צומת יגור המקום של חברי יגור
יו"ר: עמית שילה
בית ספר דמוקרטי: דיון מול נציגי מועצה אזורית זבולון
מאיר (מייקה) יפה (מחלקת החינוך במועצה): משבח את החומרים שהכינו יוזמות המהלך, ובכלל מעצם התנהלותן ועבודתן ליזום את הפרויקט. בהתייעצות עם דובלה (ראש המועצה), סיכמנו שאני אציג כאן את עמדת מחלקת החינוך והמועצה. במדינת ישראל יש חינוך ציבורי חינם מגיל 3. את החוק הזה אנחנו מופקדים לבצע בצורה הכי טובה והכי מתאימה לכל הצרכים המגוונים באוכלוסיות השונות במועצה. אנחנו בפיקוח משרד החינוך. מנסים להרחיב מדי פעם את המסגרת, אבל בסופו של דבר נמצאים תחת פיקוח. חינוך הוא יקר. אנחנו מוסיפים משאבים וקשובים מאוד להלכי הרוח. מזה שלושה חודשים אנחנו בדיאלוג עם מובילות המהלך. בדקנו ברצינות רבה את התשובות שנתנו. בדקנו גם אפשרויות למיזוג בתי הספר היסודיים שלנו, ניצני זבולון ונופית, ביוזמה, ונדחינו בעניין הזה על ידי מובילות היוזמה.
לסיכום, מהיבטים עקרוניים (מעורבות גדולה מדי של הורים בניהול בית הספר) וגם מעשיים, קרי, הקושי להוסיף כיתות ומשאבים לפתיחת בית ספר חדש כבר בשנה הבאה, איננו יכולים ואיננו רוצים להיות שותפים ליוזמה הזאת. לא נשקיע כספים ביוזמה שהיא מחוץ ל״חינוך הרשמי״.
זכותם של אזרחים במדינת ישראל לייצר לעצמם חינוך פרטי. יש לכך אפילו מסגרת, קוראים לה ״האגף לחינוך מוכר שאיננו רשמי״. אנו חוששים שמסגרת נוספת תגרום לזליגת תלמידים החוצה ולהחלשת בתי הספר שלנו. עדיין אנחנו מחויבים ומכוונים ליצור פתרונות לצרכים שהולידו ונמצאים בבסיס היוזמה הזאת, אנו פועלים בכיוונים האלה אבל לא בלוחות הזמנים של היוזמה הנוכחית.
בפני היוזמה פתוחה הדרך לבקש אישור ממשרד החינוך. הוא יבקש, לאחר שיבדוק פרמטרים שונים, את השקפת המועצה המקומית, את זו נוכל לגבש לאחר שנקבל את נתוני התלמידים. צריכה להיות הלימה בין מה שיעמוד מול משרד החינוך והנתונים שבידנו. אנחנו צריכים לראות מי התלמידים שיירשמו, כדי שנוכל להגיד אם נוכל להכיל אותו מבחינה זאת שלא יביא לסגירת כיתות בבתי הספר שלנו. הנתון הזה עדיין לא קיים. במידה ומשרד החינוך יאשר בסופו של דבר רישיון הפעלה ובית הספר יופעל בשנה הבאה, נלווה אותו מתוקף אחריותנו. ניתן מענה לצרכים גם אם כרגע ההחלטה היא לא להקצות לכך משאבים. לא נהיה אויבים לבית הספר החדש, אם יוקם.
בנוסף ליוזמה הזאת, יש עוד קבוצות שמושכות לכל מיני כיוונים. יש כאלה שזולגים לחינוך האנתרופוסופי, ישנו בית ספר משלב דתיים וחילוניים, ״מיתרים״, ששער העמקים מתעניינים בו. יש קבוצה גדולה בכפר חסידים שמחפשת חינוך ממלכתי דתי. כמו שיש כאן קבוצה מצטיינת ביזמות בעלת יכולות ונחישות, ישנן קבוצות נוספות, גם אם לא באותן אנרגיות. עלינו במועצה לראות את התמונה כולה.
