החלפת משמרות – העברת הדגל / אמנון מאירי

אינני זוכר מתי התחילו טקסי יום הזיכרון בבית הקברות. נער הייתי. אני כן זוכר את ההליכה עם הלפידים לה הייתי שותף כנער ב"חטיבת בני הקיבוצים" ביגור. ייתכן כי זאת היתה יוזמה של יאיר פלד ז"ל שהיה ממקימי החטיבה ומרכז החטיבה ביגור.

מאז שחרורי מהצבא הסדיר ב 1965 הייתי שותף בכל הטקסים שנערכו – עד היום. לאחר מלחמת ששת הימים עלה הצורך לקיים טקס משמעותי יותר לזכר הנופלים. דינה ס"ט יזמה ואליה הצטרפו ויבדלו לחיים ארוכים, מיכל מלכין, יאיר עוגן ואחרים. כך התמסדו הטקס המרכזי בליל יום הכיפורים ב"יד למגינים", והטקס הצנוע יותר למחרת בבית הקברות. היו דיונים והתלבטויות על מבנה הטקסים, מה ייכלל ב"יד למגינים ומה בבית הקברות", מבנה הטקסים, אורכם, כן או לא – מוזיקה, איזה קטעים לקרוא, ומה השעה המתאימה לטקס בבית הקברות, בסמוך לצפירה או לא. כך גובשה מסורת הנשמרת עם שינויים קטנים עד היום.

השתתפתי גם בטקסים ב"יד למגינים" הן כקריין והן בחבורת הזמר. דינה חשבה ואמרה לי שזה לא נראה נכון שאשתתף גם וגם וגם, ושכדאי שאתמקד בטקס בבית הקברות. הסכמתי איתה וכך היה. בשלושים וחמש השנים האחרונות ניהלתי את הטקסים בבית הקברות תוך שיתוף פעולה עם מדריכי בני הנוער וחברים שאיתם התייעצתי לגבי קטעי הקריאה, דרך הקריאה נכונה, הכנסת קטעי נגינה קצרים בפתיחה ובסיום והקפדה על אורך הטקס – עד 20 דקות וללא חריגות.

הקצבתי לעצמי להמשיך בכך עד גיל 75, אם ירצו בכך. כנראה שרצו. אני נושק היום ל 75 והגיע הזמן להעביר את הדגל – המושכות.

בחודש יוני ישבנו במזכירות: בועז אוחנה שבעבר ריכז את פעילות בני הנעורים ביגור, נועם זיידל שעושה זאת כבר כמה שנים, רוני יובל שהדריכה וגם חברה בצוות הקריינים ואני – שמסיים תפקיד. רוני הסכימה לקחת על עצמה את המשך ההובלה עם צוות המדריכים ולהמשיך בקיום המסורת הברוכה עם שינויים שיעשו בוודאי עם הזמן.

אני מבקש להודות לכל מי ששיתפו איתי פעולה במשך השנים: ישראל וולק, יעקב זך, עמוס יובל, הקריינים הרבים איתם עבדתי ומדריכי שכבת הנעורים. מודה אני כי לבי מתמלא גאווה, כל שנה, על התנהגותם של הבנים והבנות בטקס, ועל בנינו החיילים שבאים במדים וחולקים כבוד לנופלים.

זכות היתה לי לעסוק בנושא ואני מלא סיפוק וגאווה על תרומתי וחלקי בהקניית המסורת הכל כך מכובדת של יגור להנצחת בניה וחבריה שנפלו על הגנת המולדת או נרצחו בפעולות האיבה משום היותם יהודים. איש לא חייב אותי לשאת במשימה. עשיתי זאת ברצון.

צריך לדעת לסיים ואני מקווה שאני עושה זאת בזמן הנכון.

כמובן, אעמוד לרשות הצוות החדש אם וכאשר ימצאו לנכון.

אמנון מאירי