ה(א)דרת נשים / אורי זמיר

אני אניח בתור התחלה מספר. אחר-כך אנסה לפתח עליו דיון, ובסופו (למי שישרוד), אשיא גם כמה רעיונות לפתרון המצב העגום.

פחות מ-15%. זהו המספר הנמוך והעגום של הנשים מכלל הדירקטורים המכהנים בתאגידי יגור וזה עוד נתון גבוה. בהתייחס לעובדה שיש לנו: 0 מנכ״ליות, 0 יו״ריות ומספר שואף כמעט לאפס של דוברות בשיח הכלכלי הציבורי.

ערך מוסף

עד כאן אני מניח שלא חידשתי דבר. הרי לא צריך להיות שרלוק הולמס על מנת להבחין, שהיכן שמתקיים כיום שיח כלכלי בקיבוץ, מדירות הנשים את רגליהן ומשאירות את זירת הדיונים וההתגוששות המצ׳ואיסטית, שבאה בעקבותיהם, לגברים. אך האם במקום להלין על כך, אולי בעצם עלינו להודות להן? על כך שהן מותירות לחצי הנכון יותר לנהל עבורן את עניינים הכלכליים?

אז זהו שלא. מחקר חדש שפורסם באחרונה תומך בתוצאות מחקרי עבר ומוכיח שוב שמדובר באיוולת, וכי לנוכחות נשית בעמדות מפתח – ישנה גם תועלת כלכלית. מהשוואה שנערכה במחקר זה בין חברות ציבוריות בארצות הברית, בריטניה והודו נמצא, שלחברות עם נשים בעמדות ניהול מרכזיות ביצועים פיננסיים גבוהים הרבה יותר. על פי תוצאות מחקר זה מועצות מנהלים ששילבו נשים השיגו ביצועים פיננסיים בסכום (זניח) של 655 מיליארד דולרים יותר ממועצות מנהלים שהורכבו מגברים בלבד. משמע (מסיקים עורכי המחקר) – גיוון מגדרי עשוי להוביל, בין השאר, גם לקבלת החלטות טובה יותר.

מצא את ההבדלים

אין לי ספק שבשלב זה ישנם שיטענו שתי טענות מרכזיות כנגד הנאמר עד כה:

1. אף אחד לא מדיר את רגליהם של הנשים מהשיח הכלכלי. בטח שלא במכוון.
2. היות והחזיות נשרפו כבר מזמן והמהפכה הפמיניסטית שינתה את הדרך בה אנחנו מסתכלים על נשים מהיסוד, אין כל הבדל בין נשים לגברים. לפיכך אין זה משנה כלל מי מבין שני המגדרים ייקח חלק בהחלטות הכלכליות שלנו… ובכן, גם אם אין לי ויכוח עם הטענה הראשונה, הרשו לי להרהר בקול על זו השנייה.

מדענים ערכו באחרונה כאלף סריקות מוח. בעקבותיהן אוששה שוב העובדה-הסברה, שקיים הבדל משמעותי בחיווט העצבי בין מוחותיהם של גברים ונשים. מיפויים של מעגלים עצביים במוח מלמדים, שאצל האישה הממוצעת יש שפע קשרים עצביים בין האונה הימנית לשמאלית. זאת בניגוד לגברים, שאצלם החיבורים חזקים יותר בין החלק הקדמי לחלק האחורי של המוח. המחקר, שפרטיו התפרסמו באחרונה בכתב עת נחשב, הוא אחד המחקרים המקיפים ביותר שנעשו על החיווט במוחם של גברים ונשים. מובילת המחקר מציינת שההפתעה הגדולה הייתה לגלות עד כמה מאששים הממצאים החדשים את הסטריאוטיפים הישנים, לפיהם מוחם של גברים מחווט טוב יותר לתפישה וקואורדינציה, ואילו זה של הנשים למיומנויות חברתיות ולזיכרון, מה שהופך אותן לטובות יותר, למשל, בביצוע מספר פעולות שונות במקביל.