עדיין הדיון הזה הוא פנימי של יגור, אבל החזון הוא בית ספר שייתן מענה לאוכלוסיות מחוץ ליגור. יש כאן סוגיה כלכלית וסוגיה של מבנה. כאשר יוצגו בפנינו נתוני משרד החינוך המפורטים, נגבש את עמדתנו מול המשרד.
כחבר קיבוץ שיתופי אני רוצה להגיד שהתנועה הקיבוצית בחרה ללכת עם החינוך הממלכתי הרשמי מסיבות ערכיות וכלכליות. החלטה על מתן אור ירוק, כקיבוץ, לחינוך פרטי, ואנו קצת חוזרים כאן לפירוק הפלמ"ח, וההחלטה להיות חלק מהמדינה לטוב ולרע, היא החלטה שיש לשקול אותה בכובד ראש.
(בתשובה לשאלה) בנקודת הזמן הזאת אנחנו לא שותפים ליוזמה. ליגור כקהילה יש את השיקולים שלה, מבחינה כלכלית, מבחינת המבנה, אנחנו כמועצה כרגע לא צד.
נירית מלכין: האם הבעיה היא רק לוח הזמנים ובלוח זמנים אחר הייתם תומכים? וגם, האם ההסכמה הזאת תהיה מותנית, כפי שניתן היה להבין מדבריך, שלא יירשמו ולא יעברו יותר מדי ילדים מבתי הספר הקיימים לביה״ס החדש?
מייקה: אם היוזמות היו באות עם לוח זמנים אחר היינו פועלים אחרת. אני מאוד מעריך את זרם החינוך הדמוקרטי, ערכית ומתודית. אין לו מונופול על דמוקרטיה. גם במסגרות שלנו יש חינוך עמוק לדמוקרטיה וערכים. הספינה שלנו יותר כבדה ושינויים בה איטיים יותר. אם תוך שנתיים חצי מהתלמידים אצלנו ירצו לעבור לבית ספר חדש, זה יקשה עלינו מאוד. בית ספר כיתות א׳-ט׳ דמוקרטי בנהלל, שהתחיל כמוכר שאינו רשמי, בשלב מסוים בהמשך המועצה האזורית הכילה אותו. הדברים פתוחים עקרונית, אבל בלוח הזמנים זה קשה. אם היוזמה הזאת תיעצר, בגלל כל סיבה, נמשיך את התהליך מול המניעים והצרכים שבבסיסה. איננו חרשים לקולות מהשטח. אנחנו מחפשים מתוך המערכת מענים. אבל לא מדובר בתהליכים זהים מבחינת התכנים ומבחינת לוחות הזמנים של הקבוצה הזאת. דומים אבל לא זהים.
(בתגובה לשאלה על ״שחרור״ ומימון ילדים הרוצים ללמוד בבתי ספר מחוץ למועצה): עד היום נמצאנו במקום המבורך שרוב התלמידים במועצה מגיעים ברצון ומבחירה לבתי הספר שלנו. היום ניתנו לעשר משפחות שרוצות בתי ספר מחוץ לקהילה (״שקד״ האנתרופוסופי ו״מיתרים״ בטבעון) ״מכתבי שחרור״. המדיניות עד היום, ואין לנו שום כוונה לשנות אותה, היא שמי שלא רוצה ללמוד אצלנו, וזאת טעות גדולה בעיני, יקבל מכתב שחרור.
מיכל רביב: אם יש רק אופציה אחת, אין משמעות לבחירה מרצון בבתי הספר הקיימים. האם המערכת רואה מצב של חלופות ובחירה אמיתית בתוך המועצה?
