בית / אסיפות / אסיפה כללית – 14.3.2017

אסיפה כללית – 14.3.2017

יו"ר: עמית שילה

הקמת בית ספר דמוקרטי ביגור – המשך הדיון

עמית שילה: ועדת אסיפה החליטה לסגור את האסיפה הזאת בפני מי שאינם חברי יגור. מעבר לדיון על יתרונות החינוך הדמוקרטי וחסרונותיו, זהו דיון פרקטי יגורי. הדיון הערכי הסתיים. אנו עוברים היום לדיון כללי יותר, בהשפעת המהלך על החברה והמשק ביגור.

התייחסות מערכת החינוך החברתי (נכתב על ידי נעם זיידל, הוקרא על ידי עמית שילה)
רקע לפנייה: פעילות החינוך החברתי מתרכזת במהלך רוב השנה לשעות הצהרים 14:00-13:00 (ולעיתים מאוחר יותר).
במהלך הבקרים עומדים הבתים ריקים מילדים ומשמשים את צוותי ההדרכה להכנת פעילויות לשעות של נוכחות הילדים.
הבית הכולל המערבי, מיועד לילדי ה׳-ו ו׳ משמש עבורם כמועדון נוער (צרכים שונים לילדים צעירים יותר). אופי ונראוּת הבית מותאם לתפקד כמועדון נוער.
בבית זה קיימות שתי כיתות (נמצאות בחלקו הדרומי של הבית), בהן כיום מתקיימת פעילות מועטה מאוד. בכיתה אחת מתקיים חוג יצירה חד שבועי אחר הצהרים ובשנייה – שיעורי מוזיקה בשעות צהרים-ערב.
צוות הקמת בית הספר הדמוקרטי פנה אלינו לבדוק אופציה לשימוש במתחם בשעות הבוקר, שעות בהן לא מתקיימת פעילות החינוך החברתי כלל. במחשבה משותפת הצענו להם לקבל את שתי הכיתות הנ״ל וכן את החצר הקדמית (מזרחית), אשר גם בה לא נעשה שימוש.
צוות הקמת בית הספר הציע אופציה נוספת לשימוש נקודתי במתחם הראשי של בית הילדים. אופציה מודולארית, קלת תנועה והזזה, שלא תפגע באופי הפעילות של החינוך החברתי.
החלטנו לאפשר את הניסיון לפעילות כזאת, תוך דגש שפעילות החינוך החברתי בכל שעות היום ובכל חודשי השנה קודמת לצרכי בית הספר, ועל פי צרכי מערכת החינוך החברתי בית הספר יידרש להתגמש (חופשים, שביתות ואילוצים נוספים שעלולים לעלות לאורך השנה). כמו כן יידרש זמן קבוע במהלך היום לשימוש מדריכי מערכת החינוך החברתי לצורך הכנת פעילות לילדי ה׳-ו׳ בתאום מול פעילות בית הספר.
יש להבהיר, כי הנושא הוא בבחינה משותפת ואין הבטחות עתידיות לגבי התרחבות לבתים נוספים. מערכת החינוך ביגור גדלה מאוד. בשנים הקרובות נגיע למספר ילדים גדול מהיום וייתכן שנידרש לכל שטח הבתים לפעילות שלנו.
יש לנו מערך בתי ילדים שעומדים ריקים במהלך חלק גדול מהשנה, ברוב שעות היום. יצירת הכנסה נוספת מהשטח, בדגש על אי פגיעה בפעילות החינוכית, היא חשובה ונדרשת להמשך דרכנו.
כל מימון השיפוץ וההתאמות הוא באחריות בית הספר הדמוקרטי.

ועוד, בעת הקמת בית ספר מקביל / אלטרנטיבי ל״ניצני זבולון״, עולה חשש לגבי השפעה של מהלך כזה על אופי כיתות האם ה״יגוריות״ אותן אנחנו מכירים ורואים את החשיבות הגדולה בשמירה על המארג החברתי הזה. זהו מהלך שעלול ליצור פילוגים וניתוקים, שישפיעו בהמשך הדרך על הקבוצה היגורית ועל המערכת. 
גם התזמון, בסמוך לתהליך שינוי אורחות חיים ביגור וההשפעה שתהיה לתהליך זה על מערכת החינוך ביגור, מעלה חשש נוסף – האם זה הזמן הנכון לקהילה לקיום תהליך גדול ומשמעותי במקביל?
מנגד לחששות אלו, קיימת גם הידיעה וההבנה על מגוון הדברים שפתיחת בית ספר אלטרנטיבי ביגור יכולה להביא אלינו לתוך הקהילה ולתוך המערכת: לשפר, לגוון, לפתוח חלון לעולמות תוכן נוספים בחיינו, וברמת קהילה – לאפשר אלטרנטיבה לדרכי חינוך נוספות.
חשוב לנו להדגיש ולציין את הערכתנו הגדולה לעשייה היומיומית המיטבית של בתי הספר המועצתיים, יסודי ותיכון, את שיתופי הפעולה ואת ההבנה ההדדית לצרכים.
אין ספק שאלו שיקולים שכולנו כקהילה צריכים לקחת ולהיות מודעים אליהם לפני בחירה כזו או אחרת, לצד הידיעה שיש הרבה משמעות למעשים שלנו בפועל בכל החלטה שנקבל. 
אם נחליט כקהילה, הורים ומערכת חינוך, שאנחנו מבינים ורואים את חשיבות החינוך החברתי כפי שהוא היום – גיבוש וחיזוק קבוצת האם היגורית, נוכל לעשות זאת ביחד ובשיתוף פעולה, לצד כל מערכת חינוכית בה ילמדו ילדינו.

