם על הרס הקיבוץ אני קורא שוב לכלל החברים, בעיקר אלו שלא תמכו, להבין שהפור נפל ולתמוך גם הם בשינוי. הוא כבר הגיע לאור התוצאות האחרונות והגיע הזמן לקבל את הכרעת הרוב ולשים את הפחדים בצד. מדובר בהצבעה גורלית (בניגוד לזו שמתאר החבר לפני חמש שנים…) שעל כולם לקחת בה חלק.

ישראל סלע
ליואב – 1. לכתיבה אנונימית יש לא מעט חסרונות (אני, מעולם, לא כתבתי כך.), אבל יש בה גם יתרונות. אחד מהם, הוא שלילת האפשרות להגיב "לגופו של הכותב, ולהתמקד, בתגובות "לגופם של דבריו".
2. אתה, אמנם, משתדל לדבוק בעובדות, אבל מהחשובה ביותר, לדעתי, מהן, אתה מתעלם. אין בכל דבריך התייחסות לכך שאין לנו מספיק כסף כדי לממש את "הצעת הצוות". כבר בהצגת "ההיתכנות" השתמש רואה החשבון, כדי ליצור אותה, במספר מליוני שקלים מן היתרות הכספיות הנמצאות, כיום, בקופתנו. (בלי כספים אלו, לא הייתה היתכנות !) לאחרונה, קרה דבר נוסף. רשויות המס, של מדינתנו, הקפיאו, לזמן בלתי מוגבל, את החזרי החובות של "מס הכנסה", לקיבוצים. להזכירנו : ב"מודל ההיתכנות" כלל רואה החשבון, מעבר לכספים שנטל מקופתנו, גם מליוני שקלים בגין החזרי חובות, אשר, לדבריו, אנחנו אמורים לקבל מ"רשות המיסים" עבור גביית יתר של מס הכנסה, מאיתנו. החזרים אלה הינם, כאמור לעיל, מוקפאים !
על כן, אם נקבל, עכשיו, את "הצעת הצוות", נצטרך, לאחר קבלתה, לבטל חלק ניכר מן השרותים הכלולים בה. כולל, גם, "שרותי ליבה".
העובדה כי עקב הקפאת החזרי החובות הכספיים, של מס הכנסה כלפינו, נוצר "בור כספי" של מליוני שקלים ב"היתכנות" של "הצעת הצוות". זאת מעבר למליוני השקלים, אשר רואה החשבון לקח מן הקופה "השיתופית" שלנו, כדי ליצור את ההיתכנות של "הצעת הצוות".

יואב
תפנה את השאלה לגזבר. למיטב ידיעתי אתה לא מעודכן וההחזרים יגיעו ולגבי שינוי חוק המיסוי גם כאן נעשתה היתכנות כלכלית נוספת.

בועז
כמו שיואב כתב, אתה לא מעודכן…. ההחזרים יועברו ליגור.