מייקה: זה לא הנושא כרגע. בעמק יזרעאל יכלו להכיל בתי ספר אלטרנטיביים, כי המועצה גדולה פי שלושה ובגדילה מואצת שיוצרת כל הזמן לחץ לפתיחת בתי ספר חדשים. המועצה שלנו נמצאת ביציבות דמוגרפית. אצלנו לא רואים באופק בניית בית ספר חדש או תוספת תקנים. זה מאט אצלנו את התהליכים. זרם החינוך ״המוכר ואיננו רשמי״ מתאים לחלק מהאוכלוסיה. רוב האוכלוסיה אצלנו מתאים למרכזי והרשמי. להערכתי הזהירה, האוכלוסיות שמגיעות ל״מוכר ואינו רשמי״ מתחלקות לשלושה סוגים – האידיאולוגי (הקבוצה הכי קטנה בדרך כלל); הורים שרוצים להיות יותר מעורבים ולהשפיע מאוד; הקבוצה שלישית היא של תלמידים שמתקשים להשתלב ב״פס הייצור״ (ואנחנו משתדלים שלא יהיה כזה) בבית ספר הרגיל, ומחפשים מענים יותר ״רכים״ לצרכי הילדים שלהם. הקבוצות השנייה והשלישית פחות אידיאולוגיות. על בסיס הניתוח הזה ננסה במוסדות שלנו לתת מענים לצרכים ולדרישות. אנחנו לא מחכים לעוד יוזמה. לפני שנה היוזמה נגמרה בקלפי, עכשיו אנחנו מול היוזמה הזאת. אנחנו מבינים איפה אנחנו חיים ושיש מולנו אתגר. ננסה יחד עם ההורים למצוא לכך מענים.
דורית טלמור (מנהלת ״כרמל זבולון״): מוחה על כך שפורסם שאשתתף בדיון מבלי שאישרתי את השתתפותי. זה לא ראוי ולא דמוקרטי. אני מנהלת את ״כרמל זבולון״ בשם המועצה וחייבת לקבל את כל הילדים, גם אלה שקשה להם וגם אלה שאולי היה להם טוב יותר במקום אחר. אנחנו חייבים לפתוח שערים לכולם. יוזמות המהלך כאן יודעות, שתמיד יוכלו לדפוק על שערינו ונכניס את ילדיהן. בתי הספר נמצאים בעמדת חסר ולא יכולים להכריז שמי שבחר במסלול אחר לא יוכל לחזור לבתי הספר שלנו. כואב לי על הפגיעה המתמשכת בצוות ״ניצני זבולון״ ועל הפגיעה במורות מיגור בפרט. היוזמה הזאת פוגעת ושמה אותן תחת ביקורת קשה. ככה גם היה מרגיש כל מגזר אחר ביגור אם היו דורשים עבורו, כאן בבית, אלטרנטיבה. זה מצב קשה מאוד. צריך להתמודד מבפנים ולא לייצר חלופות מבחוץ.
מכיוון אחר, כל כך הרבה שנים מדברים על הפרטה. רוב ענק תומך ומיעוט קטן תוקע את המהלך. היוזמה שעולה כאן היום היא הפרטה של החינוך. למה להפרטה כלכלית צריך רוב מוחלט והפרטה של החינוך פטורה מכל תנאי? אולי הייתי צריכה להעלות את זה קודם, אבל לא האמנתי שנגיע לשלב הזה, שבקיבוץ שמתלבט כל כך הרבה על השינוי, דווקא במקום שבו נוצר שוויון גדול ומבורך בינינו, תתחיל ההפרטה. זה שינוי אורחות חיים, וצריך לעבור ברוב מוחלט כמו הפרטה כלכלית. כולנו רוצים את הכי טוב לילדים שלנו. איך להגיע לשם – הדרכים חלוקות. כל הילדים שלנו מתחנכים בבתי הספר שלנו. לא נעשה מספיק איתנו, המחנכים, בבתי הספר של המועצה. הפתרון האלטרנטיבי הוא הפתרון הקל. הפתרון הראוי הוא להסתכל לכל הצדדים, לראות את כל הילדים, ולא רק את הילד שלי, ולתת מענה לכולם. לא נעשה מספיק בכיוון הזה.
(בתשובה לשאלה) כל עוד יגור לא הופרטה, כלכלית וחינוכית, להורים אין זכות לבחור היכן וכיצד לחנך את ילדיהם.
עמית שילה: מטעם ועדת מועצה, מתנצל על פרסום ההשתתפות של דורית מבלי שאישרה זאת מראש.
