חג השבועות

[חקלאי בן קיבוץ]

ראשית אני רוצה להודות לפני הביקורת למארגני החג כי נעשתה השקעה

ועכשיו לביקורת:

לא היה טכס הבאת הביקורים שתמיד חגגנו, נשארו טרקטורים במגרש והתינוקות

הטכס שנערך התקיים במקום קטן ולא מתאים, לא הצלחתי בכלל לראות מה היה שם

מכירת המזון היתה במחירים מאוד יקרים, במיוחד למשפחות עם מספר ילדים.
====================
הערכת המערכת: בעריכה הושמטו מספר ביטויים חריפים

חג שמח.

[לא חקלאית אך בת קיבוץ]

היי,

אשמח להציג זווית אחרת.

מסכימה עם חלק מהדברים – הטקס היה במקום קטן וכדאי אולי לשקול מיקום אחר.

גם האוכל אכן היה יקר והתורים ארוכים.

עם זאת – הטרקטורים שעמדו לתצוגה היו חוויה בפני עצמה לילדים – הרבה יותר מתהלוכה שלהם או מלראות עגל מהרפת עובר בתוך כלוב. היה אפשר לעלות לטרקטורים, להצטלם איתם ולבחון כמה ענקים הגלגלים מקרוב.

המבוך עם החידות היה מקסים ומושקע.

ההפעלות לילדים היו מהנות והם רצו מאתר לאתר.

הגבינות והיין (שחולקו בחינם) – חיברו סביב השולחנות משפחות ושכבות גיל שאין להן הזדמנות להיפגש בצורה כזו במסגרת אחרת.

ההרכבים המוזקליים של ליטל שחשפו כישרונות כאלו ואחרים שיש לנו ביגור (גם אם חלקם קצת מזייפים. זה שלנו וכייף לשמוע את זה).
והחורשה כהרגלה – יפה, נעימה ומזמינה.

אז נכון זה לא בדיוק הטקס הרגיל שיש כל שנה – אבל אני וסביבתי נהננו מאוד. היתה אווירת חג, מותאם למגוון רחב של גילאים. והאמת – שגם כייף לגוון ולהתחדש.
שאפו לעינב ולכל הצוות.
ובתוך מישהי שלא התנדבה – ממליצה להבא להצטרף לצוותים המארגנים – אני בטוחה שהם ישמחו לעוד ידיים עובדות.

[יעל ס"ט רשף]

חשיבות הטקסים בחיי אדם ובחיי קהילה.

טקסים מלווים את בני האדם מאז ומעולם, בכל התקופות ובכל התרבויות. טקסי התרבות היהודית מלווים את האדם בפרקי חייו, מלידה ועד מוות, דרך ההתבגרות, הנישואין ותחנות חיים נוספות. הם מלווים גם את תחנות מעגל השנה: שבתות ומועדים, תעניות וימי זיכרון.

לכל חברה יש טקסים הבאים להעביר מסורת ולחדש בהתאם למציאות המשתנה, ללכד, לתת תחושה של קהילתיות, לאחד בין כל שכבות הגיל ולאפשר זיכרון קהילתי העובר מדור לדור.

שמירה על טקסים וקיומם, אינו אומר שאין מקום לחדש ולהוסיף, וכל המחדש הרי זה טוב. אבל מנגד, אי אפשר רק לחדש ולא לשמור על מסורת תרבותית (לאו דווקא דתית), אשר נותנת לחיינו המשותפים דבק ומהות נוספת.

הכותבת לפני כתבה שאין היא בין המתנדבים לעזור, אני כן. אני מתנדבת ומנסה לעזור ככל יכולתי בבניית טקסים וערבי חג ביגור. כי אני מאמינה גדולה בקיום תרבות משותפת וקהילתית לחוסן קהילתי. בעיקר בתקופות הקשות אותן אנו עוברים.