התייחסות ועדת תכנון (הוקרא על ידי עמית שילה)
בישיבה שהוקדשה להקמת בית ספר דמוקרטי במבנה כיתות ה׳-ו׳ עלו הנושאים הבאים:
נגישות בעייתית – איזור הפריקה רחוק יחסית, השביל עובר דרך משרדים. נדרשת כניסת רכבים לשטח יגור, אין אפשרות להסתובב בצורה מסודרת, ובאופן כללי מדובר באופרציה לא בטיחותית. לסיכום, תחבורתית המיקום הזה לא מתאים.
אינטראקציה בעייתית מול שוכרים בבית הספר הישן – בעיית רעש. גם היום השוכרים מתלוננים על רעש מבתי הילדים. הוספת מוקד פעילות עלול לפגוע בתנאי השכירות. ויש בעיה של ערבוב אוכלוסיות – חינוך ומסחר.
מיגון – לא ברור כמה אוכלוסיה יכול המקלט/ממ״ד (שהוקמו לפני חוק הממ״דים) להכיל.
ההתייחסות כללית מאוד, לא נכנסו לנושאים ספציפיים יותר כמו תמחור וכו׳. במידה והעניין יתקדם ייבדקו מרכיבים ואספקטים נוספים.

עטר רון: הדברים שאגיד בהמשך נאמרים בשמי ובשם מורות נוספות מבית הספר ״ניצני זבולון״. כתבנו את הדברים כאמהות, כנשות חינוך שעוסקות בחינוך באופן יומיומי וגם כחברות קיבוץ יגור שאכפת להן, ובאיזשהו מקום גם כואב להן, פחות על המהלך עצמו ויותר על הדרך שזה נעשה וכל המשתמע מכך.
חשוב לנו לומר שאנחנו לא נמצאות כאן כדי להגן על מקום העבודה שלנו ולא כדי לפתוח דיון פדגוגי מעמיק, כי זה לא המקום לזה. אנחנו כאן כדי לאפשר לציבור לראות את הדברים מנקודת מבט שונה מזו שהוצגה באסיפה הקודמת, ולהעלות למודעוּת את העובדה שלכל מחקר התומך בדרך מסוימת, קיים מחקר המראה נתונים שונים, ובידי כל אדם הזכות לקרוא, לחקור, להתייעץ ולבחור באופן מושכל את הדרך הנכונה לו.
בכדי לקדם מהלך או תהליך חינוכי, ובוודאי כשרוצים להקים בית ספר, יש להיעזר במומחים, ובהתחשב בעובדה שיש לנו ביגור אנשי מקצוע רבים בתחום החינוך: מורים, מנהלים, מפקחים, פסיכולוגים – נשאלת השאלה: האם נערכה התייעצות שכזו טרם הבאת הרעיון לציבור? ולו רק בכדי להציג בפני הציבור את כל ההיבטים החינוכיים, ההתפתחותיים והפדגוגיים הכרוכים בהקמת בית ספר נוסף בתוך יגור. ואם נערכה התייעצות שכזו – קולה אינו נשמע.
כמורות בבית ספר ״רגיל״, ציבורי או קונבנציונלי (יש שיאמרו ״פס יצור״), חשוב לנו לומר את דברנו כאן, לאחר ששמענו באסיפה הקודמת את הדברים שנאמרו על ידי הורים, שחלקם בעלי ילדים שאינם בגיל בית ספר. אחד הדברים שמאוד בולט לעינינו הוא העובדה שחלק מהאנשים שישבו, או דיברו כאן, לא מכירים את בית הספר ולא היו בו אפילו לביקור, כך שלמעשה מחפשים חלופות לדבר שאינם מכירים, או מכירים רק משמועות או חוויות של אחרים, או נשענים על חוויות מהעבר שלהם עצמם בבתי ספר שבהם למדו.
אנחנו לא מתיימרות לומר שבית הספר ״ניצני זבולון״ (או ״כרמל זבולון״) הוא מושלם. אף מסגרת חינוכית לא יכולה להיות מושלמת ובטח לא לכולם. אבל אנחנו כן אומרות שיש מקום לדבר על הדברים וניתן תמיד ליצור שינוי. שינויים קורים כל הזמן ודוגמה לכך הם לימודי התל״ן – תוכנית לימודים נוספת – שהם פרי חלומה של אמא מיגור, שפעלה בתוך בית הספר בכדי להשפיע. מי שרוצה להיות מעורב ומשפיע בתוך בתי הספר יש לו תמיד מקום, דרך הנהגות ופורום הורים, ותמיד יש מקום לשיח – עם כל אחד מצוות בית הספר. בעינינו (שוב – כאמהות וכנשות חינוך), להיות מעורב בחינוך הילדים זה לא רק לבחור את המסגרת שבה ילמד הילד, אלא להיות שותף פעיל ומעורב בתהליך החינוכי עצמו.
בנקודה זו חשוב לנו להבהיר שקטונו מלהתנגד לעצם קיומם של מוסדות חינוך חלופיים, ואנו מעריכות את הרצון של אנשים לבחון ולבחור את הטוב ביותר עבור ילדיהם. אנחנו מתנגדות להקמת מקום כזה בתוך יגור בעת הזאת. אנחנו עדות לתהליכים שעוברים ילדים בקיבוצים אחרים, שבהם הילדים מפוצלים בין מסגרות חינוך שונות, ואנחנו רואות את הקרע שנוצר בין הילדים (ולא פחות חשוב – גם בין ההורים), ואנחנו מתנגדות לכך שגם ילדי יגור – הילדים שלנו – יחוו זאת. צריך לשים את הדברים על השולחן: הקמת בית ספר נוסף בתוך יגור ייצור שתי חברות ילדים שונות.