נוב גיטר (כיתה ט׳, הבן של תור וחיים, לומד ב״תיכון החברתי״ בקרית אתא): אני לומד ב״בית ספר אחר״, לא כמו ב״כרמל זבולון״. ב״ניצני זבולון״ היה לי טוב. ב״כרמל זבולון״ היה לי קשה. לא התקדמתי ולא הצלחתי. יש עוד תלמידים כאלה שלא מצליחים ולא משתלבים. מבחינה חברתית היה לי טוב, מבחינה לימודית לא. לא נכנסתי לכיתה. לא עניין אף אחד שאני יושב בחוץ ומשחק בנייד. אף אחד לא ניגש אלי. ההחלטה לעבור בית ספר היתה שלי ושל ההורים. בתיכון החברתי אנו לומדים בצורה שונה. אם אני לא רוצה ללמוד אנגלית, אלמד רובוטיקה בִּמקום. אם הפרעתי והוצאתי מהשיעור ימצא אותי מורה בחוץ ויעשה איתי משהו. ב״כרמל זבולון״, אם ישבתי בחוץ ומורה עובר, הוא לא מסתכל לעברי. הקבוצות הרבה יותר קטנות. יש לנו 3 מחנכים על 17 תלמידים בכיתה. יש תמיד עם מי לדבר. אני עדיין בקשר מצוין עם החברים ביגור וביישובים אחרים. אני מאוד אוהב את בית הילדים. מעבר בית הספר לא הפריד אותי מהחברה ולא פגע בקשרים החברתיים ביגור ובכלל. במעבר גיליתי על עצמי שאני עובד יותר טוב כשעובדים איתי.
רויטל קינן: אני אמא, אבל גם יועצת חינוכית שעובדת עם האוכלוסייה הבוגרת. לדורית, אני באה ממושב. בקיבוץ למדתי ש״אפשר להסכים שלא מסכימים ולהישאר חברים, ולא נכנסים ראש בראש״. אני מבינה את הכאב. חבל לי שהמחנכים שלנו מרגישים ככה. בתי הספר שלנו בקונבנציונלי הם מהטובים שיש. ובאמת משפחות מעתיקות את מגוריהן ליישובי המועצה, כדי להירשם לבתי הספר האלה. כאמא וכמנהלת במרכז למידה, אני יודעת כמה רחוק הולכים למען כל תלמיד ותלמידה. מצד שני, זה עדיין החינוך הקונבנציונאלי. זה פס ייצור מוכתב ונמדד. יש מגמה ארצית היום להקמת בתי ספר דמוקרטיים. אנשים מחפשים חלופות. אני פוגשת אנשים על בסיס יומי. מבוגרים שמגיעים להכוונה מקצועית. הם לא יודעים מי הם ומה הם, רק את הציון שקיבלו בכל מיני מקצועות. רבים מסיימים את בתי הספר בבלתי מספיק או מספיק פלוס, וזה הדימוי העצמי שלהם! לפחות 30 אחוז מאוכלוסיית בתי הספר, כל כך הרבה שנים דחסו להם לראש מה שמישהו חשב שטוב עבורם בשביל הבגרות, והם מסיימים את בית הספר עם תעודה שמשקפת דימוי עצמי חבול ופגוע וכל השנים מרגישים שהם לא בסדר. הם נפלטים לפעמים מבית הספר ומהחברה ומגיעים למקומות של עבריינות וסמים. אילו היו לומדים בבתי ספר אלטרנטיביים שלא היו מודדים אותם בכלים לא מתאימים, לא היו מפתחים דימוי עצמי שלילי, אלא לומדים דברים אחרים וחיוביים.
מבלי לפגוע בבתי הספר שלנו, אין הם עונים על כל הצרכים. הם עושים הכול, אבל במקרים רבים זה לא מספיק. לכן אין מנוס מהקמת חלופות בחינוך. היוזמה מבורכת, במיוחד בחברה כמו שלנו, להציג אלטרנטיבה מהפכנית. היה ראוי שבשם העניין הזה המועצה היתה תומכת ומורידה את העלות כדי שלא יהיה מדובר בחינוך לעשירים. אני פונה לציבור שאין לו ילדים בגיל הזה, ואולי קצת אדיש, אם אתם לא מתנגדים תצביעו בעד, כדי לעזור לילדים שהמערכת הרגילה לא מתאימה להם וככה ימצא להם פיתרון.
