שתלתם ניגונים בי אמי ואבי

שיחה עם ענת עוגן, עמוס יובל ונוגה ישורון – שלישית רון

רוחלה סגל

ביום האהבה החוצה יבשות ועמים אמרה ענת עוגן לקהל מאזיניה בנשר – גמלאים עולים מברה"מ: ״היום, זה יום מיוחד, וולנטיין-דיי (Valentine‪’‬s Day), יום המוקדש לאהבה, שיכולה להיות בין זוגות אוהבים, בין חברים, לילדים שלנו, למדינה, וגם אהבה לעצמנו״. האנשים בקהל חייכו ומחאו כפיים בהבנה, למרות ש״העברית קשה שפה״… ״לפעמים אני רוצה לומר מילה על פוליטיקה או אקטואליה בעקבות שיר מסויים״, מוסיפה ענת, ״אבל בסוף אני מוותרת, כי השירים והמנגינות חוצים קהלים ומקרבים אנשים בעלי השקפות שונות וממגזרים שונים. אמירה פוליטית יכולה ליצור התנגדות, ואני מחפשת את הקשר והנועם עם קהל הגמלאים. זו שעת עונג בשבילם, וכך אני מספרת על השירים בהקשר אליהם. אם זה הכרמל, או כשהנשים היו צעירות פעם, או ממחר – לקום עם שיר חדש בלב…

בליל מוצאי ט״ו בשבט הצטרפתי אל עמוס יובל וענת עוגן שנסעו להופעה ב״דור טבעון״ (דיור מוגן לגיל הזהב). בית האבן המפואר ״דור טבעון״ מאכלס בתוכו את ותיקי טבעון וותיקים מההתיישבות העובדת והאזור. בכניסה למתחם כבר המתינה להם במכוניתה, נוגה ישורון, מחיפה (אך עם קשר נישואין ליגור), הצלע השלישית והחייכנית… בהרכב של שלישית רון.

בשעה שש (בדיוק !) החל הקונצרט במחרוזת שירים לט״ו בשבט. ״כך הולכים השותלים רון בלב ואת ביד״ ועוד שירי ט"ו בשבט עזרו לנער מהאנשים את שלוות השבת שעדיין ריחפה באולם. הזמן עבר. שיר בא ואחריו קטע מוסיקלי. פעם עמוס על החליל, פעם נוגה על הפסנתר, פעם ענת בקולה החם ופעם כולם ביחד. ובלי שהרגישו המנגינות והשירים המוכרים העירו נימים רדומים. הידיים טופפו בקצב על מסעד הכיסאות, המבט התרכך ובעיניים נדלק אור קטן. השירים ״בשדמות בית לחם״, ״בוא ואשק לך״, ״ההר הירוק״” ו״הבחורות ההן״ – השילו את כובד השנים מעל הכתפיים ופתאום ניתן היה להרגיש כי נוצר דיאלוג, שסלל את הגשר הנסתר בין שלושת המבצעים לקהל היושב באולם. זה היה בהחלט מרגש וסוחף. הרפטואר של השירים והקטעים המוסיקליים כלל את שירי ארץ ישראל הישנה והבלתי נשכחת לצד יצירות קלאסי-קל של מוצרט, בך ויוצרים אחרים. הקהל הקשיב וזרם איתם. כשתם הקונצרט ניגשו אנשים להמשיך את הדיאלוג, שהחל במוסיקה, וביקשו למסור דרישות שלום למכריהם ביגור. בצאתנו החוצה, ירח עגול ובהיר האיר בשמים ובאוויר אפשר היה לחוש הקלה שהכול עבר בהצלחה.

כשאני עוברת על הדיסקים שהוציא עמוס לאורך השנים, אני פוגשת פנים רבות של אנשי מוסיקה וזמר המופיעים לצידו בהרכבים שונים. הרפרטואר שלו משלב קטעים מיצירות של ויוואלדי, בך, מוצרט ואחרים, עובר בשירים של זמרים כמו אריק אינשטיין, שלמה ארצי, עידן רייכל, חווה אלברשטיין וכלה בזמרים ולהקות מחו״ל. בקיצור, עמוס הוא עסק ויזמות בפני עצמו וחדוות העשייה והיצירה שלו לא נס ליחה. הזמן והגיל לא נותנים בו את אותותיהם… כמו קוסם הוא פורש את גלימתו ושולף הרכב לכל קהל וכמעט לכל ביקוש. האנשים שומעים וההיצע זורם אליו. בהרכביו המוסיקליים עדיין אפשר לפגוש את ״שלישית עדי״, הפועלת כבר שלושים שנה ונגינתה מבוססת על כלים מוסיקליים, כמו חלילים, גיטרות וצ׳לו, לצד ״שלישיית מור״ ו״שלישיית רון״. לפעמים הוא מופיע בצמד ולעיתים כסוליסט. בחיוך קליל הוא ממשיך לחרוש את הארץ בכל שעות היום והלילה כאילו נשאר בן עשרים. באופן טבעי הרכב חדש מרענן את הרפטוראר הנבחר וכמובן מביא לביטוי את אישיות המשתתפים בהרכב, טעמם וכישוריהם המוסיקליים. הרצון ליצור דיאלוג עם הקהל הוא המרכיב המרכזי בחיי היוצרים והמבצעים.