חשוב לנו להתייחס גם לכוונה לפתוח את בית הספר במבנה של החינוך המשלים, ולשאול – מה אמורה להיות תחושתו של ילד המגיע בצהריים מבית ספר רגיל, כאשר יגיע אל בית הילדים שבו התקיימה עד לאותה שעה פעילות לימודית שונה, בעלת אופי אחר, שהושקעו בה משאבים כלכליים גבוהים? חברה אחת מבין השתיים שישתמשו במבנה תתנהל בו כאורחת – האם יהיו אלה ילדי ביה״ס הדמוקרטי, או הילדים שמגיעים בצהריים מבית הספר הרגיל? האם זה נכון מבחינה ערכית וחינוכית? ברמה החינוכית – האם בהמשך היום השיח עם צוות החינוך המשלים יידרש להמשך ישיר של ביה״ס הדמוקרטי או של ביה״ס הקונבנציונלי? אנו מתקשות לראות כיצד יוצרים שני סוגי שיח לאותה אוכלוסיה, במיוחד כשמדובר בילדים בגיל ביה״ס היסודי, שאין להם את היכולת ליצור הפרדה. לדוגמה, כיצד אמור הילד ליצור את ההבחנה בין הזמן בו הדברים פועלים על פי בחירתו לבין הזמן שלא?
אנחנו מרגישות כי ישנן נקודות רבות שהצוות המוביל את המהלך לא נתן עליהן תשובות, ובנוסף ישנה תחושה (שבועז ייצג אותה באסיפה הקודמת), שהדברים פועלים במהירות גדולה מדי, שאינה מותאמת לקהילה היגורית ולתהליך חינוכי שאמור להיות, לתפיסתנו, מאוד ברור ומדויק.
להבנתנו, אישור תהליך כזה והפעלתו שווה לפירוק החינוך הקיבוצי שאנחנו כל כך גאים בו, ויש לזכור כי גם בתהליך ההפרטה המוצע – נשמר החינוך הקיבוצי בתוך הליבה. כחברות קיבוץ יגור שילדיהן מתחנכים והתחנכו במסגרות הקונבנציונליות, על כל נקודות החוזק והתורפה הקשורות במסגרות אלה, חשוב לנו לעמוד פה ולומר באופן ברור, שתהליך כפי שמוצע כאן הוא שינוי באורחות החיים – דהיינו, הפרטה.
התוצאה של תהליך מסוג זה תהיה, שרק ילדים שלהוריהם יש ביטחון כלכלי יוכלו לשלוח את ילדיהם לבית הספר החלופי, ובתהליך כזה אין כל ערבות הדדית. כל אחד דואג באופן מאוד ספציפי לילד שלו, מבלי לחשוב על ההשפעה שתהיה לכך על שאר ילדי הקיבוץ וחבריו. האם נלקחה בחשבון העובדה, שפתיחת בית ספר חלופי בתוך הקיבוץ תגרום לכך, שהכיתות שבהן לומדים הילדים שהוריהם לא יכולים לעמוד בנטל הכלכלי יהפכו להיות כיתות מאוד גדולות שבהן ילמדו מעל 35 תלמידים? מה יהיה הדימוי העצמי של ילד שהוריו לא יכולים לממן את לימודיו בבית הספר החלופי? ואם כבר חלופות: האם גן אנתרופוסופי נלקח גם בחשבון? פעוטון שפועל על טהרת הטבעונות? מה לגבי הפעלת חדר אוכל חלופי הדוגל בצמחונות? מכבסה שחומרי הכביסה בה אורגניים? ברור שכל הרעיונות האלה יפים וטובים ליום שאחרי ההפרטה, וכך גם יוזמות חינוכיות כאלה ואחרות, שאמורות להתבסס על לקיחת אחריות מלאה של ההורים, ולא על כספים ורכוש ציבורי.
יש להיות מודעים לכך שכל מה שמציע בית הספר הדמוקרטי, או החלופי, מבוסס על כספים רבים הפותחים אפשרויות רבות. למשל – כיתה שבה פועלים 3 מורים חונכים ל-20 ילדים.
ובהתייחס לדברים שאמר מנהל בית הספר הדמוקרטי בנהלל, שתיאר את התהליך שהתרחש במועצה שלו: נהלל אינו קיבוץ שיתופי והתהליכים החברתיים בו שונים מאשר ביגור, שהינו קיבוץ שיתופי שאמורה להיות בו ערבות הדדית.
לסיכום, אנו אומרות: אם יש ליגור, או להורים, את המשאבים הכלכליים ואת הרצון לפעול ולשנות – למה לא לכוון אותם לבתי הספר הקיימים בכדי להשפיע ולהיות מעורב בהם?
ברור לנו שהמהלך והרעיון נובעים מתוך אכפתיות, אהבה לילדים ורצון לעשות בשבילם את הטוב ביותר, ואלו בדיוק אותם עקרונות המנחים גם אותנו, ואנחנו רואות מקום ואפשרות לשתף פעולה ולהמשיך לקדם את התהליך החינוכי בתוך המסגרות הקיימות.