אבל לצערי הרב, אני חשה שלאט לאט אנחנו מאבדים מנכסינו התרבותיים, בשם החידוש והרצון לעשות דברים אחרים. אפשר גם וגם. אפשר לקיים טקס יפה מכובד, מאחד וקהילתי – לא בחורשה, שם אין מקום לכולם ולאחר מכן לעשות פינות יצירה ומשחקים ומבוכים ופינות אוכל ופינת במה פתוחה טיפוס על הטרקטורים ושמחת הילדים באשר היא.

חג השבועות הוא חג חקלאי, הוא חג המבטא יותר מהכל את חיינו החקלאים . ישובים שאינם קיבוצים, מציינים את החג הזה יחדיו, בשירים ריקודים תהלוכה, ביכורי הענפים וביכורי ילדים. צר לי מאד מאד, שלא הצלחנו ליצור גם אצלינו טקס מכובד, בעיקר בתקופות הקשות בהן אנחנו נמצאים, בעיקר לנוכח גילנו המופלג, והמכובד אליו הגענו ואין לנו מה להתבייש בו. בעיקר שאנו קיבוץ רב דורי ורב גילי, בו יש לחשוב על מענה לכלל הציבור.

אני יודעת שלא תמיד יש מוכנות והתנדבות ורצון להופיע, אבל זה מימים ימימה ויש צורך לעבוד על כך, לשכנע, לדבר שוב ושוב עם הענפים, לחשוב על כיוונים נוספים, להתעקש ולא לוותר – כי מגיע לנו טקסים המבטאים את חיינו כאן ביגור ואת חיינו בישראל ואת הקשרים התרבותיים שלנו לעם.

וכן, אני מוכנה להתנדב עוד ועוד לצוותי החגים ……

[אלמוני]

יעל ממש ככה, מה שנקרא – הוצאת לי את המילים מהפה…

וללא חקלאית…, אני לא ידעתי שיש גבינות ויין בחינם, לא היה בכלל ברור מה עולה ומה לא…

בנוסף תמיד אחרי הטכס הייתה תערוכת טרקטורים, כך שזה לא קשור…

המבוך יש כבר כמה שנים וזה אחלה

אבל הטכס הוא לא רק לילדים, הורי המבוגרים לא יכלו לצפות בו והתחושה שלהם הייתה שזה בכלל טעות שהם הגיעו

[אלמונימי]

מצטרף לברכות על טקס השבועות שגם אם סבל מכמה חסרונות היה שונה ומרענן.

אך בהחלט חבל שלא היה טקס ביכורים, המקום היה צר מלהכיל את כולם (אולי לא היתה תחזית לכמות כזו – זה בסדר..) וגם – לא הכי חשוב אבל הכי מרגיז, ולא בפעם הראשונה – דוכני המזון עם המחירים המופקעים.

כאמור, דווקא בקיבוץ ולא בפעם הראשונה יש הרגשה בארועים רבים בשנים האחרונות שחברים באים 'לעשות עליך קופה'. לא כולם. יש גם מחירים הוגנים לפעמים.

וכך אתה עומד עם ילדים בלי באמת בחירה ומוציא כספים שאפילו בעיר בארוע מנוכר היית מוציא פחות!

אזכיר שבדוכנים אלה אין הוצאות עקיפות כגון מע"מ, מקום בד"כ ניתן בחינם, אפילו לא שכר – בדכ זה הבן והבת שעוזרים על הדרך ונהנים מזה. ז"א – הכל לכיס (בניכוי חומרים כמובן).

היו מקרים כמו חג השבועות לפני מס' שנים שהגיעו דוכנים מבחוץ ומכרו (שייקים למשל) במחירים אסטרונומיים.

בקיצור, הנושא הזה די פרוץ.. אני רואה שהוא מפריע לא רק לי והגיע זמן לעשות סדר בנושאים האלה ומי שלא מסוגל לעמוד במחירים סבירים,שלא לומר סמליים לא יאושר בהצבת דוכן מזון באירועי הקיבוץ.

 

[מאת]

תגובות