״שלישיית רון״ כבר פועלת כמעט שנתיים. עמוס אומר, כי ההרכב שלה כולל לפחות שני גוונים מוסיקליים. אחד עם הפסנתר של נוגה ישורון ולחילופין, נגן גיטרה. הם מופיעים בעיקר לפני דיור מוגן ומועדוני מבוגרים ביישובים. ביני לבין עצמי הרהרתי, מדוע ענת ועמוס, שכבר שנים רבות מכירים אחד את פועלו של השני, מצאו רק לאחרונה את הדרך להרכב מוסיקלי משותף. אף כי זה לא עלה על שולחן הדיונים, הבנתי שהמכנה המשותף של שניהם היא אהבת המוסיקה והנחישות להמשיך להופיע ולנגן ממש כמו דברי השיר ״את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק״.

עמוס וענת (גבת) – גדלו בשני קיבוצים שונים. את דרכם המוסיקלית וחינוכם עברו במקהלות ותזמורות בית הספר, המשיכו בתזמורת ובמקהלת הקיבוץ המאוחד ואחר כך כל אחד המשיך וחיפש את הנישה שמתאימה לו. נוגה ישורון מעידה על עצמה, כי ״בחירתה במוסיקה היתה חריגה במשפחתה״. בעידן של השינויים באורחות החיים נחישותם ודבקותם בדרכם המוסיקלית מקרבת בינם לבין נוגה, שעבודתה המוסיקלית היא גם פרנסתה, אבל גם ממחישה את ההבדל. אף כי שניהם מקדישים הרבה מזמנם למוסיקה ולשירה, הם הקפידו תמיד לשמור על איזון בין עשייתם המוסיקלית לבין הצורך להתפרנס (ו״הפרנסה״ – נכנסת לקופת יגור). וכך לצד עבודתם (ענת באולם ״יד למגינים״ ועמוס במלאכתו) הם ממשיכים את פעילותם המוסיקלית. שניהם מרגישים מחוייבות רבה לחיי התרבות ביגור ונענים כמעט לכל פנייה של מרכזת התרבות ולעוסקים בפעילויות חברתיות. לצד זה – ליבם מחובר לעשייה המוסיקלית הפרטית שלהם. שניהם ממשיכים לחפש וליזום מהלכים שישאירו אותם מחוברים למסגרות ולהרכבים מוסיקליים שונים ומגוונים, שיענו להם על הצורך לשיר ולנגן. ענת ממשיכה להופיע בלהקת ״פינה בעמק״ ועמוס ביזמותו המוסיקלית. הלב שלהם הוא השירים והמנגינות. הדיאלוג עם קהל המאזינים מפרה ומרגש אותם. קיומה של שלישית רון ממחיש כל יום מחדש, כי הסיפור על האיכר הסיני שהרוויח ביום שתי פרוטות. באחת קנה לחם ובשנייה פרח, הוא בכלל לא אגדה, אלא פשוט דרך חיים.

ענת, היכן תהיי בעוד 10 שנים?
אני רוצה להמשיך לשיר כל עוד יסכימו להקשיב. אולי אמצא את הזמן להקליט – לבד.

שאלות לעמוס
מי הזמר האהוב עליך בארץ? אריק איינשטיין.
מי המוסיקאי האהוב עליך? יש יותר מאחד.
מי הלהקה האהובה עליך בארץ? שלישיית גשר הירקון.
מי הלהקה האהובה עליך בחו"ל? הביטלס.
מהו השיר האהוב עליך ביותר? יש יותר מאחד.
האם אתה אוהב את אדל? כן.
את לאונרד ברנשטיין? כן .
כיצד אתה בוחר את השירים שלך להופעה? רוב הקטעים הם אלה שאני שומע ברדיו, ב״קול המוזיקה״, בגלי צה״ל או ברשתות ב׳ ו-ג׳, או סתם כשאני נדלק על קטע מסוים.
כמה שנים עוד אתה מתכוון להופיע? אם זה תלוי בי… כל עוד כוחי במותניי.