דורית טלמור: אחרי כל השנים שאני מכירה את נוב, הוא לא יכול לעמוד כאן היום ולהגיד ״לא הקשיבו לי״. נוב, אני מאוד שמחה שמצאת מקום שטוב לך. אני גם שמחה שמועצה אזורית זבולון כל כך דמוקרטית ומאפשרת לכל מי שרוצה ללמוד במקום אחר לקבל את הרשות שמאפשרת זאת. לא לעולם חוסן.
לרויטל, אני מתנגדת לזה שאת עומדת כאן ומכריזה ששלושים אחוז מבוגרי בית הספר הקונבנציונאלי מגיעים לשולי החברה. מדובר באנשים שיושבים כאן, מולך. אני חוזרת על האמירה שלי, שהעבודה צריכה להיות מבפנים, בתוך המוסדות הקיימים. להגיד ״לילד שלי מגיע יותר״ מפרק את המסגרת ואת חברת הילדים. אצלנו לעולם לא אמרנו את זה ולא הפלינו בין ילד לילד. היוזמה הזאת יוצרת אפליה בין הילדים. להורים שמובילים אותה לא אכפת להרוס את ״ניצני זבולון״, כדי שלילדים שלהם יהיה טוב, ואם לא יהיה טוב – תמיד יוכלו לחזור לבתי הספר הרגילים הקונבנציונליים.
מבקשת מרויטל להתנצל על האמירה שבוגרי ״ניצני זבולון״ ו״כרמל זבולון״ פצועים ופגועים.
בועז אוחנה (מזכיר): שמח על הנוכחות של ההורים באסיפה. לדורית, לא צריך לקחת את המקום למקום הרגשי. כולנו מלאי הערכה לצוותים החינוכיים. לא לעניין לדבר על אפליה. אם יהיו חלופות זה יעשה טוב לכולם. יש בעיה עם שוויון ההזדמנויות. אלף שקל למשפחה לחודש זה לא דבר של מה בכך ביגור, והמטרה היא לא בית ספר לעשירים. הנושא של הגרלה מאוד בעייתי. לוחות הזמנים בעייתיים. אי אפשר לקבל החלטה בשלוש אסיפות, כדי שעוד בשנה נסגור את היוזמה, כי היא לא מתאימה לנו. חוץ מזה, אני חושב שצריך תהליך משותף להורים ומחנכים כדי לשלב את המהלך במסגרות הקיימות. אולי אפשר לייצר מסלול דמוקרטי בתוך בתי הספר, לא ״או או״ אלא ״גם וגם״.
דנה אמזלג (אגמון): מעריצה את נוב. בתור אמא מחפשת את הטוב לילדים שלי. החינוך הציבורי לא מספיק טוב. המורות שלנו מדהימות. בלי קשר אליהן, המערכת לא מכוונת לתלמידים באופן אישי. בני אדם שונים זה מזה, ולומדים שונה. לשים את כולם בכיתה אחת וללמד בדרך אחת ולצפות שכולם יצליחו, לא הגיוני, לא עובד. גם אם עשרה אחוז לא עובד, זה המון. לי אישית זה לא עבד. אנחנו לא ממציאים את הגלגל, יש מסביבנו הרבה בתי ספר דמוקרטיים שמצליחים. זה לא חלום, אלא מציאות חיה ונושמת סביבנו. יגור מחויבת לשוויון זכויות לחבריה, בכלל זה חופש להורים לבחור את החינוך לילדים. יש בית שיושב ריק כל היום. לא מבקשים כסף מהקיבוץ. אם לא ייפתח ביגור – ייפתח במקום אחר. חבל. הדור שלנו לא מנומנם ואדיש. נוכחים כאן הרבה צעירים. היוזמה ברוכה. בואו ניתן לה רוח גבית.
