צומת יגור המקום של חברי יגור
אסיפת אחי"ג 13.3..2023
יו"ר: ספי בארי
הצעת דירקטוריון טובופלאסט: מכירת פעילות הפלסטיק
נוקי נויפלד: אנחנו בצומת דרכים. דריקטוריון משותף של לגין בע"מ ולגין טובופלסט, מציע לסגור את הפעילות של הפלסטיק. הפעילות של האלומיניום תימשך. מש"א יגור, והנהלות כח אדם, הכינו תכנית מסודרת לכל החברים שיסיימו את עבודתם, ביציאה לפנסיה או עבודה אחרת. רוב חברי יגור ימשיכו לעבוד במפעלים. כרגע עובדים בטובופלסט 17 חברים. נדאג להם.
זאב וורמברנד (יו”ר לגין חברה בעם): לכל אורך התהליך, כהנהלה וכדירטוריון, הסתכלנו לא רק על הצד העסקי אלא גם האנושי כדי לתת פתרון לעובדים שיסיימו את עבודתם. במפעל 160 עובדים, רובם המכריע עובדים קבועים, 20 עובדים בחוזים אישיים, 17 חברי קיבוץ. חיפשנו קונה שיקלוט גם את העובדים. הוצאנו נוקי ואני מכתב שמפרט את השתשלשות האירועים.
טובופלט מפסידה לאורך שנים. מאז 2012 הזרימה לגין אריזות 36 מליון ₪ לטובו . יותר מ 3 מיליון בשנה. קוי הפלסטיק 65% מהפעילות הם מקור ההפסד. האלומיניום רווחי. ניסינו לתקן את המצב.
פיצלנו ב 2017 את המפעל לשתי חברות, עם שני מנכ"לים, עם סדרת פעולות נוספות. אבל טובו המשיכה להפסיד. ב 2021, הדריקטוריון פנה למשרד חיצוני EY וביקשנו תוכנית עסקית כלכלית. הם עבדו כמה חודשים יחד עם מנהלים בכירים. אחרי 3-4 חודשים חזרו עם הממצאים הבאים: קווי הייצור מאוד ישנים: הפחת גדול והתוצרת נמוכה, ובגלל הסכמי העבודה הקיבוציים ההתייעלות יקרה מדי. EY הציעו להשקיע 60 מליון ₪ עלפני 5 שנים כדי לחדש את הציוד. הדריקטוריון דן בהצעה והחליט לא להיכנס להרפתקה בסדר הגודל הזה. החלטנו לחפש משקיעים מבחוץ. הכנו, בסוף 2021 מפרט על פי 5 עקרונות, למשקיע מתחום התעשיה (לא משקיע פיננסי).
-המשקיע יקבל 75% מהמניות
– המשקיע יכניס 30 מליון ₪ לחידוש שני קווים.
-המשקיע ימשיך לשלם שכ"ד (נמוך!) ליגור
-מהרווחים יעביר מליון ₪ ליגור בשנה.
-יגור תשביח את החלק שלה במפעל ותמכור.
מהות המהלך: העברת הניהול לגוף שיעשה את זה טוב יותר. ללא רווח כספי עבורנו.