עינב שגיב: אני מברכת על הדברים של עטר ועל השיח הזה בכלל. אני רוצה למקד את הדיון בבקשה הפשוטה שלנו כצוות היוזם: הקמת בית ספר דמוקרטי ביגור עבור כל יישובי המועצה: אישור להשתמש במבנה קיים עבור בית ספר שבבעלות הורים. מבנה בית הילדים ה'-ו' מוגדר מבנה ציבור מיועד לחינוך, ולכן לא ניתן להשכירו לטובת מסחר או עסקים. המבנה עומד ריק בשעות הבוקר. ההשקעה בשיפוץ הבית והחצר שלו, כמו גם התאמתו לדרישות משרד החינוך (מבחינת בטיחות, נגישות וכד׳) תהיה מכספי העמותה המנהלת את בית הספר ולא מכספי קיבוץ יגור. כך גם מימון בית הספר שייפתח פה. אנחנו, עמותת ההורים המקימים את בית הספר, נעלה את רמת הבטיחות של המבנה לטובת כל הילדים ולא רק לטובת ילדינו שילמדו בבית הספר הדמוקרטי. אנחנו פועלות בשיתוף פעולה עם המערכת הבלתי פורמאלית, ומאמינות שהקיום הסימולטני שלנו יוציא את כל השותפים בעניין מורווחים.
אנחנו מבקשות שתשמעו את קולנו, ״קול המיעוט״ לדעתכם, שנפגע כיום מחוסר הבחירה החינוכית הקיים במועצה שלנו. אומרים לנו שלא אכפת לנו, המעטים, לפגוע ברוב, שאם נפתח בית ספר נוסף במועצה קטנה כשלנו, נפגע בתקנים ונרע את התנאים של תלמידי ״ניצני זבולון״. מה עם הפגיעה בנו? הפגיעה בזכותנו כהורים לחנך את ילדינו בהתאם לתפישתנו החינוכית?
דבל׳ה ומייקה עמדו כאן והבטיחו לכם שלא יתנו ל״ניצני זבולון״ להיפגע מיוזמה כשלנו, יש מי ששומר עליכם. אבל מי שומר עלינו?
אנחנו מבקשות להחזיר את הדיון לערוץ החיובי, המפרה דיאלוג חינוכי, ערוץ של ״גם וגם״. יש מקום לחינוך מסוגים שונים תחת אותה קורת גג אחת של המועצה האזורית זבולון. אנחנו לא יוצאות ״נגד״ ולא מתריסות ״לעומת״ ומעולם לא השמצנו את הקיים. שמועות רצות ומתפשטות מאז ומעולם, אבל הן לא מייצגות אותנו בשום צורה. אנחנו מבקשות אפשרות בחירה, קיום סימולטני של ערוצי חינוך שונים זה לצד זה, ופתיחות כלפי השונה, החדש.
באים אלינו בטענה – למה הגרלה? אם בית הספר יוקם ביגור, למה לא מובטח שכל מי שירצה מילדי יגור יוכל להתחנך בו? תשובתנו פשוטה מאוד: החוק מחייב זאת. אנחנו לא בית ספר פרטי, אלא בית ספר שנמצא בפיקוח משרד החינוך ונשמע לנהליו. משרד החינוך דורש מבית ספר דמוקרטי לקבל תלמידים ללא אפליה ומכל סוג. במידה והביקוש יעלה על מספר המקומות שאנו מציעים – תתקיים הגרלה. אנחנו מאוד רחוקות מהמקום הזה עדיין. כשנגיע להגרלה, היא תתקיים על פי מספר מקומות, בהתאם לגודל היישוב היחסי במועצה (ככל שהיישוב גדול יותר יוקצו עבורו מספר מקומות גדול יותר). לכן מובטחת ליגור קדימות בגלל גודל ומספר הילדים.
חשוב לנו למסור כאן ועכשיו להורים ביגור שרוצים באפשרות בחירה חינוכית לילדיהם – אם לא נקבל את האישור המיוחל לשימוש במבנה בית הילדים ה'-ו', נקים את בית הספר הדמוקרטי מחוץ לשטח יגור. בית הספר הזה קום יוקם ויגור, שכל כך מתגאה בעובדה שהיא מובילה בנושא החינוך המתקדם, תישאר מאחור ומקום אחר יזכה בתואר.
נאמר לנו כאן שאנו נחושות, רציניות, חולמות ועוד. אז הנה הבטחה לכם ולילדינו: בעוד עשר שנים מהיום לא תצטרך המועצה שלנו לפתוח קורס מנהיגות מקומית, כי המנהיגים שלנו יהיו תלמידי בית הספר הדמוקרטי שנקים כאן. בוגרים יוזמים, אחראיים, אקטיביים, מובילים חברתיים ומעצבי מציאות. מנהיגי המחר!

