שביל החלב של אלן

שיחה עם אלן פרדסון מנהל הרפת

רוחלה סגל

"בשבילי הכסף זה לא הסיבה שבגללה אני קם בבוקר לעבודה. אני אוהב את העבודה. בשבילי הכיף זה הקשר לחיות״, אומר אלן פדרסון, מנהל הרפת בשנה וחצי האחרונות.

״שביל החלב״ של אלן מתחיל מיום בואו ליגור. ״בילדותי לא היה לי קשר לא לחקלאות ובטח לא לפרות. בעיר הולדתי בארה״ב לא מטיילים עם הילדים לעת ערב לראות את הפרות ברפת״, הוא אומר בחיוך. ״לפני למעלה מעשר שנים הגעתי ארצה. מסיבות שונות הקדמתי את בואי ליגור, ובזמן שחיכיתי לתחילת האולפן הציע לי ראובן טנא, מנהל האולפן בעת ההיא, לעבוד ברפת ואני הסכמתי. העבודה במקום החדש מצאה חן בעיני והמשכתי שם גם לאחר תחילת הלימודים. בעת היותי באולפן פרצה מלחמת לבנון השנייה. חלק מהרפתנים גוייסו למילואים ואני, שעדיין הייתי תלמיד, חשתי את גודל האחריות להיות כאחד מהצוות להמשיך לשמור על שיגרת חיי הפרות גם כאשר התותחים יורים. לאחר סיום האולפן התגייסתי לצה״ל ובסיום השירות חזרתי לרפת. לקח לי כמעט שנה לקבל החלטות לגבי חיי בעתיד, ובסופו של יום הבנתי שאני רוצה להמשיך לעבוד ברפת וללמוד את המקצוע, ולכן יצאתי ללמוד שנתיים ברופין.

״האוכלוסיה של הפרות״, אומר אלן, ״היא בבחינת ממלכה בה מתנהלים החיים מלידה ועד ש״יוצאים ממעגל העבודה״. כשנכנסתי לראשונה לרפת ראיתי המון פרות. במשך הזמן למדתי להבדיל ביניהן ולהכיר שלכל פרה בעדר יש את האופי שלה (ממש כמו בחברה האנושית) וכי גודל הרפת שלנו הוא בהחלט גודל סביר שבו הפרה אינה הולכת לאיבוד.

מה זאת אומרת גודל סביר?
בעדר שלנו יש 680 ראש, מתוכן 350 חולבות. בפועל זה נחשב לעדר גדול, אבל עדיין תחת גג הסככה של הפרות אין צפיפות. גודל הקבוצה עדיין מאפשר קשר יותר אינטימי בין חבריה וגם עם צוות העובדים. כמו כן אנחנו לומדים להכיר את הפרות והן לומדות להכיר אותנו. השיגרה הקבועה ברפת היא דבר חשוב, ואנחנו מקפידים לשמור על סדר יום קבוע של הפרות וגם על כך שתגובות הרפתנים להתנהגויות שונות של הפרות תהיינה דומות.

לפרות יש ״אישיות ואופי״?
ודאי! יש פרות חכמות, יש יצירתיות, יש אמיצות וסקרניות. יש כאלה שעושות כל מה שמתבקשות לעשות וישנן אחרות שעושות מה שבא להן. יש כאלה שיודעות לפתוח עולים וגם שערים (לסגור הן לא יודעות). כשהשער נפתח לעולם הרחב, יש כאלה שירוצו מיד למתבן או למיכלי התערובת (ויש אחרות שלא ירוצו לשום מקום). לדוגמה, יום אחד לאחר סיום החליבה הסתבר שאחת הפרות לא ״הופיעה״ לחליבה. יצאנו לחפש אחריה. במשך דקות ארוכות חיפשנו אותה, עד שפתאום קלטתי בעיני זנב של פרה מתנדנד מצד לצד. הלכתי בעקבות הזנב, והאבידה נמצאה. הסתבר שהיא היתה אחת מאלה שברחו בלילה מהסככה. למרות החשכה היא מצאה את דרכה למתבן, שם גילתה את החציר, ושם נעמדה, אכלה וכשרצתה לחזור, לא הצליחה להוציא את הראש מהבלה, ממש כמו השועל בכרם הענבים. פרה 993 יודעת שאם יש צפיפות ליד העולים בעת חלוקת המזון ויש סיכוי סביר שלא תצליח לסיים את ארוחתה ללא דחיפות ודחיקות הצידה, מצאה פתרון: היא גילתה דרך מעבר ״מיסתורית״ המאפשרת לה לעבור לצידו השני של טור העולים, ושם היא אוכלת כמה שהיא רוצה ואחר כך חוזרת לקבוצה. אין ספק שלא משעמם אצלנו בעדר ובכלל. כיף להכיר אותן ואת השטויות שהן עושות.
בסך הכול אפשר להיות מרוצים. ענף הרפת ממשיך לגדול ולהשתפר הן באיכות החלב, הן בתנאי העבודה שלנו, הן ברווחת הפרות והן ביעילות ובבטיחות.
מבחינת תנובת החלב אנחנו נמצאים בשליש העליון של משקי החלב באיזור. גם ברווח התפעולי אנחנו ממוקמים מעל הממוצע האזורי, כך שלפי כל הקריטריונים המקצועיים אנחנו הולכים בכיוון הנכון.
המכסה שלנו עומדת היום על 4,200,000 ליטר חלב, אבל למעשה אנחנו מייצרים יותר מהמכסה. תנובה קונה את כל החלב שלנו, אבל על הכמות מעל המכסה היא משלמת רק 80% ממחיר המטרה. למחלבה שלנו אנחנו מעבירים כ-60,000 ליטרים חלב.