קיימנו מו"מ מול שלושה מועמדים. הקונה הרציני מהם, מני שלם, בעל מפעל תעשיות שלם באזור קיסריה. עובד בתחום דומה. צוות שלו בדק את המפעל שלנו 4 חודשים. ואז הודיע שהוא יורד מהעניין. הסיבות: תעשיית הפלסטיק נעלמת בארץ, עוצמת העובדים. בספטמבר נשארנו בלי מועמדים והעברנו את הדיון מהדריקטוריון לאחי"ג. שני הגופים המליצו על סגירת המפעל. בינתיים המשכנו לחפש קונה, שיקנה את המפעל בעלות אפסית של 10 מליון ₪, לתקופה שהייה קצרה 4-6 שנים, מינימום שכ"ד, בתנאי שיקלוט ויעסיק את העובדים בחברה, ויעמיד ערבות של 10 מיליון ₪ על מנת שלא יעלם תוך שנה 1-2. מועמד אחד היה מפעל "ימה" מעין המפרץ, חשבו להעביר את המפעל לאזור בית שאן. חזרו ואמרו שלא מכירים שום מפעל שמחזיק הסכמים קיבוציים עם הסכמי שכר נדיבים כמו אצלנו. מועמד אחר מחו"ל, "לינארד", מגרמניה, בתחום שלנו, בהיקפים גדולים בהרבה. עשו עבודה גדולה, תרגמו את כל החומרים שלנו לאנגלית, הגיעה משלחת 5 אנשים, ישבו כאן, עשו עבודה גדולה. הודיעו לנו שהם מוכנים לקנות ציוד ומכונות, אבל לא את העובדים. הם דרשו מאיתנו להמשיך לייצר ולהעסיק עובדי הפלסטיק חצי שנה והאלומיניום שנתייים וחצי. כל מה שהם רצו זה את "תיק הלקוחות" שלנו. העיסקה נפלה על התנאי שלנו שיקלטו את העובדים. נוקי הרחיק לכת והציעה שיקלטו רק את עובדי האלומיניום, ועובדי הפלסטיק יפוטרו. אבל הם סרבו.
התמודדנו עם עשרה קונים שונים. אף אחד לא רצה לקנות, מפעל שמפסיד 3 מליון שח בשנה. מאז 2017 ההפסד עולה משנה לשנה, 2022 היתה "שנת מבחן" והגענו להפסד שיא של 7 מליון ₪, על 58 מליון ₪ מחזור שנתי. הפסד של 14% אין דבר כזה! זה אומר שהחברה הורידה מחירים כדי להשיג הזמנות, אבל המצב בפלסטיק קטסטרופלי .
ההצעה היא לסגור את קווי הפלסטיק על פני 5 חודשים, כדי ליצר את ההזמנות שכבר נעשו. אם תוך כדי התקופה , יגיעו הזמנות, במחירים ריאליים(!) כלומר גבוהים יותר, נמשיך את הייצור גם מעבר לזה. אם לא יגיעו הזמנות, עוד 5 חודשים נמכור את הקווים. האלומיניום ימשיך לייצר. מתוך 160 עובדים, 100 הולכים הביתה. אורי שפי התמנה למנכ"ל והוא יחד עם צוות סביבו יובילו את המהלך.
בינתיים לא הודענו ללקוחות על סגירה. ברגע שתתקבל החלטה, נפנה באופן מסודר ללקוחות ונציע להם להמשיך להזמין, במחירים החדשים.
בכל הדיון הזה, המפעל בבולגריה לא בתמונה. הוא לא יכול לעמוד בפני עצמו בלי החברה בארץ. אבל נוכל להסדיר את מצבו בלי להביא כסף מהארץ.
עמוס פרליס: הנוכחות הגדולה כאן מוכיחה שהדיון הזה היה צריך להתקיים לפני חצי שנה או שנה. אי אפשר בדיון של שעתיים לסיים פעילות של 50 שנה. את דירקטוריון לגין עזבו בשלוש שנים האחרונות 2 חברים ודירקטור חיצוני. נשארו 4 חברי יגור. איך ועד הנהלת יגור אפשר את המצב הזה? במשך שנים היו 9 חברים בדירקטוריון מתוכם לפחות ששה מיגור. מה הגיבוי הציבורי של דירקטוריון כזה? חשוב לתת היום לאנשים לדבר ולהציע. דרוש דיון מסודר בשיתוף חברים. הצעות אביא בהמשך.
יואב קוטליאר: אני מנהל השיווק בטובופלסט מזה שנה וחצי. בעבר ניהלתי את פעילות האלומיניום כשעברה מהפסד לרווחי שיא בשנים האחרונות. אני מדבר בשם חברי יגור שעובדים בטובופלאסט ולגין בע"מ. אנחנו פרסמנו היום מכתב תגובה להודעת אחי"ג. אנחנו לא מסכימים לחלק מהדברים שנאמרו שם.