יונינה דור: אני מאוד שמחה, קודם כל לראות כאן את המורות מ״ניצני זבולון״, וגם על כך שהדוברות לפנַי כבר חרגו מהמסגרת שעמית שילה הציג, לדבר רק על האינטרסים היגוריים. דברַי הם המשך ישיר לדברים של עטר.
לפני שאציע את הצעתי, אני רוצה להגיד שההתייחסות הרחבה למבנה ולשימוש שלו בבוקר ובצהרים נראית לי מוגזמת. זה לא העניין העיקרי. כל היושבים כאן יודעים כיצד נראית כיתה בבית ספר עם פינה כזאת ופינה כזאת, לטבע, לחשבון, לאנגלית וכו׳. אסור לוותר על הפינות היפות והיצירתיות האלה על מנת לפנות את החדר לחינוך המשלים אחר הצהרים. הכיתה היא בית, אי אפשר להשכיר אותו לשימוש אחֵר אחר הצהרים.
ההנחות העיקריות שלי הן:
הדבר החשוב ביותר והראוי ביותר להשקעה, היום ובעתיד, הוא החינוך מבית הפעוטות ועד המסגרות האקדמיות.
יש לנו שני בתי ספר טובים מאוד. לא מושלמים, עם חוזקות וחולשות.
הדרך של החינוך הדמוקרטי היא הדרך החינוכית הרצויה. אני רואה בבתי ספר קונבנציונליים והיררכיים התפתחות לקראת מרכיבים של בית הספר הדמוקרטי, בעיקר במובן של הרבה שעות בחירה ובמגוון מקצועות: ניהול כלכלי, למשל. זה ממילא התהליך שכל מערכת החינוך הולכת אליו. אני רואה את זה אפילו בבית הספר היסודי בכפר יהושע. מציעים שם מקצועות בחירה שפעם לא היו שם.
אני מציעה לפתח את בתי הספר שלנו בכיוון הדמוקרטי בכיוונים הבאים:
א. לבטל את המסגרת הלא מוצלחת הזאת של כיתות עם 35 תלמידים. דרושות כיתות לימוד קטנות של 15 תלמידים, עם חונך שרואה כל ילד ובונה לכל אחד את תוכנית הלימודים שלו. הקטע הכי כואב באסיפה הקודמת היתה העדות של של נוב גיטר. דבר כזה לא יכול לקרות, כשיש חונך ל-15 תלמידים. הוא אחראי להם כל היום.
ב. הגדלה ממשית של אפשרויות הבחירה. עדיין צריכות להיות כמה מסגרות מחייבות: קרוא וכתוב, יהדות, מתמטיקה ואנגלית. אפשר להתפשר על קריאה וכתיבה בכיתה א׳, על פי שיקול החונך.
ג. התנהלות דמוקרטית של בית הספר, עם כל הוועדות שכוללות תלמידים והורים ומורים, טוב ויפה בעיני. זה במידה רבה כבר קיים.
הציבור שהכי מדאיג אותי ביחס להתנהלות הדמוקרטית הם ההורים. הורים צריכים להיות שותפים, השאלה באיזו מידה.
לסיכום, הבאתי עקרון חינוכי שכל אחד שלמד חינוך מכיר היטב: ״כל למידה מבוססת על ידע קודם. אף ילד לא מגיע לבית הספר כלוח חלק״. כך גם בכל נושא אחר, כולל מערכת החינוך. להתחיל מהתחלה זה מהפכה חדשנית חדה מדי. אנחנו בעד אבולוציה. אני מציעה לפתח את ״כרמל זבולון״ בכיוון הדמוקרטי, כפי שהדגמתי קודם. האתגר העיקרי הוא להכין את צוות המורים. מדובר בשינוי תפישת עולם, לא השתלמות קצרה. חשוב שיהיה מעמיק ושהצוות יהיה איכפתי ומחוייב. המורה הטוב בכל המקצועות הוא המורה האיכפתי. האיכפתיות של הצוות החינוכי תקבע את ההצלחה בכל מסגרת חינוכית.

רמי זלינגר: ילדי למדו כאן, נכדי כנראה לא. הנושא בוער בי. בשנה וחצי האחרונות חלק מעיסוקי הוא מורה לפיזיקה 5 יחידות בבית ספר וירטואלי. יש לי 34 תלמידים, שמונה מהם מבתי ספר דמוקרטיים, מכל הארץ. אני מסיים כרגע לבדוק את הבחינות שלהם. מדובר בילדים מבריקים שיודעים היום, וגם ההורים שלהם, שכנראה לא יגיעו להיות מהנדסים, כי בכיתה ה' לא לימדו אותם להכפיל שברים אחד בשני. ההורים מתחננים היום למורים פרטיים, כדי למלא חוסרים. אי אפשר ללמוד דמיון משולשים בכיתה י' ואי אפשר ללמוד פיזיקה בלי שיודעים דמיון משולשים. אי אפשר ללמוד מתמטיקה בלי לתרגל שעות. תרגול ממושך לא בא מתשוקה של ילד, אבל אם לא עושים את זה בכיתה ג' וה' זה חסר. למשפחות שאני מלמד אין בעיה של כסף להשקיע במורים פרטיים, אבל זה כבר קצת מאוחר. לילדים האלה אין בעיה חברתית והשאלות שלהם מבריקות ומדהימות. רואים שבאו מעולם אחר, אבל חסמו להם בלימוד החופשי, הדמוקרטי, דלתות לכל החיים. ההורים המאוד איכפתיים, עם כל הכסף, מכים על חטא ולא יודעים לתקן את הנזק. מי שלא לומד שפת אם בגיל שנתיים וחשבון בכיתה א׳-ב׳, כמו שעושים כבר 200 שנה, אחר כך קשה מאוד להשלים. אם לא עושים את זה בזמן, לילדים הממוצעים זאת צלקת ונזק, לפחות לחינוך הריאלי.
שאלתי כמה יגורניקים שלומדים לחמש יחידות מתמטיקה פיזיקה ב״כרמל זבולון״, פחות מאצבעות יד אחת. אם החברה הזאת רוצה לשרוד בעולם המטורף שבו אנו חיים, היא חייבת לשאול את עצמה מה קורה כאן. נקודה לגאווה – אחד התלמידים שלי, שהוא בן יגור, עובד בחברה שנמכרה היום ל״אינטל״, ואני מברך אותו מפה.

