צומת יגור המקום של חברי יגור
או: על חשיבותו של ״הרוב המיוחס״ לדמוקרטיה
(רשימה ראשונה)
אהוד ס״ט
1. נהניתי לקרוא ביומן הקודם (28.4.17) את ״המונולוג של 'מספר 14׳״. זאת, משום שהוא מתובל במונחים מתימטיים, וכן משום ההומור, ושמא נאמר – העוקצנות שבו.
עם זאת, לא כל כך ברור לי הזיהוי ברשימה של מצביעי המיעוט (המספרים שעד 233) עם ״מספרים ראשוניים״ דווקא. האם זה בא לרמוז על כך שהם מיושנים ואנכרוניסטים? אם כן, ניתן היה אולי להשתמש במונחים מתימטיים נוספים מ״תורת המספרים״, כמו: ״מספרים מדומים״, או אולי אף (חס וחלילה) ״מספרים שליליים״.
בהקשר זה, ראוי לזכור שמספרים, בניגוד לבני אדם – הם עצמים מופשטים. אין להם רגשות או רצונות משלהם. במלים אחרות: המספרים הם רק כלים, המטרה היא רווחה של בני האדם, ויצירת חברה טובה (על כך – יותר בהמשך).
כמו ״מספר 14״ אציג גם אני את עצמי. אני ממוקם על סרגל המספרים אי-שם בסביבות המספר 250 (במסגרת הרוב). בכל ההצבעות עד עתה תמכתי ב״שינוי״, אם כי – כפי שאמרתי לאחרונה – יש לי הסתייגויות מהתהליך בכמה נקודות חשובות.
2. ״רוב מיוחס״ מול ״רוב רגיל״
בניגוד לבקיאותו של ״מספר 14״ בשדה המספרים, אני חושש שהידע שלו בנושאי חברה ומדינה חלש יותר. למעשה, לא רק שאין סתירה בין ״רוב מיוחס״ לדמוקרטיה ושוויון, כפי שהוא טוען ברשימתו, אלא שברוב המקרים המצב הוא הפוך – ״הרוב המיוחס״ בא דווקא לשמור על הדמוקרטיה.
דוגמה טובה – הקרובה למקומנו ולענייננו – הינה בחירת שופטי בית המשפט העליון בישראל.
על פי החוק, הבחירה של שופטי ״העליון״ ב״וועדה לבחירת שופטים״ דורשת רוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה. חשבון פשוט יראה לנו שזהו ״רוב מיוחס״ של – רחמנא ליצלן – 78% מכלל חברי הוועדה, רוב הגבוה בהרבה מן ״הרוב המיוחס״ הנדרש אצלנו ל״שינוי״!
״רוב מיוחס״ זה, שנקבע בחוק, בא להבטיח את הפרדת הרשויות ואת ניתוק מערכת המשפט מן הפוליטיקה, שזו נשמת אפה של הדמוקרטיה.
״הוועדה לבחירת שופטים״ מורכבת, כידוע, מנציגות של ארבעה גורמים ציבוריים: שני שרים, שני ח״כים, שני נציגי לשכת עו״ד ושלושה שופטי ״העליון״, סה״כ תשעה חברים.
החוק בא להבטיח שגם אם יחברו – כפי שקורה לאחרונה – הפוליטיקאים (2 שרים + 2 ח״כים), יחד עם נציגי לשכת העו״ד (2 נציגים), סה״כ 6 חברים, הם לא יוכלו לגבור על שלושת שופטי ״העליון״ ולכפות על בית המשפט העליון חברים ששופטי ״העליון״ חושבים שהם לא מתאימים או לא ראויים.
בניגוד לכך, אם נסתמך על גישתו של ״מספר 14״, מה שקורה בוועדה זה ששלושת נציגי ״העליון״ ״מחזיקים את שאר ששת החברים ב- … אפסים״. הוא היה בוודאי ממשיך גם הפעם ומתאונן: ״האם אפשר לדבר על דמוקרטיה ושוויון לטווח-ארוך, כאשר אני יודע שאין בזה לא הגיון וגם לא צדק?״
מי שתאמץ בוודאי בשמחה את גישתו של ״מספר 14״ היא שרת המשפטים, איילת שקד ממפלגת ״הבית היהודי״, שמצב זה של עצמאות ואי-תלות של מערכת המשפט מפריע לה, ומונע ממנה להכניס ל״עליון״ את מקורביה.
במטרה ״לכופף״ את שופטי ״העליון״ היא איימה לאחרונה על נשיאת ״העליון״, השופטת מרים נאור, בהעברת חוק לפיו הבחירה ל״עליון״ תעשה ב״רוב רגיל״ (50%+1) – ש״מספר 14״ כל כך ממליץ עליו.
סוג דומה של גישת ״עליונות המספרים״ הוא של יו״ר הקואליציה הנוכחית, ח״כ דוד ביטן, שהודיע שיש לו (ל״ליכוד״) 30 חברי כנסת, ולכן מותר לו להתפרע ולעשות ככל העולה על דעתו.
ככלל, חשוב להבין ש״רוב מיוחס״ איננו רק ״המצאה״ של רשם האגודות השיתופיות בהקשר ל״שינוי״ בתנועה הקיבוצית. הוא מקובל במרבית הדמוקרטיות, ומטרתו היא לשמור על נושאים עקרוניים בסיסיים, ועל מנת למנוע פגיעה בזכויות הפרט וזכויות המיעוט.
כך, למשל, בארה"ב נדרש רוב של 2/3 מקולותיו של כל אחד משני בתי הנבחרים (״הקונגרס״) על מנת להכניס שינוי ב״חוקה״. זהו בדיוק הרוב הנדרש היום אצלנו על מנת להכניס שינוי בחוקה (ב״תקנון״ הקיבוץ)!
כך גם בישראל, "חוקי היסוד" נחשבים כבעלי מעמד-על, משום היותם בסיס לחוקה עתידית. הם משוריינים בחלקם ונהנים מהגנת בג״צ. יותר מכך, בספר החוקים הישראלי קיימים חוקים שהשינוי בהם דורש רוב של 80 ואף 90 חברי כנסת (67% ו-75% מחברי הבית, בהתאמה).
ברוח זו התבטאה לאחרונה גם השופטת אסתר חיות, המיועדת להחליף את מרים נאור ולהיות נשיאת בית המשפט העליון, ואמרה: ״אחד התפקידים המרכזיים של בית המשפט הגבוה לצדק, אם לא המרכזי שבהם, הינו הגנה על זכויותיו החוקתיות של המיעוט מפני פגיעה בלתי מידתית בהן, על ידי הרוב״ (״ידיעות אחרונות״, המוסף – 5.5.17).
אז מה למדנו?
א. שאנשים הם לא ״מספרים״, והמתימטיקה עם כל כוחה, היא רק כלי שרת של החברה.
ב. ככלל, "רוב מיוחס" איננו אויב הדמוקרטיה. היפוכו של דבר – ברוב המקרים הוא בא לשמור עליה.ג
ג. סובלנות למיעוט ולדעות אחרות, הינה חלק בלתי נפרד מיסודות הדמוקרטיה.
ברשימה הבאה נעסוק במהות העמוקה יותר של ערכי הדמוקרטיה והשוויון והקשר שלהם להכרעת הרוב מן הסוגים השונים.