לקוחות הפלסטיק יודעים על הסגירה המתוכננת. גם הזמנות האלומיניום נפגעות. החברה פועלת לשיפור ההישגים בשנים האחרונות. נעשו קיצוצים בכח אדם, כולל מנהלים, לחברה תזרים מזומנים חיובי והחוב לבנקים נמוך מאוד. לגין טובופלסט משלמת לבעלים (יגור? אחיג?) 5 מליון ₪ בשנה. כלומר, לגין לא ממנת את טובופלסט. לא היתה הורדת מחירים אצלי בשנה וחצי. העלינו מחירים. היו מקרים שגם העלינו אותם כמה וכמה פעמים. הרווח של פעילות האלומיניום גדול מהרווח של יגור אריזות כולה. פעילות הפלסטיק הפסדית לאורך שנים. החציון הראשון של 2022 היה חיובי, אחכ נפגענו מהמלחמה באוקראינה והמיתון באירופה. ב 2023 אנו מצפים לרבעון ראשון רווחי. ינואר-פברואר חיובי. מאז ההודעה, לפני חודש, על סגירה ופיטורי המנכ"ל, שהיה אחד הטובים שפגשתי, החברה בהתפרקות טוטלית, מנהלית ושיווקית. השותף בבולגריה לא יודע על זה. אני חושש שנפסיד שם הרבה. לחברה הסכם קיבוצי. פיטורין יכולים להעלות 20 מליון ₪. מפעלים שנסגרו לאחרונה מראים שהסיכוי להישג מול הועד נמוך. מלאי חומרי הגלם שלנו רחוק משוויו בעת הקניה, ערך המכונות והציוד בפעילות הפלסטיק כנ"ל, אנחנו כבר מפגרים ברוב ההזמנות, בפלסטיק ובאלומיניום, וצפויים לתביעות מצידם בהיקף של מליונים. אנשים בורחים מהחברה, וידע הולך לאיבוד. לא נוכל למכור בצורה מסודרת כי לא יהיה מי שימכור. אין תוכנית סדורה לסגירה ולא למכירה. זה לא דברים שיכולים לקרות מעצמם.
סך עלות הסגירה המוצעת יכול להגיע ל 30 מליון ₪, מי יממן את זה? יגור!
התיאור של המגעים עם מני שלם שנמסר קודם לא מדוייק. "לינארד" התלהב מפעילות החברה בפלסטיק, באלומיניום ובבולגריה, הציע 7 מליון יורו, שיכלו לממן את שחרור העובדים. לא התקיים מולו מו"מ, הוא פשוט סורב. אף אחד לא מבין איך לא קפצנו על ההצעה שלהם. עדיין יש רוכשים פוטנציאליים. הם מוכנים גם להעביר את המפעל. שמעתי מהם, שלא עונים להם בטלפון, והקשר איתם לא מקצועי. ההצעה שלנו היא לדחות את ההחלטה על סגירת פעילות הפלסטיק עד ספטמבר 2023. הכל מתפרק ומתרסק, מגעים עם לקוחות מאחורי הגב שלי כמנהל שיווק, אם לא נעצור את זה, נאבד גם את מה שאנחנו עדיין שווים. לחברה עדיין יש שם טוב בארץ ובחול. אנו מבקשים לבקש צוות חדש לניהול המו"מ. במקום דריקטוריון לגין שכשל. הצוות ידווח לאסיפה, והדד ליין לתוצאות, ספטמבר 2023. הכי חשוב כרגע לייצב את המצב. יש קונים שמוכנים לקנות את כל החברה או חלקים ממנה. לא עונים להם. הסגירה המיידית תעלה לנו הרבה יותר מאשר מה שאני מציע. המשך פעילות, לפחות לעוד חצי שנה יעזור לעובדים ואפילו לתעשיה בישראל. ביקשנו שהמנכ"ל הקודם, שיש לנו אמון בו, יציג כאן את הדברים באסיפה, וסורבנו.