אריאלה וולק: גם אני קצת אחזור על הדברים של עטר, ברוח משנת אנשי החינוך מדור לדור. 
מברכת על הדברים שנאמרו כאן לפני. מבורך שמתקיים אצלנו דיון חינוכי, וכל הכבוד לצוות האמהות שיזם אותו. אני בדילמה. יש כאן התנגשות בין ערכים ונדרשת הכרעה. הדילמה בין הפרטי לציבורי. בין הרצון של ההורים לתת לילדים את החינוך הכי טוב והכי מתאים להשקפת העולם שלהם, לבין החינוך הציבורי הפורמאלי ובתי הספר שלנו שנותנים חינוך מעולה. בית הספר הדמוקרטי, אם יוקם, עלול לפגוע בהם, כמו שאמר מייקה, בגלל העלויות ובגלל עמדת משרד החינוך והמועצה.
מבחינת העלויות, מה שהוצג כבר נראה יקר והוא עוד יתייקר, כי לא כל המרכיבים נלקחו בחשבון ועוד יהיו כאלה בלתי צפויים.
מבחינת עמדת משרד החינוך והמועצה, יש לשער, שאם תהיה הרשמה גדולה לבית הספר החדש, היא תרד ממצבת התלמידים של בתי הספר הקיימים. משרד החינוך ישאל את המועצה מה לעשות: לצופף או לסגור כיתות, או לפטר מורים עם קביעוּת שצריך למצוא להם בתי ספר אחרים. נוכח השאלות האלה ממשרד החינוך – המועצה לא תתמוך במהלך. אם המועצה לא תתמוך, משרד החינוך לא יאשר את ההקצבה של 65 אחוז מהתקציב, ואז אולי אין טעם בכלל בדיון הזה. בכל מקרה הדיון מבורך בגלל השיחה, ההקשבה והעיסוק בשאלות חיים מהותיות.
לאור זאת אני הולכת אחורה. עברנו הרבה גלגולים בחינוך בשנים הארוכות שלנו במערכת. כשהיינו ילדים, מזמן, למדנו בבתי הספר המקומיים בכיתות קטנות, קרוב לטבע, בשוויון וקיבוציות ולמידה מהסביבה. בתיכון לא עשינו בגרות. בנען היה ויכוח אם צריך להמשיך ללימודים אקדמיים. והיה לנו טוב. אחר כך היינו צריכים להשלים אחרי הצבא, כדי להגיע לאוניברסיטה. כשהגעתי ליגור כבר איחדו את בתי הספר התיכוניים מסיבות פרקטיות וחינוכיות ונכנסו בחינות הבגרות. לפני עשרים שנה עשינו תוכנית אסטרטגית במועצה לחינוך וחיברנו את בתי הספר היסודיים, הביניים והחטיבה העליונה. הסיבה העיקרית לכל המהלך היתה צירוף משאבים, כדי לאפשר דברים נוספים וחדשים. סיבות נוספות היו הצורך של בית הספר היסודי ב״קמפוס״, ובחברה רחבה יותר ומגוונת במקום זו הקטנה והחונקת לפעמים של הקיבוץ הבודד. היום אני רואה שהמעגל קצת מסתובב חזרה. ההצעה מחזירה את השעון 60-50 שנה אחורה. ההבדל הוא שפעם עסקו בצרכי החברה והיום הדגש הוא על צרכי הפרט. אני רואה כאן שני היבטים: כלכלית – אי אפשר להתעלם מהמצב של יגור. אנחנו לא יודעים איך השינוי ישפיע על המשפחות ביגור. עד שלא ניכנס לשינוי לא נדע כיצד יכלכלו משפחות ביגור את עצמן. לא נכון לעת הזאת למשפחות לקחת על עצמן עול כספי נוסף, ולא נכון ליצור מצב שבו בגלל העלות הגבוהה למשפחה, יישבר שוויון ההזדמנויות בחינוך ביגור. השינוי מהותי לדיון בהקמת בית הספר הדמוקרטי.
אם בית הספר לא שייך ליגור אלא לעמותה, אין לו ״מיפוי״ והוא לא מחויב לקבל כל אחד. משרד החינוך, מצד שני, לא יקבל מצב שבו לא יתקבלו אליו תלמידים מבחוץ. נצטרך, אולי, להשלים עם מצב שתלמידים מבחוץ ייכנסו לפני ילדים מיגור.
ההבאה של נוב לאסיפה הקודמת הרגישה לי קצת כמו עֵד בבית משפט. אני מכבדת את ההופעה והדברים של נוב, אבל לא אהבתי את זה. נראה לי קצת תיאטרון.
לסיכום, עם כל הערכה לצוות היוזם ולדיון, ולאור המודעות למגמת החינוך הדמוקרטי המתרחבת, מציעה לקחת ״צעד אחורה״, להקים פורום רחב של ישובים ואוכלוסיות שיוּבל על ידי המועצה, כדי להגיע להסכמות מתאימות ואפשריות. גם התוכנית האסטרטגית לפני עשרים שנה התחילה מלחצים מהשטח. היישובים פנו למועצה לפתור בעיות. המועצה הרימה את הכפפה ועשתה תוכנית. זה לוקח זמן. אבל היישובים כולם היו שותפים ובסוף זה קרה. לוח הזמנים שמוצע כאן, לספטמבר 2017, לא נראה לי מעשי.

עודד עוז: המזכירות הקדישה הרבה זמן לנושא. ההרגשה היא שהנושא עדיין לא בשל. האפשרות שייווצר כאן בית ספר לעשירים היא בעייתית וגם עניין ההגרלה. מטריד שאין עדיפות ליגור. הכל מהר מדי. עדיין יש מקום לדיאלוג עם בתי הספר הקיימים: לפני שש שנים היינו במאבק מול בית הספר והמועצה בגלל גודל כיתות א'. אמרו לנו "בכיתה ג' זה יסתדר". המשכנו את המאבק בכיתה א', אמרו לנו "תצטרפו ותשנו מבפנים". מאבק אחר שהצליח, בזכות אמא מיגור, היה על פתיחת התל"ן (תוכנית לימודים נוספת, שהיו בה רק שתי אופציות די משעממות) והרחבת הבחירה, והיום יש בבית הספר מסגרות ג'גלינג, תיאטרון, ניווט וצילום והישרדות ועיצוב דיגיטאלי. לא יושבים כל הזמן על הכיסא, כמובן יש טיולים, וועדות ומועצות שילדים בוחרים לשבת בהם. יש ילדים שלומדים עם סייעות שעוזרות להם. ייפתחו כיתות חדשות לילדים עם ליקויי למידה וכיתות חֵרשים. צריך לדעת שבוגרי בית ספר דמוקרטי חוזרים לקונבנציונאלי לעשות בגרות. לסיכום, מוקדם מדי, לא לעת הזאת. תצטרפו ותקדמו מבפנים.

