מאז מרץ האחרון אני עובדת בחברת "ענבלים" כמדריכת שיקום לנשים בגילאי 18 עד 40 שסובלות מפוסט טראומה כתוצאה מהתעללות מינית. אני נפגשת איתן בדירותיהן, עוזרת להן בתפקוד היומיומי ובעמידה במטרות שהציבו לעצמן בתהליך השיקום.
קצת על הפרוייקט, לפני כ 5 שנים הוקם בית שיתופי לנשים שנזקקו לעזרה מהסוג הזה. בשונה מהוסטלים שכבר פעלו, בבית השיתופי הליווי היה עד השעה 23:00 בלילה ולאחר מכן האחריות לשלומן היתה עוברת לדיירות. הדיירות, אם הרגישו במצוקה פיזית או נפשית, פנו לחדרי המיון בבית החולים או למרכזי תמיכה טלפוניים וכו'. בשלב מסויים הוחלט על פירוק הבית השיתופי והפיכתו לקהילה בה הדיירות שוכרות לעצמן דירות לבד או בזוג במרחק כמה דקות הליכה מהמשרד. השינוי הזה מההכרה וההבנה בקרב הצוות הטיפולי (עובדות סוציאליות בעיקר) שהיחד והקרבה בבית השיקומי לא שרתו אותן אלא להיפך, יצרו לחץ חברתי והפריעו את ההתקדמות האישית של הנשים.
קצת על העמותה, "ענבלים "היא חברה בע"מ שממומנת ע"י משרד הבריאות, (להבדיל מעמותות שממומנות על ידי תרומות). ל"ענבלים שני מרכזים, בחיפה ובנתניה. הקהילה בחיפה מונה עד 16 נשים שמגיעות מכל הארץ
חלק מהחוויה האישית שלי בתפקיד אפשר לתאר במשפט הידוע, "מה שרואים משם לא רואים מכאן".
מספר המקרים ובחלקם "הזוועתיות" של הנסיבות, בלתי נתפסים.
חוץ מזה, אני אוהבת לעבוד עם אנשים. בני אדם מעניינים אותי. יש לי צורך לטפל ולעזור ובעבודה הזאת אני מרגישה שאני מביאה את עצמי לידי מימוש עם הרבה סיפוק עצמי ותחושת נתינה. אני פוגשת את הסיפורים האישיים שמתארים הרבה פעמים מצבי חוסר אונים, תסכול וקשיים אחרים ולא פעם עולים בעקבות זה וצצים "השדים" הפרטיים שלי. דווקא היכולת של אירועים בעבודה ללחוץ מפעם לפעם גם על הנקודות הרגישות שלי, גורמים אצלי לתהליכי למידה וצמיחה מרתקים ומחזקים.
התהליך הזה התחיל כבר בהחלטה לצאת לעבוד בחוץ בפעם הראשונה בחיי. החלטתי לראות בשינוי האישי, על רקע השינוי ביגור, הזדמנות להתפתחות אישית וליציאה מאזור הנוחות שקצת התחיל "להסריח" לי.
לגבי השינוי ביגור: תמכתי מאוד בשינוי.
השינוי הכי גדול שאני שמה לב אליו הוא הדיבור על כסף, החיפוש אחר עבודות נוספות וקבלת דף משכורת.
ליגורניקים שעדיין נאבקים בשינוי אני מאחלת בשנה הזאת להרפות מהמאבק ,להרכיב משקפיים אחרים, להעיז, לנסות ,להתגבר על הפחדים ולאפשר לעצמם לראות את השינוי כהזדמנות ולא כגזירה.
ליגור אני מאחלת לשמור על הביחד,אין לו תחליף .
לעצמי אני מאחלת יחד עם המשפחה להמשיך להינות ולהתפתח ביחד וכל אחד בדרכו האישית.