אורי שפי (מנכ"ל לגין אריזות בשלוש השנים האחרונות וכרגע גם מנכ"ל טובופלסט: בשלוש השנים האחרונות, מנכ"ל לגין אריזות, כרגע מנכ"ל טובו. ניהלתי 4 מפעלים קיבוציים. מחזה בלהות כזה לא ראיתי. יש לנו מוצרים שמרוויחים וחברה שמפסידה. הרמזים כלפי מקוממים. אני אשמח להעביר את התפקיד.
שלמה מורן: אני נדהם. נשמע שמדברים על שני מפעלים שונים. עומדת לפנינו החלטה חשובה. על סמך המידע שנמסר כאן אי אפשר להחליט. אני מבקש שיקום צוות שיביא נתונים ברורים ביחס לשתי האופציות, שנוכל לקבל החלטה.
ספי בארי: יש הצעה שהציג יו"ר לגין, היא תובא לקלפי.
שפי עוז (חבר דירקטוריון): לעמוס, הדירקטוריון, תיאורטית סיים את תפקידו לפני שנה. המשכנו, רמי זלינגר, נועם שפיגלר, נוקי ואני + יוסי (דח"צ) וזאב (דח"צ), עדיין רוב יגורי, בפגישות מתוך אחריות לחברה. הלכנו לכיוון המכירה כדי לשמור על העובדים והכסף של החברה. המטרה היתה שהפעילות תימשך בלי לשרוף את כל הכסף. לצד ההפסדים מדי שנה נעשו נסיונות לשיפור המצב, בהצלחה חלקית. לשלמה – לא מדובר בשני מפעלים, אלא שתי פעילויות, האלומיניום מרוויחה והפלסטיק מפסידה – יותר ממה שהאלומיניום מרוויח. את המגעים עם הקונים היה צריך לעשות באופן דיסקרטי. כעת כשאנו עוברים ממכירה לסגירה, טוב שהדברים יוצאים החוצה. חבל שלא סגרנו את הפלסטיק לפני שנתיים, אבל קיוינו שנצליח לשנות את התמונה.
אחרי 80 פגישות לאורך 5 שנים, מגיעה תודה לכל האנשים שתרמו זמן ומאמץ. בכל מקרה לא צריך להוציא כאן מידע הקשור למכירה. לא יהיה לנו קל מול ההסתדרות, אבל הם מבינים שאין מה לרוץ לסגור את כל הפעילות ולשלוח את כל העובדים הביתה. ההצעה כאן מאוזנת וסבירה.
אני סיימתי את תפקידי, הייתי ביותר מ-90% מהפגישות, אם יצטרכו את עזרתי כמובן שאסייע.
עמוס פרליס: אני עדיין מצפה לתשובה ביחס להמשך פעולת הדריקטוריון עם כל כך מעט דירקטורים. אני רוצה הסברים יותר מדוייקים, לנתונים שנמסרו כאן. הבעיה העיקרית בשנתיים שאני ניהלתי, היתה השיווק. הבעיה הזאת לא נפתרה גם אחרי שסיימתי. עובדה שב 2014 הצליחו להציל את האלומיניום. השוק לשפופרות ממשיך לגדול ובאירופה לא יותר זול לייצר מאשר כאן. הרבעון הראשון השנה הוא טוב. יכולת הייצור טובה. אנשים עזבו וחבל. צריך לייצב את המערכת ולפעול עד ספטמבר לפחות. המפעל לא מפסיד כסף. בבולגריה אחרי כמה שנים קשות, הגענו בחודשים האחרונים להישגים יפים, ואפשר יותר. המצב באירופה הוא גם הזדמנות, עובדה שמגיעות הזמנות. ביקשתי בעבר פגישות מידע והסברה לחברים ביחס למצב, ולא נעניתי.