ארנון שנער
יואב היקר -אחד הדברים שלמדתי בחיי ממרום שנותי, הוא שאם יש בכוונתי להתנגד או לבקר מישהו, רצוי להתחיל קודם בלהחמיא לו במילה טובה או באמפתיה… אז קודם כל, אני מאד מעריך את כתיבתך העניינית, הנעימה, והמקצועית… תענוג… יחד עם זאת, איני שותף לדעתך בנוגע לכתיבה בעילום שם בקיבוץ. לא רק שאיני מסכים לכך שזהו הרגל מגונה, אני אף סבור שזהו הכרח מציאות מתבקש לכל דבר!!! ולמרות שאתה אינך מסביר למה לדעתך "עילום שם" מקשה על ההתמודדות עם הכתוב, אני אנסה להסביר מדוע אני חושב בדיוק ההפך… זה איננו סוד שלכל אחד מחברי הקיבוץ יש את שמו, שם משפחתו, עברו ומעמדו בקיבוץ. זה איננו סוד שיחסה של החברה הקיבוצית, ושל בעלי התפקידים שבה (התנהגות אנושית גרידא) כלפי חבר זה או אחר, מושפעת לא פעם ולא פעמיים מזהותו של בעל הדבר (ומי שיגיד לך אחרת, משקר לך)! זה איננו סוד, שעבירות שנעשות על ידי חבר אחד, מקבלות התייחסות שונה, הן מצד החברה והן מצד הממסד, באם תעשינה ע"י חבר אחר… כולם יודעים את זה וחיים עם זה (בשלום?) החל מיומו הראשון של ה"ייצור המוזר" הזה שנקרא "קיבוץ"!!!
ולעניינינו – אין זה סוד, שמאמר אינטליגנטי של חבר "לא נחשב" יזכה (באנדרסטייטמנט) לפחות התייחסות, או לזלזול, לעומת אמירה פחות רצינית הנאמרת מפיו (או עטו) של "מכובד"… ובכוונה איני רוצה להכנס לכל הנושא הפסיכולוגי של החשש מפגיעה או נקמה עתידית בכל מי שביקורת בפיו (בעיקר משום שאני יודע שזה יקפיץ כמה אנשים מהכסא)… לסיכום: מותר וצריך לדרוש מכל אחד ואחד שכותב או אומר לכבד את החברה שבה הוא חי, ובעיקר את בעלי התפקידים שהוא בחר כדי לעשות את העבודה הקשה ולהוליך (ע"ע ביקורת בונה בפוסט אחר), אבל יחד עם זאת, מציע (מכל הלב ובאמונה שלמה), לכבד כל אמירה אשר ניתנת בעילום שם, ולו רק למען הכלל של: להתייחס לגופו של עניין, ולא לגופו של בעל העניין".

יואב
חלוקים לגבי זה. להביע דעה בעילום שם זה סביר. לכנות את הרוב ״עדר״ ולקרוא לו להצביע כמוני וכל זה בעילום שם-לא סביר. לדעתי כמובן. אגב, החמאתי גם לכותב או לכותבת שהתנסחו מאוד יפה. מופרך אבל יפה.

אבישי
לא צריך לפוצץ את הבועה. היא תתפוצץ לבד. כל הכוחות הגדולות של החיים שלנו בנויים על שיטה שלא מתאימה לקיבוץ היום על מיבנהו הדמוגרפי על הדורות השונים החיים בה על הורים שילדיהם לא כאן ואין להם אפשרות לעזור להם בשעה שהם עוזרים רק לנשארים כנראה שזה נגמר ולכן כל גן העדן מלאכותי שחיינו בו כאילו אלוהים ברא אותו במיוחד עבורנו הסתיים. וזו תכלית השינוי עזרה קהילתית אך בראש וראשונה אחריות אישית של כל אחד. הסתיים. וזו תכלית השינוי עזרה קהילתית אך בראש וראשונה אחריות אישית של כל אחד ואחת לפרנסתו ופרנסת משפחתו מי שלא מבין זאת יחיה בללה לנד עד הסוף המר הקרוב.

צביקה מלכין
כל המילים שלך (אבישי) ושל יואב חקוקות בסלע.

זוהר שמיר
לא ל מ ו נ י –
"לפני שאתם משלשלים את הפתק תשאלו את עצמכם".
1) האם תוכל להבחר הנהלת קהילה שתתמוך בהישארות "שיתופית". כשהרוב הוא בעד הפרטה.
2) האם אפשר יהיה לקבל החלטות שדרושות למי שרוצה להמשיך בדרך הקיימת, ללא רוב.
3) האם מישהו יכול להביא את ההכנסות המועלמות בחזרה.
מה שאתה רוצה זה בלתי אפשרי ויביא עלינו מריבות בלתי פוסקות, שיפגעו קודם כל בחלשים ביותר.