מועמדים לחברות – נעים להכיר

נעים להכיר: רעות בירמן

נשואה לישי בירמן ואמא לשירה. עובדת כרכזת שיווק והדרכה בחברת ״יעד ירוק״, חברה לייעוץ סביבה ובטיחות.

נולדתי וגדלתי בקיבוץ גונן להורים חיים ונאוה סידס. יש לי אחות גדולה, סיון, ואח צעיר, תומר. אבא שלי מנכ״ל אינטגרציה של לולי ״עוף הגליל״ ואמא שלי מנהלת החינוך בקיבוץ. למדתי בביה״ס ״עמק החולה״ בכפר בלום במגמת ביולוגיה. שירתתי בגדוד 12 בגולני כפקידת לשכה ופקידה פלוגתית.
בעלת תואר ראשון במנהל עסקים בקריה האקדמית קרית אונו. הכרתי את ישי דרך חברה טובה משותפת.
בתור קיבוצניקית ידעתי תמיד שארצה לחיות ולגדל את הילדים שלי בקיבוץ. ליגור הגעתי בעקבות ישי. אני שמחה על החברה שיש לנו כאן ועל כך שהילדה שלי גדלה במערכת חינוך קיבוצית עם הרבה ילדים.

יגור בקיצור
מילה יגורית – בלוקונים.
מסורת יגורית – פיצות בלוקונים ימי שלישי.
פינה אהובה עלי – העיגול.

נעים להכיר: רן אשכנזי

בן 33, בעלה של נבל אדלר, אבא לתום (2). משרת בצבא קבע.
נולד וגדל בקריות. אמו מורה, אביו יועץ טכני. שירת ב״מורן״ (חיל תותחנים) עד דרגת סגן מפקד יחידה. היום מכהן בתפקיד מג״ד ״רוכב שמיים״ (מזל״טים). בעל תואר ראשון במתמטיקה (אוניברסיטת חיפה) ותואר שני מנהל עסקים (אוניברסיטת בן גוריון).
ביחד עם נבל מאז שנפגשו במסיבה לפני כ–12 שנה, כשנבל עוד היתה בסדיר ורן קצין צעיר.
המפגש עם יגור היה מאז שנוצר הקשר עם נבל. לפני שנתיים סיימה נבל את לימודי הווטרינריה ברחובות, ואז עברנו להתגורר כאן וגם נכנסנו למועמדות.
רן: אבי גדל בעין חרוד, ויש לי משפחה בקיבוץ אורים בנגב. חיינו כמה שנים בקרית בנימין, קרוב מאוד ליגור. מהמפגש הראשון עם הקיבוץ, אני זוכר שהתלהבתי מהירוק ומההר.
היום אני רוצה להצטרף כחבר, כי המשפחה שלי פה, משפחת אדלר הרחבה. בינתיים גם נוצרה לי פה קבוצת חברים, שאני פוגש כמעט כל סוף שבוע על המרפסת של נבו (גולדשטיין). אני בין הצעירים שם, אבל זה כבר מרגיש בית ושייכות. מעבר לזה, אני רואה את החינוך הקיבוצי משפיע לטובה על תום, בקירבה לטבע, בסבלנות ובשקט.
אנו, נבל ואני, רוצים לחיות פה, כי אנחנו רואים את העתיד שלנו כאן.
מבחינת התרומה ליגור, בגלל הרקע הטכנולוגי והניהולי שלי בצבא וגם בגלל מה שלמדתי יש לי מה לתרום בתחום התעשייתי והעסקי. עוד עשר שנים אולי אצא לפנסיה וכל החיים לפני. אז גם אוכל לתרום לקהילה ולחברה ביגור.

יגור בקיצור
מילה יגורית – הוואדי.
מאכל יגורי – צלי הבקר של יום שישי בערב.
מושג יגורי – של מי אתה?
מסורת יגורית – סדר פסח ביגור.
פינה אהובה עלי ביגור – החצר של יעקב (אדלר).

נעים להכיר: עפרי לוסקי-ניב

בת 32, נשואה לאפיק ניב. אמא ליהלי בן 4 וליובל בת שנה וחצי.
השכלה: תואר ראשון חינוך לגיל הרך במכללת אורנים.
כיום עובדת כגננת בגן בוגר גילאי 4 – 6 בקיבוץ גלעד, מאוד אוהבת את העבודה עם הילדים.

נולדתי וגדלתי ביוקנעם המושבה, התחנכתי ביגור. את אפיק הכרתי דרך חברים משותפים. בצבא שירתי בחיל המודיעין.
בוחרת ביגור בגלל אפיק והמשפחה, אבל גם בגלל חיי הקהילה, התרבות, החברים והסביבה התומכת. זה המקום בו אני רוצה לגדל את ילדיי.
פינה אהובה עלי ביגור – שבילי הקיבוץ.