האם יש פרות מיוחדות אצלנו בעדר?
בטח! יש אצלנו כמה פרות (כיום, לפחות חמש) שמעוטרות בתואר אלופות. אלופה זוהי פרה שבמשך שנות חייה מניבה יותר מ-100,000 ק"ג חלב. אחת מהן היא הפרה 842, שהגיעה לגיל 11 וכבר הניבה כ-105,600 ק״ג חלב. הפרה 426 מניבה כ-14,000 אלף ק״ג חלב לשנה בעוד שהממוצע הארצי לפרה היום הוא בסביבות 12,000 ק״ג. הפרה 476 נותנת כ-65 ק״ג חלב ליום, נכון להיום.
יש כאלה שלוקחות את הזמן שלהן… אחת כזאת היא 946. זו פרה שהולכת לאט, ממש כמו פרדיננד הפר. מסתכלת על הנוף, מתחבטת בשאלת השינויים ברפת. לא ממהרת לשום מקום ותמיד מגיעה אחרונה בקבוצה שלה. יש אחרות שקושרות קשרים עם העובדים. הן תמיד ימתינו בשער כדי לקבל ליטוף או סתם חיבוק.
לפרה 25 יש הכי הרבה קרובות משפחה בעדר. אילו היו עורכים אצלה בסככה ״ארוחות ארבע״ היתה צריכה לפתוח שולחן ולארח כחמש-עשרה בנות משפחה (אחייניות, בנות, נכדות ונינות ועוד ידן נטויה). בקיצור, שמח ויש על מה לדבר ואת מי לשאול על הנעשה בעדר, או מי בהריון, מי הפילה ובכלל.

האם יש בעדר חיי חברה?
לא יוצאים אצלנו למועדוני לילה ולהצגות, אבל יש גם חיים לאחר שהרפתנים עוזבים את השטח. ויש לכך דוגמאות רבות. רפתן טוב הוא זה שמכיר כל פרה ויודע מה מקומה בתוך הקבוצה וכיצד היא מגיבה כשרפתנים משנים דברים בחיי היומיום שלה. לדוגמה, קורה לעיתים שפרה מצורפת בטעות לקבוצה אחרת. כשאני פותח את השער, אני מזהה אותה בלי כל קושי בגלל הזינוק והריצה המהירה שלה לעבר השער, כדי לחזור לקבוצתה. וכשהיא בין חברותיה ״פתאום״ יורדת עליה שלווה ותוך כדי העלאת גירה ומנוחה בחיק הקבוצה היא כבר משדרת שקט וביטחון.
גם לאחר אלפי שנים של ביות עדיין לעדר הפרות יש מנהיגה. היא לא ״נבחרת״ על ידי הרפתנים וגם לא בקלפי, אלא על ידי הפרות עצמן. בחוברת ״משקי החלב״ מצאתי סיפור מאת מ. על פרה בשם ״טנטורה״, שבימים שהוציאו את עדרי הפרות למרעה, היתה היא זו שהחליטה על שעת החזרה לרפת. לא עזרו לרפתנים המכות והצעקות. במרעה היא לא התנהגה שונה מהאחרות, אבל מרגע שהחליטה שהגיעה השעה, היתה מפשילה זנבה ודוהרת בקול תרועה לרפת וכל העדר בעקבותיה.

האם יש צער בפרידה מפרה ותיקה?
זה חלק משיגרת החיים ברפת. הפרות הן כמו אנשים. הן נשארות בסיפורים, בזכרונות וגם בתמונות.

האם להחלטת המדינה להוריד את המכסות יש השפעה על רווחיות התאגיד?
האמת היא שהחלטת הממשלה להוריד את המכסות תיכנס לתוקף רק בשנת 2019. הפתיחה של ענף החלב לתחרות בשוק החופשי נעשתה כבר באירופה, ושם הסתבר כי בהתחלה היתה נפילה גדולה אצל מרבית המגדלים, אבל בהמשך היו התפתחויות שונות, שהן לא תמיד נצפו והשפעתן היתה לעיתים טובה ולעיתים רעה מאוד. כלומר, היו מקרים בהם הורדת המכסות גרמה להתייעלות ולשיפור התוצאות והיו כאלה שכמובן ״נזרקו״ החוצה. אין ספק שכל המהלך אינו פשוט, בעיקר כשאין מספיק מידע על הצפוי לנו בעתיד. אני מאמין שאנחנו כרפת גדולה יחסית נעבור את השלב הזה בשלום.