אבישי שורש: חוזר על הדברים מהאסיפה הקודמת, אין לי התנגדות ל״דמוקרטי״, אבל גם אין לי ילדים או נכדים שילמדו ביגור. שאפוֹ לצוות שגרם לכך שבשבועות האחרונים קיבוץ יגור לא עסק בכלום חוץ מבחינוך דמוקרטי. בסדר היום כתוב ״הקמת בית ספר דמוקרטי״, ולא ברור מי מקים אותו. הוסבר באסיפה הקודמת על ידי אנשי המועצה, שהקמת כל מוסד חינוכי מאושר (להבדיל מכל מיני מכללות לנושאים ספציפיים) נעשית על ידי הרשות המקומית ומשרד החינוך, שקובעים את הסדרים והמימון. בעצם אנחנו עוסקים כאן בנושא שהוא בכלל לא בסמכותנו. הם אמרו שאם ייפתח בית הספר הזה, זה לא יקרה בשנת הלימודים הקרובה. נותרים בידנו אם כן שני נושאים – האם להשתתף בשכר הלימוד, במידה וייפתח בית הספר, והאם במקרה כזה ולאחר שיאושר על ידי משרד החינוך, נעמיד לרשותו מקום ואכסניה. לאור זאת אני מציע לקבוע שיגור אינה צד בעניין ואינה משקיעה מתקציבה ומתקציב תאגידיה בפרויקט. 
לגבי העניין החינוכי, שמעתי אמהות בדיון הזה, שלא שלחו עוד ילד לבית הספר, ולא שמעתי אבות. שמעתי מהורים ותיקים שמסגרת כזו, בזמנם, היתה מיטיבה עם ילדיהם יותר מהמסגרות הקיימות. יש ילדים שיצליחו בכל בית ספר וגם ללא בית ספר. יש כאלה שאף בית ספר לא יעזור להם. חבל שהצוות לא הביא הורים שהוציאו את הילדים מבית הספר הדמוקרטי לאור האכזבה שלהם והנזקים שנגרמו לילדים. ההצלחה תלויה במבנה הנפשי של הילד, ועוד יותר מכך בתמיכה ותשומת הלב של ההורים. אם יש הורים שחושבים שבית הספר בא במקום תשומת הלב שלהם, הם טועים.
לסיכום, הקמת מוסדות חינוכיים היא לא באחריותנו. אם יבוא גורם חיצוני רשמי ויבקש זאת מאיתנו, יש לשקול זאת בחיוב. עם כל ההערכה לדיון הערכי שהתקיים כאן, הנושא הזה הוא לא ״חיים ומוות״ ליגור, וחבל שנושאים שהם כן כאלה לא מגיעים כאן לדיון, בוודאי לא לדיון נרחב ומעמיק כמו זה.

אביהו קול: ההורים ביגור לא מספיק מעורבים, ובסוף מאשימים את כל העולם חוץ מאת עצמם. מציע, לסדר הדיון, לדחות את כל המהלך הזה ל-2018 עד לאחר השלמת העיסוק בשינוי. אתמול זה הגיע פעם ראשונה לוועדת תכנון ולא בתור תוכנית מסודרת לאור צרכים בכיתות – בְּמקום, במספרי תלמידים וכו׳ בשירותים שונים, אלא בדיון במבנה קיים. אם היו באים ואומרים שצריך מענה לצרכים כאלה וכאלה, היתה ועדת תכנון מציעה דווקא את חדר האוכל! אי אפשר לאנוס את המערכת ולהכניס בית ספר למבנה החינוך המשלים. אני שומע שכבר מתכננים על המבנים המושכרים בבית ספר הישן. יש התנגשויות של פעילות בית ספר וחברת הילדים עם השוכרים. זה לא ילך ביחד. אי אפשר לעשות את זה רק לשנה, כדי לראות מה יהיה. משרד החינוך לא ייתן כסף בשנה הראשונה ונצטרך להשקיע שם כסף שלא ברור מאיפה יגיע. צריך להביא תוכנית מסודרת. יצטרכו גם ממ״ד נוסף. צריך לעצור את המהלך. אני מתנגד לאי תשלום שכר דירה, אם זה בית ספר לא של יגור. יהיו הוצאות גדולות, יגור לא תתחמק מלשלם אותם. אם עושים, צריך לעשות את זה מסודר.

מירה יובל: מצטרפת לברכות לבנות שמובילות את המהלך. מבורך הדיון הזה בחינוך. אין ספק שיש הרבה ילדים ש״דמוקרטי״ מתאים להם, ויש כאלה שחינוך ביתי מתאים להם. יכולתי להביא לכם לכאן עשרות ילדים שהגיעו ל״כרמל זבולון״ מה״אנתרופוסופי״ וה״פתוח״, כי ההורים שלהם הרגישו, והם בעצמם הרגישו, שהם מתבזבזים שם. אני חושבת שהמסגרת שמוצעת כאן מתאימה לקבוצה קטנה של תלמידים, שבאמת צריכים מקום שמכיל ושלא מכריח וכופה, ומאפשר בעצם ״לעבור את בית הספר בשלום״. לא לכולם זה מתאים. בית הספר פועל גם בשעות אחר הצהרים לאסיפות הורים וכדומה ובוודאי שזה יתנגש בהתנהלות בית הילדים. המקום לא מתאים. בתי הספר הקיימים לא מושלמים, אבל מתאמצים כל הזמן להשתפר. במשרד החינוך נעשים צעדים גדולים לכיוון אוטונומיה. בשנה הבאה תתקיים אוטונומיה כזאת ב-200 בתי ספר, שיוכלו להחליט מה לומדים. זאת הזדמנות מבחינת המועצה לדיון כזה, ולחשוב יחד עם היישובים וההורים מה באמת מצפים ורוצים מהחינוך. יש להורים בפורומים בבתי הספר הרבה מרחב וכוח השפעה. אפשר להכריז על שני בתי הספר במועצה כבתי ספר ״יחודיים״ בתחומים מסוימים, כמו ״הפקת פרויקטים״, ויש לזה גם מימון וסיוע ממשרד החינוך, שמאפשר פיצול כיתות והכנסת מחנכים נוספים. יש אופק. מצד שני, לא ברור מאיפה יגיעו תרומות שיאפשרו את פתיחת בית הספר, ולא ברור כיצד יצליחו כל המשפחות שרוצות לשלם בעד זה. הפרויקט הזה הוא לא מקום ראשון בסדר העדיפויות של יגור וגם לא מקום חמישי. צריך להיות יותר מעורבים ולשפר את מה שקיים. מסכימה עם רמי שצריך לדחוף למצוינות, כל אחד בפני עצמו. צר לי שביגור לא מספיק הורים שואפים לכך.