נעים להכיר: מרב שניידר-להט

מרב נשואה ליואל ואמא לאלה ואסי. עובדת במרכז לגיל הרך בפרדס חנה ובמשרד החינוך בכיתות חינוך מיוחד בנשר.
נולדתי וגדלתי בקיבוץ כפר המכבי, בת לציפי ואריה ואחות לאפרת ודקל. למדתי בבית הספר היסודי בגוש זבולון ובתיכון ביגור. שרתתי כמש״קית חינוך בגבעתי ולאחר מכן כמש״קית צפ״ה (צוות פיתוח הדרכה) בבה״ד החינוך. את יואל, בן זוגי, הכרתי בבית הספר בו למדנו יחד מכיתה ז׳. בכיתה ט׳ התחלנו לצאת ומאז אנחנו ביחד, כבר 18 שנה.
למדתי לתואר ראשון באוניברטית חיפה בחוג לריפוי בעיסוק. כיום אני עובדת כמרפאה בעיסוק בשתי מסגרות במרכז לגיל הרך בפרדס חנה, השייך למועצה המקומית, ובנוסף עובדת בשתי כיתות חינוך מיוחד לילדים עם לקויות למידה בבית הספר רמות יצחק א׳ בנשר.
את יגור הכרתי עוד בילדותי, בה למדתי וביליתי הרבה כנערה משעות אחר הצהריים. כחיילת משוחררת נכנסתי לעבוד בבית הילדים א׳-ב׳. אז זכיתי להכיר מקרוב את אנשי הקיבוץ וכמובן את הילדים. עד היום אני זוכה לקבל חיוכים בשבילים מאותם קטנטנים, שעכשיו כבר חיילים משוחררים בעצמם. באותה התקופה עוד לא גרתי ביגור, רק לאחר שחזרתי מהטיול להודו עברתי ממש לגור פה, כך שהתהליך היה איטי ומדורג וכשכבר עברתי הרגשתי לגמרי חלק.
מאז ומעולם חייתי בקיבוץ ותמיד היה לי ברור שכך גם ארצה לגדל את ילדיי. כאשר יואל ואני החלטנו לחיות ביחד, הבחירה היתה טבעית וברורה. אני אוהבת במיוחד את הטבע, הקירבה להר ואת הקהילה הגדולה שהיא כבר כמו משפחה.

יגור בקיצור:
מילה יגורית: מסייכת (במקום שדכן), בטרייה (במקום סוללה).
מאכל יגורי: קלופס ושוקולד מטפלות.
מושג יגורי: ניפגש בעיגול.
מסורת יגורית: ״שער האש״ – בחתונה שלנו אפילו העבירו אותי חברי הכיתה ב״שער האש״ כסמל לקבלתי לכיתה.
פינה אהובה עלי ביגור: השביל עם שדרת העצים בדרך אל בית הקברות.

נעים להכיר: ג׳ואנה מלו

בת 39, עובדת ב״סקולינרי״ ב״חוצות יגור״.
נולדתי וגדלתי בבוגוטה, קולומביה. אחרי התיכון התחלתי ללמוד באוניברסיטה בבוגוטה וסיימתי לימודי תואר שני בפסיכולוגיה. עבדתי שנה במקצוע בבוגוטה. עברתי למקסיקו לשנה וחצי. אחר כך חזרתי לבוגוטה לכמה חודשים ויצאתי לארץ לטיול. באתי לארץ עם אמא לחודש, בעקבות טיילים ישראלים שפגשתי בבוגוטה, אבל גם היה גם את העניין הזה של להגיע לארץ הקודש. אחרי חודש אמא חזרה ואני נשארתי לשנה בתל אביב ואחר כך בנתניה. ב-2009 הגעתי לאולפן ביגור. בזמן האולפן עבדתי בגיל הרך. אחרי האולפן עבדתי בארץ בכמה מקומות. ב-7 השנים האחרונות אני ביגור: חמש שנים עבדתי בגיל הרך, אחר כך הייתי אם-בית באולפן שנה, מאז שסיימתי באולפן (ינואר 2017) אני עובדת ב״סקולינרי״.
הקשר שלי ליגור נפרש על פני קרוב לתשע שנים. יגור הפכה למרכז החיים שלי. החברים שלי ביגור, העבודה, יש לי משפחה מאמצת נהדרת, שפי ואפרת עוז. זה הבית שלי. את רוב החיים הבוגרים שלי עשיתי כאן. אין לי משפחה בארץ, לקולומביה אני כבר לא אחזור לגור, בגלל הפשע, האלימות והעוני.