״כיום, עובדים ברפת: חברי יגור – חמישה קבועים, שבעה חלקיים, סטודנטים ותלמידים מביה״ס. שישה עובדים שכירים. השכירים הם חלק מהצוות הקבוע״, אומרת זיו אורן-דיווי (אחת מהצוות): ״אלן הוא האיש הנכון במקום הנכון. הדרישות של הענף הזה הן מטורפות. הפרות לא יודעות מה זה שבת, מה זה חג ומה זה יום כיפור. העבודה מאוד תובענית. ובתוך כל התובעניות הזאת יש הרגשה שיש על מי לסמוך ויש את מי לשאול. זה לא שאין לפעמים חילוקי דעות, אבל אני תמיד לומדת מהשיחות שלנו הן ברמה המקצועית והן ברמה החברית. כי בשבילי אלן הוא קודם כל חבר. מה שמייחד את אלן לדעתי שיש לו מבט של ׳מעוף הציפור׳. יש לו את היכולת להשקיף על העבודה ולראות את כל תמונת המצב מלמעלה ותמיד כמה צעדים קדימה״.
מוסיף אלן (שלא נכח בשיחה עם זיו): ״זו גם ההזדמנות שלי להודות לכל העובדים על עבודתם המסורה והמאומצת ברפת, ואני מזמין חברים נוספים להצטרף ולעבוד בעבודה מהנה ומשמעותית״.

ביכורי החלב והבשר אינם מוזכרים באף אחד מהמקורות של החג. בספר דברים פרק כ״ו פס׳ ב׳ נכתב ״וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ״. ואף על פי כן הרפת, החלב ועגלים צעירים היו תמיד חלק מתהלוכת חג הביכורים אצלנו ובהתיישבות העובדת בכלל. מסורת החג הזו נולדה בשנות העשרים של המאה הקודמת, ובמשך מאת שנות התיישבות עברה תהפוכות ושינויים, ממש כמו שאר חיינו ביגור ובארץ. להפגנת העוצמה הכלכלית שעוברת בסך בתהלוכת הביכורים נוספו ענפים שונים שאינם קשורים באופן ישיר לחקלאות (התינוקות והתעשייה). אלו ואלו הם היצירה שנעשות בשדותינו… כמובן מלבד הנדל״ן, הכבישים והמחלפים, שחוצים את מה שהיו פעם שדותינו. בחיי היום יום, אחרי החג, ממשיכים את השיגרה. הרפתן ברפתו, הלולן בלוליו והגד״שניק בשדה.

לשאלתי מה אתה מאחל לעצמך ולרפת בשנים הבאות, אומר אלן: ״שנשמור את הכיף לעבוד, ושנראה תמיד פרצופים מחייכים של ילדים קטנים שבאים לבקר״.
מהו מחיר מטרה? (מתוך האינטרנט)
״מחיר מטרה לחלב״ הוא מושג המתאר את התמורה שמשלמות המחלבות ליצרני החלב ברכישת חלב גולמי. מחיר המטרה משקלל את עלויות הייצור הכרוכות ביישור החלב, ותעדכן מעת לעת על בסיס נוסחת עדכון מוסכמת.
מחיר המטרה כולל כמה מרכיבים, שלכל אחד מהם ניתן משקל יחסי בקביעת המחיר. המרכיבים העיקריים הם מחירי מזון מרוכז; מחירי מזון טרי וחציר; שכר עבודה שכירה; פחת וריבית על השקעות במבנים ומתקנים; ריבית על הון חוזר; עלויות דלק; שיעור רווח מובטח ליצרן ועמלת שירות למועצת החלב‫.‬ האחריות על חישוב וביצוע העדכונים השוטפים, המבוצעים בדרך כלל מדי רבעון, נתונה בידי מועצת החלב – חברה ללא כוונות רווח (מלכ״ר) המשותפת ליצרנים, למשרדי החקלאות והאוצר ולגורמים נוספים בענף. בשנים האחרונות, משקל ההוצאה למזון לפרות, שרובו ככולו מיובא, עולה בהתמדה בשל התייקרות מחירי המזון לבעלי חיים

הבהרה לצילום
באתר ״צומת יגור״ צולמה אחת הפרות שעל פניה גידולים מוגלתיים. יש ברפת שתים או שלוש פרות כאלה. אני מבין שלאנשים קשה לראות את זה והם מפרשים זאת כהזנחה. אז לידיעתם! הפרות האלו מטופלות על ידינו בהדרכתו של הווטרינר של הרפת. לגידולים האלה אין טיפול והם אינם מעבירים מחלות ולא מדבקים, כי התופעה הזאת איננה מוגדרת כמחלה. הפרות האלו ממשיכות להיות חלק מהעדר של החולבות. הקושי הוא יותר מבחינה אסטטית. מי שמעוניין לשמוע יותר פרטים על התופעה, יבוא וישאל אותי אני אענה לכולם ברצון רב.