המיעוט רומס את הרוב

יורם ברנע

האם זו דמוקרטיה‪,‬ שהמיעוט קובע לרוב איך לחיות? לא! זו אנרכיה. זה אפילו גרוע מאשר הרוב רומס את המיעוט.

על מנת שהרוב לא ירמוס את המיעוט, יצרו מנגנוני הגנה על המיעוט. אבל מה על מנגנוני הגנה על הרוב?

התניית החלטה ביחס של 75% היא רמיסת דעת הרוב. קבלת החלטה ברוב כזה צריכה לעודד את המיעוט להתחשב בדעת הרוב ולהצביע עבורו.

היא מחייבת את המיעוט לאצילות נפש. לא רק מתוך נחמדות וחברות, אלא גם מתוך הבנה שהוא לא יכול לכפות את רצונו על הרוב.
ביגור, בהצבעה האחרונה, מיעוט בהיקף שליש מהחברים כפה את רצונו על הרוב, דהיינו שאר שני שליש החברים, בהחלטה כיצד לחיות כאן ביגור.

זה לא יכול לעבוד!

אם זה המצב, אין מנוס לדעתי מהפעלה ביגור של המתווה שהופעל בקיבוץ כברי. להחלטה זו אין צורך ברוב מיוחס. מספיק רוב רגיל.

בכברי פעלו שני מסלולים במקביל.

מי שרצה להישאר בקיבוץ הישן המשיך בו, כל עוד נמצאו לכך המקורות הכספיים.
מי שרצה כמוני לבחור בקיבוץ המתחדש, עשה זאת, והבטיח שלפחות רמת החיים שלו היתה תלויה רק בו.

ממה שידוע לי בכברי כולם עברו בסוף למסלול ״המתחדש״.

ביגור, גם אם לא כולם יעברו למודל הקיבוץ המתחדש, לפחות אלו שרוצים קיבוץ ישן לא יפריעו לאלו שרוצים לקחת אחריות על חייהם בדרך אחרת.

אני חושש, שאם המיעוט ימשיך לחסום שינוי והתחדשות תפרוץ פה אנרכיה. מי שיסבול ממנה יהיו קודם כל אותם אלה שכרגע מנסים לעצור את השינוי.

אני כבר שומע קולת רקע המרמזים לפרוץ האנרכיה. אם היא תפרוץ, יוכל המיעוט לבוא בטענות רק לעצמו, כי הוא הגורם לפריצתה. ברור שהאנרכיה תיפגע בכולם ותפורר חברתית את יגור. כלכלית החזקים ימריאו והחלשים יתרסקו.