נוקי נויפלד: אם טובופלסט היתה עסק כל כך טוב, והשוק כזה טוב, וההזמנות רק מגיעות כל הזמן, כמו שנאמר כאן, על ידי כמה אנשים, איך הפסדנו 35 מליון ₪ בעשר שנים? האם זה ברור לכל חברי יגור שבכל שנה ושנה בעשר השנים האחרונות כל אחד ואחת מאתנו הביא כסף "מהבית" על מנת שהמפעל ימשיך לייצר ולהפסיד? הדירקטוריון לא מנהל את המפעל. אנחנו מקבלים נתונים ולפי זה בודקים תוצאות. שנה אחרי שנה אנחנו מאשרים השקעות, בבולגריה ובארץ, וכל שנה המינוס רק גדל. האחריות שלי לעצור את זה. 8 חודשים אנחנו מחפשים קונה. אין! לצערי בשנים האחרונות יגור למדה להתנהל בלי הכנסות מהמפעלים. המשתלה מביאה יותר הכנסה מטובופלאסט ולגין יחד. בצער עמוק, אני אומר, אין אופק לפלסטיק. הנתונים המטעים כולל המספרים שנמסרים כאן, וגם ברשתות היגוריות, פוגעות באפשרות שלנו לנהל מו"מ אל מול קונים פוטנציאלים ואל מול ההסתדרות .
אנחנו מחוייבים לכל אחד ואחת מחברי יגור שעובדים במפעל .אנחנו רוצים להמשיך ולהפעיל את קווי האלומיניום ולהציל 60 עובדים מפיטורים. אין כל מניעה שבתקופה שלאחר ההחלטה באם יבוא קונה רציני וירצה לרכוש את המפעל כמובן שנכנס למו"מ למרות החלטת הסגירה.
זאב וורמברנד (יו"ר לגין אחזקות): במסמך שהופץ לחברים, נגד הצעת הדריקטוריון, נאמר שב 2021 היה תזרים מזומנים חיובי. זה לא נכון, הפסדנו 4 מליון ₪. כל הדיבידנדים שעולים מטובו, לקיבוץ החל מ 2012, מגיע מלגין אריזות. טובופלאסט גם לא החזירה כספים שהיא חייבת ל"לגין". הקונה הפוטנציאלי שיואב התייחס אליו לא עמד בתנאי הסף ששמנו לפניו, לא מבחינת התשלום ולא מבחינת הערבות והאחריות לעובדים. השקעתי באיתור הקונים, יחד עם נוקי, שעות ארוכות וימים ארוכים. מי שחושב שהוא יכול להביא קונה, שיביא. אל תתבלבלו, יש רק עצה אחת על השולחן. אם במהלך החודש הקרוב יבוא קונה שיסכים לתת את הקצת שביקשנו וערבות, שלא יעלם תוך קצר ויקלוט את העובדים, נשמח. כל השאר זה עורבא פרח. מי שבא לנוקי ואלי ויצא לא מרוצה, בא לעשות סיבוב על חברים ביגור. קונים בחינם ישנם. ואנחנו במו"מ קשה מול ההסתדרות. התנאים שלנו ברורים. כל המידע זמין לחברים. אני אשב עם כל אחד על הנתונים ואפתח הכל . כל הקונים הפונציאלים שהוזכרו כאן. הם יודעים למה הם לא מוכנים להשקיע במפעל.
אבישי שורש: נניח שהמפעל יסגר תוך כמה חודשים. מה יהיה עם העובדים?
זאב וורמברנד (יו"ר לגין אחזקות): תמיד דאגנו לחברי הקיבוץ. יש פתרון כלכלי מתאים.
אודי קינן: הייתי דירקטור בלגין 2014-2022, בשנתיים האחרונות יו"ר יגור, בקשר רצוף עם נוקי. אני מסיר את הכובע מול כל מי שבכלל עוסק בזמנים האלה בתעשייה. רואה החשבון של החברה יגיד שהמספרים שלנו כבר הרבה זמן לא טובים. אני ישבתי בדריקטוריון שהחליט בזמנו לסגור, והנה פתאום הגיעו הזמנות שלא ידענו מאיפה באו. אנחנו מפעל קטן. אין לנו יתרון יחסי: חדשנות, או תחרותיות במחיר, אנו גם רחוקים מהשווקים. לרגל הרווחית יש קיום. לרגל המפסידה אין. הגרמנים היו מוכנים לשלם בדיוק את מה שהעריכו כשווי של מחלקת האלומיניום. גם אם נשקיע עשרות מליונים לא בטוח שנצליח. עלויות המימון על כל השקעה במפעל גדולים מהרווחים שהוא יכול לייצר, ככה זה. הדוחות הכספיים, הלא טובים, עוד מייפים את המציאות בגלל ששכר הדירה שהמפעלים משלמים ליגור נמוך בהרבה מהשווי. עשינו את המקסימום. לא הצלחנו. השקענו בבלארוס ונכשלנו, השקענו בבולגריה ונכשלנו. ב 2004 כשהיינו צריכים להשקיע פחדנו, והיום אנחנו במפעל קטן.
יורם ברנע: הבעיה של המפעל היתה ונשארה הניהול. הוא הוקם בשביל תעסוקה למבוגרים ולא למטרת רווח, והפך גולם שקם על יוצרו. במשך שנים ארוכות המפעל הרוויח. אני מוחה על תליית הכישלון במפעל בייצור. אני כואב 40 שנה שהשקעתי במפעל. עסק שמפסיד צריך לסגור אותו. אבל היום תומך בעמוס. צריך להרגיע את המצב ולראות מה לעשות. עד שהגיע עמוס פרליס הניהול טוב. אחרי שהוא סיים המפעל הדרדר.
רמי זלינגר: אני אחד מהארבעה בדירקטוריון. הדיונים בסגירה הם זמן עצוב, בגלל הפגיעה באנשים. זה גם כישלון שלנו, כדירקטוריון. המספרים שזאב הציג נכונים. תלמה אומרת "אני לא יכולה להבין דיון כזה". עוד נתונים לא יעזרו לרוב הציבור. יש פה עניין של אמון הציבור, בדריקטוריון, או ביואב קוטליאר ועמוס פרליס. אנחנו כדירקטוריון עשינו כמיטב יכולתנו. הבאנו מנכ"ל מתוך התחום, יואב גרינברג, עם רזומה מרשים. אנחנו קיבלנו מנדט מהציבור, ההצעה הנגדית, שהיא לגיטימית כמובן, באה בין היתר, מחוסר אימון בנו. אפשר לעבור להצבעה. הציבור יחליט.
דורון ס"ט: מצד אחד, יש בעיה של אמון בתהליך (מייעץ למי שמוביל לטפל בעניין). אבל מצד שני, אנחנו נמצאים במצב שהזמן אוזל וצריך להחליט מהר. אופן ההתנגדות שמובאת כאן פוגעת במערכת, בשדרת הניהול. ליואב קוטליאר, דרכך היא לא הדרך הנכונה. אפשר לפטר מנהלים או להחליף אותם אבל לא להביא הצעות ויוזמות שמעל ראש המערכת ומייתרות אותם. זה ייצר קאוס מוחלט. אין טעם להתווכח על העבר. צריך לתת לאנשים תחושה שלא דורסים ומתעלמים מהם, אם מישהו רוצה עוד יום או יומיים לעבור על החומר והנתונים צריך לאפשר את זה ולהמשיך את הדיון בעוד פגישה. לעצם העניין, ההצעות להחלטה צריכות להיות כמה שפחות כובלות עם כמה שיותר מרחב למו"מ, להגיד שהולכים לסגירה באופן כללי, כאשר זה תלוי בתוצאות המו״מ עם הועד. ולא מה יקרה עוד שנתיים. עוד שנתיים זה לא רלוונטי עכשיו. הייתי משפר את הצעות הצוות, ברמה