יגור בקיצור
מילה יגורית – ״קופונים״.
מאכל יגורי – ״קלופס״, ״דייסת סולת עם קינמון וסוכר״ בארוחת בוקר, עוגות גבינה בארוחת צהרים.
מסורת יגורית – ״הפורימון של החברים״.
פינה אהובה ביגור – הר הכרמל, המקומות שצופים על יגור ואפשר לראות את המשק.

נעים להכיר: אסתי קציר

נשואה לטל קציר, אמא ללירון בן 4 וחצי וליובל בן שנתיים  וחצי. סוכנת נסיעות. מקום העבודה עד לפני חודש היה בחברת הנסיעות ״איסתא״ במשרה מלאה.

נולדתי לשמחה ויצחק וגדלתי בקרית ביאליק. בצבא שרתתי בלשכת הגיוס בחיפה.
למדתי באוניברסיטת חיפה לתואר ראשון בתקשורת וניהול מערכות חינוך ותואר  שני בגיאוגרפיה במגמת תיירות.
המעבר ליגור היה טבעי, מאחר ויש לנו כאן משפחה גדולה  ותומכת. סיבה עיקרית נוספת הינה מערכת החינוך המצוינת, אותה זכיתי להכיר גם מבפנים. כאשר הגעתי ליגור, ליסה רום נתנה לי תחושה של בית  בזמן חופשת הלידה, עם מפגשי אימהות ותינוקות ונטשה גורליק עם פרויקט ״המאמנות״ (שדרכו זכיתי להכיר אימהות נוספות).
כיף להקים כך משפחה ולגדל ילדים, שכל הירוק עוטף  מסביב והשלווה שאופיינית כל כך… לפגוש בשבילים משפחה, חברים ומכרים, לשמוע מידי פעם את השאלה – ״של מי את?״, ״מה שלומך והאם כולם בריאים?״
פינות אהובות ביגור: בעיקר אלו שמגיעים אליהן עם הילדים, ההר, העיגול, גן שרון, גלידה בכלבו  והספרייה.

נעים להכיר: אורנית יחזקאל-אגמון

אורנית, נשואה ליוני אגמון, אמא ליאיר בן שנתיים. רכזת הגיל הרך ביקנעם המושבה, מתכוננת ללידה…

נולדתי באשדוד, ליהושע ולאה יחזקאל. גדלתי בנתניה. בצבא שירתתי כמדריכת גדנ״ע בחיל החינוך, ולאחר מכן שירתתי כמפקדת בקורס מדריכות גדנ״ע בבה״ד החינוך.
לאזור הזה הגעתי בגלל מכללת אורנים. בחנתי כמה אופציות ללימודי חינוך והחלטתי ללמוד במכללת אורנים, שנראתה מקום אינטימי, מקצועי מאוד, נעים ושונה ללמוד בו. למדתי לתואר ראשון ולתעודת הוראה, ארבע שנים במסלול ״גננות לגיל הרך״.
לאחר סיום הלימודים עבדתי כחמש שנים בקיבוץ משמר העמק כגננת מובילה בגילאי 3 – 6.
כיום אני רכזת הגיל הרך ביקנעם המושבה, ובימים אלו עושה חפיפה למחליפה שלי לקראת היציאה העתידית לחופשת לידה, בעוד כחודשיים בערך…
את יוני הכרתי דרך חברים (עפרי ואפיק ניב) והגעתי ליגור לפני כשבע שנים, כאשר עברנו לגור יחד.
להיכרות עמוקה יותר הגעתי בחופשת הלידה שלי עם יאיר. הכרתי אימהות נוספות דרך מפגשי אימהות, שליסה רום אחראית על קיומן, וזכיתי להרגיש את העטיפה והחיבוק לאימהות ראשונות דרך מפגשים אלו. ההיכרות הזאת עוד העמיקה מאז דרך התרבות והחגים, מערכת החינוך והקהילה. כיום אני מרגישה יותר ויותר כמה יגור היא מקום טוב לגדל בו את ילדיי ולהיות חלק ממנו. כל יום אחרי הגן אנחנו נהנים לטייל ברחבי הקיבוץ. זה נפלא בעיניי, שכל יום מחדש מגלים פינות יפות ואף פעם לא משעמם.
אני חושבת שיש לי מה לתרום בתחום החינוך, ואשמח להיות פעילה בוועדת חינוך או בהנהלת פעילה של מערכת החינוך של הגיל הרך.