בית ספר דמוקרטי / הלל לויתן

את הדברים שבהמשך הכנתי כדי לאומרם באסיפה שעסקה בנושא. להפתעתי, הודיע יו״ר האסיפה בתחילתה, כי לא נעסוק בעניינים חינוכיים, אלא רק בכאלה הקשורים ליגור (כלומר: סידוריים. ה.ל). חשבתי לצאת מהאסיפה. נשארתי ואמרתי דברים קצרים בלבד, ואת מחשבותי בנושא להביא באמצעות דפי יגור.

אני לא פסקני. אני גם לא רוצה להתווכח עם אף אחד. בכלל, לדעתי ראוי שבדיון בנושא כמו חינוך יהיו יותר סימני שאלה וספקות מאשר אמירות נחרצות.

אני מבקש להעלות מחשבות שהנושא הזה עורר בי.

אני מוצא בנושא עניין רב. השתתפתי ברוב פגישות ההסברה שנערכו. קשה לי להסביר למה, הרי ילדַי כבר הרבה מעבר לגיל הרלבנטי, וגם לנכדי שביגור יש עוד כמה שנים. אולי זה משום השנים בעברי שעסקתי בחינוך, וזו כנראה מחלה שאינה עוברת.

אני מאוד מרוצה מהיוזמה שהביאה איתה דיון ציבורי בענייני חינוך, שהוא בעיני נושא ערכי מהמעלה הראשונה. נדמה לי שמאז הדיון במעבר מהלינה המשותפת למשפחתית, או אולי מהמעבר לבתי ספר אזוריים/מועצתיים, לא קיימנו דיון ציבורי בנושא חינוך נטו, ועל כך הערכתי הרבה לצוות וליוזמה. הנושא ראוי.

אני זוכר, שכשאומרים שיש לקבוע לילד, כמו למבוגר, גבולות, הרי מתכוונים לא רק למה שמעבר לגבול ואסור, אלא גם למה שקורה בתוך הגבול, נניח מתי כשילד לא יודע קרוא וכתוב, או חשבון, יש לנקוט בפעולות מיוחדות על מנת שילמד וידע. האם מותר לנו להסכים שלבוגר בית ספר שלנו לא יהיה ידע בסיסי במשהו או שעלינו לחייב אותו בכל שלב של בית הספר בידע ובכישורים מסוימים?

לדעתי, עיסוק בחינוך מחייב התחדשות כל הזמן. הזמן משתנה, הילדים מתחלפים, ההורים מתחלפים, המחקר מתקדם, וגם הטכנולוגיה רצה ופותחת דרכים חדשות. לא רק מחברת, עיפרון, לוח וגיר, אלא מצגות, טלוויזיה, סמרטפונים ועוד כאלה. האם הכיתה של מחר אמורה להיות זהה לכיתה של היום או שמותר לה להשתנות? ובהרבה מקרים מה שהיה נכון לאתמול, לא נכון להיום ובטח לא יהיה נכון למחר, או למחרתיים. החינוך, על מנת להיות רלבנטי, לתקופה ללקוחות, למורים, מוכרח ממש להמציא עצמו כל הזמן.

פעם, לפני עשרות שנים כשניהלתי את החטיבה העליונה של בית ספר כרמל זבולון, צוות בית הספר הכניס כמה שינויים חינוכיים מאוד משמעותיים, גם כאלה שמדברים עליהם היום, ואני בטוח שגם כל המנהלים והצוותים שאחרינו, נהגו כך. אני בטוח שגם בכרמל זבולון וגם בניצני זבולון, אותו היכרתי מספר שנים אחר כך, ישנם צוותים טובים העושים הרבה כדי להגיע לכל הילדים. כל בית ספר, גם המשתדל ביותר, לא יוכל להתאים אף פעם ל-100% מהתלמידים, אפילו בית הספר הדמוקרטי. ואני לא במקרה משתמש בביטוי ״לא יתאים״ ולא בביטוי של תלמיד חזק או חלש.

כשחשתי שאני נדבק יותר מדי לדברים שכבר עשיתי ולא פתוח לעוד שינויים, נעשיתי פחות תכני ויותר טכני, רק אות אחת הבדל, אבל אות מהותית. לאחר שש שנות ניהול החלטתי כי אני צריך לסיים את תפקידי והודעתי על פרישה מממנו, ללא החלטה על רוטציה או אף רמז מאף אחד, שהוא מצפה לזה, וראיתי בשביעות רצון שבית הספר ממשיך להתפתח ולהשתנות. וזאת לא המלצה לאף אחד קונקרטי.

אני סבור שעניין "החינוך הפרטי״ שעלה כאן, אינו ממין העניין. זהו מסלול חינוך נוסף, שבשנותיו הראשונות זקוק לתשלום הורים גבוה יותר. גם הפגיעה בקהילתיות או בחינוך החברתי אינו רלבנטי.

תמיד קיים מתח אימננטי בין חינוך אותו דבר לכולם ובין חינוך לכל אחד על פי יכולותיו ורצונו: "חנוך לנער על פי דרכו”. בספר הניהול המצוין ״לנצח נבנו״ אודות 18 חברות המופת בעולם, כותבים המחברים: ״חברות בעלות חזון אינן מתאכזרות לעצמן באמצעות ה'או או' והן נותנות את ידן לגאונות ה'גם גם׳״.
אני ממליץ לכולנו להקשיב לקול החזק הזה של ההורים שנשמע כאן ולאפשר גם את הדרך הזאת. גם ההשקעה היא לא בשמיים, והדרך חזרה תמיד פתוחה.

אגב, איני ידוע מי מהיושבים כאן ראה ביום ו׳ האחרון (10.3) במסגרת החדשות בערוץ 1 בטלוויזיה את הסקירה על בית ספר שנפתח בפארק ברמת גן, כנראה חטיבת ביניים, איך בעזרת הטיפול בחיות מגיעים לתלמידים שהיו בשולי בתי הספר בהם למדו, או כבר מחוץ לשוליים, כי בית הספר בו למדו לא התאים להם, ובבית הספר הזה, שהוא יותר מתאים להם, הם ממצים את יכולותיהם ומגיעים להישגים. ולא במקרה איני משתמש בביטויים של ״תלמיד טוב״ או ״תלמיד חלש״. בית ספר מתאים או לא יכול להיות לתלמידים מסיבות שונות. זה התחבר לי עם הדיון שמתנהל כאן.

אני מקווה שבתי הספר של המועצה, שהמשך הצלחתם חשובה לי, לא ייפגעו מהיוזמה וימצאו את הדרך, אם לא לחבר אותה אליהם, לפחות לחיות איתה בשלום

ראוי לכולנו בדיון כזה ערכי, לא להיכנס לפינות לא לכעוס ולא להיפגע.

ישנו נושא שאני מציע גם לצוות, גם למזכירות יגור וגם לוועדת אסיפה לשקול אותו לקראת ההצבעה, והוא עניין הקצב והמועד. זה לא נושא עקרוני. לעיתים בין החלטה עקרונית ובין ביצוע יכול לעבור זמן, ראה השינוי ביגור. לא נכון להתעקש עליו. חבל שהעניין הזה יפיל את היוזמה. נכון יהיה להגיע בעניין הזה להסכמות, ואם לא, לדעתי צריך להצביע בהצבעה אחת עקרונית אם הולכים גם לכיוון של בית ספר דמוקרטי, ואם ההחלטה תהיה חיובית, להצביע על המועד אחד בספטמבר 2017, או אחד בספטמבר 2018.למרות שייתכן מאוד שגם המציאות תכתיב את המועד.