אורלי לויתן (אשתו של אייל): אני אמא וגם גננת בחינוך המיוחד. אני לא בטוחה שמתאים לי לשים את הילדים בחינוך הדמוקרטי או בחינוך אלטרנטיבי אחר. אני שומעת סיפורים מדהימים על בתי הספר הקיימים, אבל מסגרות משרד החינוך לא מתאימות לכולם. יש תלמידים שנדחקים לפינות ומגיעים בלי סיבה לחינוך המיוחד. בדיון החינוכי הילד כבר לא במרכז. בִּמקום שייצא אדם מאושר יוצא בוגר מותש. אם יהיו אלטרנטיבות יוכל הילד למצות את עצמו. צריך לייצר לילדים שלנו מקומות שיצליחו בהם.
אורי אלאסר (מנהל בית הספר הדמוקרטי בנהלל, ״דמוקרטי בעמק״): אני בא לספר לכם מה יקרה עוד שמונה שנים. לפני שמונה שנים היינו באותו מקום שאתם נמצאים בו היום. ניגשנו, קבוצת הורים ומחנכים, לראש המועצה שאמר לנו, ״לא נעמוד בדרככם, אבל גם לא נעזור. יש לנו מערכת ציון מצוינת״. השנתיים הראשונות היו קשות מאוד. משרד החינוך התנגד. לאחר שנתיים הוקם בית הספר (הוא קיים כבר שש שנים), כתות א׳-ד׳ עם 46 תלמידים. היום אנחנו א-ט עם 247 תלמידים. הביקוש מאוד גדול. עכשיו קיבלנו עוד עשרים תלמידים בגילאי א׳-ו׳. על עשרים מקומות הוגשו 120 בקשות. מהיום הראשון אמרנו שאנחנו לא קמים נגד בתי ספר אחרים, אלא רק כאלטרנטיבה, שקיימת בעולם כבר שלושים שנה ובעולם – תשעים. בהתחלה היו תגובות קשות מצד המנהלים והמנהלות, כמו פה. אחרי שנתיים נרגעו הרוחות. פתאום ראו שאנחנו לא נגד אף אחד. לפני שנתיים החליטה המועצה להפוך אותנו לבית ספר ציבורי. אתם צריכים לראות שיש לכל זה היתכנות, קרי, שנרשמו מספיק משפחות, ומאז זה גדל וגדל. מציע למועצה להיות אמיצה ולאפשר אלטרנטיבות לחברי המועצה. אין צורך לדבר בעד עצם העניין, המספרים של בתי ספר דמוקרטיים נוספים שקמים מדברים בעד עצמם. משרד החינוך עצמו הוציא מסמך שמכיר בחינוך הדמוקרטי. דגלים אחרים שהנפנו, כמו ביטול שעורי הבית, וביטול המיצ״ב מתקבלים יותר ויותר. אני בא מהחינוך הרגיל. ברור שאם אנחנו לא מכריחים ילדים לשבת שש שעות בכיתה, אלא מאפשרים אופציות אחרות, אנחנו יכולים להכיל מגוון ילדים והתנהגויות שבית הספר הרגיל לא יכול, וגם אצלנו יש גבולות ויש דברים שחייבים ללמוד. כדאי מאוד לקיבוץ הפרויקט הזה. לכו תראו מה זה עשה לקהילה, לנהלל. בתי ספר דמוקרטיים הם לא בועה אלא מחוברים לקהילה. החזרנו את "יום העבודה" לבית הספר. נהלל, שהיה סגור כלפינו נפתח מאוד. חוץ מלתרום לקהילה, בסופו של דבר זה גם יתרום לבתי הספר הקיימים, גם הם צריכים שינוי.
(בתגובה לשאלה): כיצד ממומן בית הספר – על ידי המדינה ועל ידי ההורים. בטווח הרחוק אנחנו מחויבים להוריד את תשלומי ההורים לרמה הנהוגה בבתי ספר רגילים, וכך כבר קורה בבתי הספר הדמוקרטיים הותיקים. אנחנו מתכוונים ללכת יותר רחוק. עוד שמונה שנים תשלומי ההורים יהיו אפס.