הלל לויתן: הרבה הערכה לצוות. גרם לנו לדיון בחינוך. החינוך הוא נושא מרכזי וערכי. הפעם האחרונה שעשינו את זה היתה, אולי, כשעברנו ללינה משותפת. ״מתוך שלא לשמה – בא לשמה״. ביום שישי האחרון בטלוויזיה דיברו על הקמת בית ספר בספארי ברמת גן, חטיבת ביניים. הופיעו נערים שנפלטו מבתי ספר אחרים. לי זה מאוד התחבר עם הדיון כאן. בועז ומייקה ביקשו עוד זמן. מציע לצוות לא להזדרז עם ההצבעה. אם יגיע להצבעה ביגור, מציע שיצביעו בשתי פאזות – אחת, אם מקבלים את עצם העניין והשנייה על לוח הזמנים.

בועז אוחנה: הפנייה לפתחנו מצד הצוות היא קונקרטית – שיגור תחליט להקצות מבנה שבו ייפתח בית ספר דמוקרטי, מוּכר, שאינו רשמי, ללא אחריות כספית או אחרת מצד יגור. אבל הדיון הוא קודם כל חינוכי יותר מטכני או לוגיסטי. הפרויקט הזה בעייתי-ערכי בגלל ההגרלה וכיוון שהוא לא נגיש לכולם באותה מידה לאור העלוּת למשפחה. יש בעיות תכנוניות שקשורות לסביבה העסקית וגם זו של בתי המגורים, יש בעיית נגישות תחבורתית, וכמובן סוגיית העלות עבור ההורים. יש בעיה של יצירת קהילה בתוך קהילה. בעיר או במועצה אזורית זה אפשרי, בקיבוץ שיתופי זו בעיה. בלאו הכי השינוי יטרוף את הקלפים של הקהילה, והכנסת משתנה נוסף לתמונה לא מתאימה לעיתוי הזה. התהליך מהיר מדי. לא עושים את זה לשנה בזבנג. יש לזה המון השלכות על החיים. ומה אם שיתוף הפעולה עם החינוך המשלים לא ילך – נפסיק באמצע השנה? ומה יקרה לקבוצות הגיל, קבוצות השווים, בבתי הילדים, שכל כך חשובות לנו? אנחנו לא נגד חלופות בחינוך, אלא בעד השקעה במוסדות הקיימים. צריך כאן דיון רחב, ברמת היישובים והמועצה. מה יקרה אם פתאום יעזבו תלמידים את ״ניצני זבולון״? – מי ייכנס במקומם, ואת מי נקבל למתחם ביגור, אם יהיה פתוח לכולם? צריך גם לזכור שחינוך דמוקרטי לא מתאים לכולם ודורש מאמץ גדול מהורים ותלמידים, שלא לכולם זה מתאים. ספטמבר 2017 לא מקודש. נדרש תהליך רציני של שיקול דעת. נדרש שיח נרחב במועצה בעניין החינוך. מציע לדחות את היוזמה הזאת כרגע, ולהביא אותה בשֵלה, אזורית, עם פתרונות להשגות שעלו.

עמית שילה: מציג הצעות החלטה.

הצעת ישראל סלע: קיום בית הספר הדמוקרטי ביגור יהיה מותנה בכך שכל הילדים של חברי קיבוץ יגור שהוריהם ירצו לשבץ בו את ילדיהם, יוכלו לעשות זאת ללא הגרלה או הגבלה שאינה פדגוגית.

הצעות הצוות:
"יגור מאשרת הקצאת בית הילדים ה׳-ו׳ לטובת עמותת הורים להקמת בית ספר דמוקרטי, ללא תלות כספית ביגור וללא שכר דירה.
או
יגור מאשרת השכרת בית הילדים ה׳-ו׳, בגובה שייקבע על ידי מוסדות יגור, לעמותת הורים, להקמת בית ספר דמוקרטי.

הצעת יונינה דור: האסיפה דוחה את הפרויקט לעת הזו, לטובת פתיחת שיח ישובִי במועצה לקידום העניין.

הצעת הלל לויתן: ההצבעה תתקיים בשתי פאזות, אחת על עצם העניין, השנייה על לוח הזמנים.

הצעת אבישי שורש: קיבוץ יגור יתייחס להצעה לשימוש במבנה בתוכו, לאחר שבית הספר יאושר להקמה.

הוחלט: ההצבעה בקלפי תהיה על ההסתייגויות (הצעת יונינה דור, ישראל סלע ואבישי שורש)

הדפסה

אודות בן קול

מלך האנדלים, מנתץ השלשלאות, אם הדרקונים ועורך האתר.

בדוק גם

ישיבת מזכירות מיום 31.5.2020 בנושא חינוך

דיון בנושא חינוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *