יו"ר עמית שילה
- קריאה שניה: תיקון סעיף 27 להסדר/נוהל חופש מיוחד
בועז אוחנה: הציג את שתי ההצעות, הצעת המזכירות מול זו של ישראל סלע (הופיעו בגיליון הקודם).
עמית שילה: השינוי בעצם מייתר את היציאה לחופש "מיוחד", לפחות על פי ההבנה שלי את הסיבות שהביאו חברים לעשות זאת בשנים האחרונות. לאור המצב החדש אין בעצם סיבות לאנשים לבקש לצאת לחופש, והנוהל כאילו מיותר. הצורך לשמר ואף לעדכן את הנוהל נובע מהסיכוי שלמרות השינוי עדיין יהיו משפחות ואנשים, שיזדקקו לתקופות חופש מיגור מסיבות שונות כגון קשר זוגי חדש או צורך באוורור, ולא מפלט ממיסי יגור.
הלל לויתן: אני מתנגד לנושא החופש. הוא מאוד לא שוויוני, כי יכולים להנות ממנו רק אותם שיכולים לוותר על פרנסתם ביגור, או שביכולתם להתפרנס מחוץ ליגור או בכלל לא צריכים להתפרנס. כל אלה אפשריות שלא לכולנו יש. לא רק שהוא לא שיוויוני אלא שהוא גם "פוטר" את מי שלקח חופש מכל העזרה ההדדית ביגור, כי הוא לא משלם מס איזון. העול הזה נותר על כתפי מי שנשארים מאחור וצריכים לשלם גם את החלק של מי שבחופש. לפני כעשרים שנה קיבלנו החלטה, שחבר שעוזב וחוזר מחזיר את דמי העזיבה וחוזר לנקודת הוותק שבה יצא. צריך לצמצם את החופש רק למקרים מיוחדים. אחרי ההתנגדות הכללית לנושא יש לי בכל זאת הצעה לתיקון הצעת המזכירות. דירות הקבע שלנו גדולות, עם 3-5 חדרי שינה. לא נראה לי מוצדק לדרוש מהחברים שיוצאים לאפסן את הדברים במחסן מחוץ לדירה, אלא לאפשר להם לאפסן את דבריהם בחדר אחד בדירה בתשלום מתאים. אם כבר יוצאים חברים לחופש, עדיף שזה יקרה ברוח טובה ולא בכעס. יצאו יהנו ויחזרו בטוב.
אביהו קול: השינוי מבטל את הצורך בנוהל חופש. אני גם מעריך שלא יהיה ביקוש. הייתי משאיר את ההחלטה במזכירות על החופש למזכירות שתתאים לכל מקרה את התנאים והדרישות הרלבנטיות. מצוקת הדירות ביגור לא הולכת להעלם בשנים הקרובות, יקל אם אנשים יחזירו את הדירות. מי שמעדיף לשמור לעצמו את הדירה בתשלום מלא, אין מה להיכנס איתו לכל מיני הסדרים והסכמים. ישלם ודי. משהו אחר בקשר לשינוי, אנחנו צריכים לעצור רגע מבחינת החיובים בכל מיני מקומות. מישהו עשה את החשבון הכלכלי וחישב. היינו צריכים לעשות את זה בשתי מדרגות. יש הרבה אי הבנה וחוסר ידע. ייקח עוד הרבה זמן עד שכולנו נתאפס. בחדר האוכל הייתי עושה את זה הדרגתי. כולנו רוצים חדר אוכל אבל אם אנשים יצביעו ברגליים הוא לא יהיה. כך גם לגבי הנסיעות בכלל ומוניות יגור בפרט. נקבעו להם כל מיני תעריפים גבוהים. כך גם בכביסה, קבוצה גדולה רכשה מכונות כביסה. מהר מאוד נישאר עם המתחם הגדול הזה ריק. אנחנו כמשפחה מאוד נהנים מהשירות הזה, ונמשיך להשתמש בו.
בועז אוחנה: בנוגע לחופש, המזכירות קיימה דיון לפני כמה חודשים. בהנחה שהשינוי יעבור, התחלנו לסגור את הברזים, ולאפשר רק מקרים מיוחדים, כנאמר בנוהל. כמעט שלא אפשרנו חופשות חדשות ולא הארכנו את אלה שכבר התחילו. הנוהל הזה דרוש כדי שאנשים לא ירגישו שהופלו או נוצלו. הוא פשוט עושה סדר בכל המקרים ונותן גיבוי ציבורי למערכת.
לגבי השינוי, אנחנו בסך הכל שלושה ימים בתוכו. כולנו מתארגנים ומתאפסים, ומי שצריך מחשב או מתחיל לחשב מסלול מחדש בעניין זה או אחר. הדברים עוד יתעצמו ויתגברו בפברואר, כשנקבל את התקציבים החדשים הראשונים. אי אפשר לעשות את זה ב"חצי הילוך", כי אין מקורות כספיים לזה. המקורות הולכים מעתה לחברים, מקורות הקהילה הצטמצמו פלאים ונגזרים משלושת המיסים: מוניציפאלי, קהילה, ומס איזון. אם לא נעלה את המחירים ייווצר גרעון שנצטרך לשלם אותו בהעלאת מיסים או בהורדת שירותים, זה מעגל. אני מציע לכולנו לנהוג בסבלנות ולתת למערכות לרוץ. נלמד תוך כדי תנועה. אני מעריך שתהייה התייעלות בענפי הצריכה והשירותים, ואז אולי ירדו מחירים. ענף המזון למשל, רק מוסיף לקוחות בעקבות ההכשרה של המטבח. אני מקווה שישמור על מחירים נמוכים ואולי אף יוזיל. בואו ניתן לעצמנו כמה חודשים סבלנות לבחון את הדברים על פי מה שהחלטנו בחוברת, לפני שרצים לעדכן ולשנות על סמך תחושות. אני מאמין שהדברים יסתדרו.
עמית שילה: מי שהסלולארי שלו מקולקל או אין ברשותו מכשיר כלל, יכול להצביע במזכירות או ליצור איתי קשר, ואני אעזור ואפתור את הבעיה.
מאז שקראתי את הפרוטוקול האחרון ונוכחתי באסיפה שלפני כן שעסקה בעינין שמה שקרוי במקומותינו ״יציאה לחופש״,התלבטתי האם לומר את שברצוני או להניח לזה ולראות כיצד העינין יופעל למעשה ,בדומה לחוק המרכולים. כלומר התוצאה ולא ההכרזה היא הפקטור הקובע
יש לזכור כי מרבית החברים היום חיים בקיבוץ או מנוחות החיים או מחוסר יכולת נפשית לעשות איזה שינוי בחייהם או מסבות בריאות. מעטים הם החיים כאן מבחינה אידיאולוגית
דווקא היום היכולת של רבים מאפשרת לצאת ל״חופש״ ומבחינת שוויון ההזדמנויות המצב היום טוב בהרבה מבעבר וזאת בניגוד לדבריו של ה.ל.(זה בגלל שאסור לכתוב שמות לפי כללי המערכת)
רבותי שום נסיון להעמיד מכשולים ליציאה לחופש לא יעזרו כי המציאות חזקה. מה שיש לעשות והוא גםהגיוני. שמי שיצא לחופש ישלם שרותים מהקהילה במחירי עלות ועוד רווח. למשל כביסה במחיר 20 שח לקילו וכד׳ וכן למשל מחיר מלא לאחזקת ילדים בדרך הזו יש הגיון שכל אחד יחליט. בכלל רצוי שכל אחד יתנסה בזה על מנת לבחון חייו ולא יקטר על השינוי
חברים הסוסים ברחו מן האורווה והתיקונים לתקנון והוא עצמו אינם כבר מתאימים לנוהל חיינו היום
אני קורא את סיכום האסיפה האחרונה על השינוי בנוהל חופש. מה אומר ומה אדבר. אנחנו מתפוצצים על הדתיים שאומרים לנו מה לעשות בשבתות שלנו ופוגעים קשות בעקרון הדמוקרטי הבסיסי של "חופש הפרט". ובאותה שעה ממש חברים טובים מאד שלנו עושים ממש אותו דבר כשהם אומרים לנו שלא נוכל אף פעם לצאת קצת לחופש מהקיבוץ שלנו, ומנמקים את זה בכך "שלא צריך יותר" , "שאין סיבה לכך", "שזה לא צודק". הרי "חופש התנועה" הוא עיקרון בסיסי בכל דמוקרטיה ומבדיל היטב בינה למשטרים טוטליטריים. 80 שנה בקיבוץ, אבל אם תצא לשנת חופש אוי ואבוי, וחוזרים 40 שנה אחורה לימים שעוזבים היו בוגדים. וכמו החרדים – הנימוק האולטימטיבי – יש לנו רוב..
שלוש הצעות קטנות:
– הצעת הלל להשאיר חדר אחד בדירה לאיפסון. לגרום לאנשים בני 60-70-80 לגרור את תכולת חייהם למחסן בלולים זה משפיל ולא אנושי.
– חופש עד 3-4 חודשים יהיה פטור מהתנאי לפינוי הדירה. זה יאפשר גם לגימלאים ללא הכנסה נוספת להתאוורר קצת גם בלי להמציא סיבה "מוצדקת" לחופש ובלי לעזוב את הבית.
– הסיבה לתיקון היא החשש מאבדן הכנסות בתקופה הקריטית הנוכחית של תחילת השינוי. יש החלטות שרלוונטיות למצב הזה אבל לא יהיה בהן צורך בעתיד הלא רחוק. ניתן להגדיר אותן כ -"החלטות זמניות" שתהיינה מוגבלות בזמן – נניח שנתיים ואז יידרש דיון ואישרור מחדש.
אגב, כמה זה בבקשה שכר דירה לדירת קבע?
לא מצאתי במחירון.
תודה.
חברים
אתם הולכים עכשיו להצביע בקלפי, כמה קל להגיד את המשפטים: אם אני לא יכול, אז למה שההוא יוכל, אם אני משלם מס איזון, אז שגם ההם ישלמו…
אז השאלה היותר גדולה היא האם זו החברה שאנחנו רוצים פה? חברה שחונקת את חבריה ולא מרשה להם ערכי יסוד בסיסים בשם הפופוליסטיות והדמוקרטיה.
אני אין לי ירושה, אז מה אז אם לשכן שלי יש אז אני צריך לפגוע בו בגלל זה? ואם אני השכן עם הירושה, למה שאני אשלול משכני חסר הירושה לצאת לחופש.
אני מאמין שזוהי שעת מבחן לחברה שלנו היגורית שאני כלכך אוהב, שעת מבחן של כולנו להגיד לא להצעה הזאת, להגיד לא ליס, להגיד לא להל, להגיד די עם הקנאה.
להגיד כן לחברים שרוצים לממש את זכותם, להגיד כן עם הרבה אהבה בלב.