הטקטית. אני מסכים שנקודת ארכימדס היא ההסתדרות. ההצעה שהובאה כאן מגבילה את המו"מ עם ההסתדרות ואפשר לשפר אותה. אני חושב שחלק מאי האמון הוא כיוון שהיו יותר מידי תקלות בתהליך, EY – ראוי חשבון טובים. לקחת אותם כיועצים אסטרטגיים או כיועצי השקעות זאת טעות. לדוגמא הייתה חוסר הבנה שלהם, שהבעיה לא בתפעול אלא באסטרטגיה. לקח גם לי זמן להבין שלא צריך להתמודד עם השחקנים הגדולים בשוק בדרך של לעשות בדיוק מה שהם עושים. בגלל זה ההשקעות הגדולות שהם הציעו כבסיס לחלופות של 60 מיליון ש״ח הם שגויות מהבסיס להבנתי. אנחנו צריכים ליצר את הסדרות הקטנות שהגדולים לא עושים ולעשות את זה יותר חכם מהם באופן דיג׳טלי עם הרכב ציוד וקווים גמישים. אבל אולי זה מאוחר מדי וכרגע צריך להתמקד בתהליך המוצע ולנסות לעשות אותו באופן מקצועי. בנוסף, צריך לעגן את ההגנה והשמירה על החברים בהחלטה. לסיכום המפתח לתהליך הוא המו״מ עם ההסתדרות. משם צריך לגזור את שאר הדברים. אני מאוד מקווה שזה נעשה בצורה מקצועית. במקביל לייצר תקשורת עם חברי יגור באופן שהוא לא כוחני.
עמוס פרליס: על איך יפתרו מחלוקות בשיוך היו 4 אסיפות. ועל זה לא מוכנים אפילו עוד אסיפה? עושים הכל בשושו, בלי ליידע את הציבור ופתאום מפילים את זה משבוע לשבוע. בואו נייצר מחדש את האמון. נעשה דיון מסודר. גם אם נחליט לסגור בסוף, בואו ניתן לחברים לדבר, לחשוב, ולהחליט. אני מציע לדחות את הדיון בחודשיים. ואז להביא את התוצאות של הרבעון הראשון ונקבל החלטה. אולי יהיה מהפך כמו שהיה באלומיניום ולא נרצה לסגור. חבל שלא היתה שקיפות בתהליך ולא יידעו את החברים וחבל שמי שעסק בטובו בשנתיים האחרונות, יואב גרינברג לא הגיע לאסיפה להסביר את התוצאות.
יפתח שחר: הסיפור יותר עמוק. לפני כמה שנים עברנו למבנה תאגידי, והבטיחו לנו שהניהול יהיה מקצועי ושקוף. שמנו עוד תקורה על המפעלים, יצרנו תאגידים, שאותם אנשים עוברים ממקום למקום. אין דין וחשבון של בעלי תפקידים להצלחות וכשלונות. יו"ר אחי"ג משרת גם כדירקטור באחד התאגידים הפועלים תחתיו, דבר הסותר את רעיון הפיקוח והבקרה של אחי"ג. ואז הגענו לדיון הזה, כשהסוסים כבר ברחו מהאורווה, והנתונים, ולו משום הכבוד לציבור, אינם מוצגים טרם הדיון ולא באופן המאפשר דיון מקצועי ומעמיק. אנשים שכיהנו בתפקידי דירקטורים הכריזו כבר לפני שנים בכל מקום, שצריך לסגור את טובופלסט וזה לא הפריע להם להמשיך לכהן בתפקידם. ככה אנחנו החברים מהשורה מגלים שהתאגידים קונים חברות, והן פושטות את הרגל, ומוכרים אותם, ואנחנו החברים האחרונים שיודעים. אולי טובופלסט זה מקרה אבוד, אבל את לגין עוד אפשר להציל. יש בעיה של ניהול. מנכ"ל טובופלסט הקודם, לא התאים לתפקיד, לא הכיר את התחום וגרם נזקים גדולים. הכישלון הוא גם הכישלון של הדירקטוריון. מי שלא מאמין בעסק, שלא ישב בדרקטוריון שלו. דירקטוריון צריך להביא חזון שיאיר להנהלה את הדרך. אצלנו, הם רק מסתכלים על הדו"וחות ורצים לסגור.