מה הקריטריונים לבחירת תלמידים? הגרלה. הורים וילדים באים לבקר את בית הספר. הם עוברים תהליך קליטה כדי שיכירו את בית הספר ויראו שתפיסת העולם שלהם מתאימה לזו של בית הספר. למשל, הם צריכים להבין שאין טעם לשלוח ילד לבית ספר דמוקרטי אם מעמיסים עליו אחר כך שיעורי עזר בבית.
ישראל סלע: ילדי יגור צריכים להתקבל כולם. אם ילדי יגור ייבחרו בהגרלה לא צריך להקים את בית הספר.
אבישי שורש: אין לי דעה בנושא הזה ולכן לא אתנגד לפרויקט מבחינה עקרונית. מה שחשוב לי, שלא ימומן בשום צורה מכספי יגור. בדיווח האחרון מישיבות המזכירות התברר לי שעוד לפני שהוקם בית הספר כבר העניקה לו יגור שנתיים שכירות בחינם, אמנם בכפוף להחלטת אסיפה – אז שהאסיפה תחליט, לא המזכירות. אז מה אם המקום ריק בבוקר? כל המקומות המושכרים היו ריקים קודם. סדר העבודה התקין הוא שקודם מחליטים כללית ואז פורטים את זה, ולא להיפך כמו שעשתה המזכירות. יגור לא צריכה לשלם בשום צורה על בית הספר ולא להיות אחראית לו.
דובלה ישורון: אני בעד חינוך דמוקרטי ובעד בתי ספר דמוקרטיים, כל עוד זה מתאים ונכון למציאות שלנו ולאפשרויות שבידינו. עקרונית, כמה שיותר בחירה יותר טוב, לילדים ולכולם. לא ברור מי אחראי כאן – הקהילה, ההורים או המועצה. האחריות של המועצה היא לכל הילדים ולכל התושבים. מי שרוצה בית ספר פרטי חופשי לעשות זאת. אנחנו לא מועצה מספיק גדולה לעשות דברים שעושים במקומות אחרים. הבעיה היא כלכלית ולא ערכית חינוכית. בעתיד כנראה שמשרד החינוך יכיר ויממן את החינוך הדמוקרטי. היום הוא מממן רק 65 אחוז וההורים את היתר. התנאי הוא שלא ייפגעו ילדים אחרים של המועצה. אם בית הספר החדש יפגע בבית הספר הקיים ובתלמידיו, נתנגד לו. אם אין פגיעה אנחנו בעד. תבררו בכמה ילדים מדובר ונדע אם אנחנו בעד או נגד.
עו״ד גיורא מיכאלי: מי שלא חינך ילדים בחינוך הדמוקרטי לא יכול להבין מה זה. אין קשר בין ״דמוקרטיה״ וחינוך דמוקרטי. מדובר יותר בחינוך ״חופשי״. הילד חופשי יותר, אין יעדים מחייבים. הילד לומד ומתפתח כמו שהוא רוצה וראה זה פלא – רובם מגיעים לאן שצריך להגיע, בגרות וכדומה. לא כולם, כי לא כולם מספיק רוצים. זה לא מתאים לכל ההורים שהילד שלהם לא ילמד שנה חשבון או אנגלית. לא כל ההורים יסכימו לתת לילד ״כאילו״ שנה לא ללמוד כלום. בסוף הם לומדים הכול. מדובר בתפישת חינוך שונה מהחינוך הממלכתי. אסור שאנשים ישלחו את הילדים ל״דמוקרטי״, כי הוא כאילו יותר טוב. הוא לא יותר טוב, הוא שונה. אם משהו לא בסדר בבתי הספר הקיימים, צריך לשפר ולתקן. גם לבתי הספר הרגילים שלנו יש רשימת המתנה ואנשים מזייפים תעודות זהות, כדי שילדיהם יוכלו ללמוד שם. קבוצת ההורים רוצה משהו אחר, לא משהו יותר טוב. זאת זכותה. לישראל סלע, ההבדלה היא חובה ותחול גם על קבוצת המייסדות, כך גם על פי בית המשפט.