״כשמתבוננים במחקרים תפקודיים, רואים שהחלק השמאלי של מוח נועד יותר לחשיבה לוגית והצד הימני של המוח לחשיבה אינטואיטיבית; ולכן, אם יש משימה המצריכה שיתוף בן שני תחומים אלה, נראה שהנשים מחווטות טוב יותר כדי לבצע אותה״, אומרת ורמה ומוסיפה: ״נשים טובות יותר בחשיבה אינטואיטיבית. הזיכרון שלהן טוב יותר. הן מעורבות יותר רגשית ומקשיבות יותר. די מדהים לראות עד כמה משלימים המוחות הנשיים והגבריים זה את זה״.

מעמד האישה

לכולנו נדמה ששנות אור חלפו מאז סבר הרוב שמקומה של האישה במטבח. אבל מכאן ועד חלוקה מאוזנת, גם במטבחונים הכלכליים, רחוקה הדרך במחוזותינו. מחקר מקיף, שנערך על ידי חברת מאסטרקארד לרגל יום האישה הבינלאומי, בדק מי הן המדינות המובילות באחוז העסקים הנמצאים בבעלות נשים. מהנתונים עולה, כי אוגנדה היא המדינה המובילה בעולם בתחום זה, כאשר 34.8% מכלל העסקים נמצאים בבעלות של נשים. במקום השני נמצאת בוסניה עם 34.6%, במקום השלישי ניו זילנד עם 34.4% ואת העשירייה הראשונה סוגרת ארה״ב עם 30.7%. ישראל ממוקמת במקום ה-40 עם 19.3% מהעסקים הנמצאים בבעלות נשים, ובתחתית הרשימה נמצאות המדינות אירן, איחוד האמירויות, מצרים וערב הסעודית. מה משותף למעמד האישה למדינת ישראל ולמדינות בתחתית הרשימה ניתן לנחש בקלות, אך דווקא המכנים המשותפים של הכלכלות המובילות במדרג זה מעניינים בהקשר שלנו הרבה יותר. מכנים משותפים אלה כוללים פעולות אקטיביות לקידום פעילות יזמית בקרב נשים, כמו גם הכרה ציבורית בחשיבות שילובן בהנהלות הכלכליות של עסקים ציבוריים ופרטיים כאחת.

אם נחזור לרגע למאחד את המדינות שצוינו בתחתית המדרג, הריני סבור שדווקא במחוזות הקיבוץ התפיסות המסורתיות המעצבות את מעמד האישה באיראן ומצרים כבר אינן נחלת חלקנו. אם כך מה בכל זאת מסביר את שיעור ההשתתפות הנמוך של הנשים המקומיות בשיח הכלכלי?

הרשו לי לנחש שלושה גורמים מרכזיים:

1. פעילותם של מרבית התאגידים העסקיים בקיבוץ במגזרים מסורתיים, כגון חקלאות ותעשייה, לצד מיעוט יחסי בעיסוק במגזרי המסחר והשירותים (לשם השוואה מגזר המסחר והשירותים מהווה כ-75% מסך שוק התעסוקה הישראלי) מצמיח מיעוט של נשים בעלות ניסיון ניהולי מובהק בתחומי הליבה שלנו.
2. חוסר הפרדה מסורתי בין תהליכי קבלת ההחלטות המקצועיים והפוליטיקה המקומית הבא לידי ביטוי בעיקר בדיונים הנערכים במוסד האסיפה ובקבלת ההחלטות בקלפי כנגזרת. תערובת רעילה זו מורידה את אטרקטיביות התפקידים הכלכליים באופן משמעותי.
3. הצורך של אותן נשים להיות מובילות דרך ומיעוט מסתגל, הפורץ תקרות זכוכית מסורתיות, מדלל מאוד, להערכתי, גם הוא את שורת המועמדות הפוטנציאליות.

לסיכום

מה ניתן לעשות על מנת לעודד את המגזר המהווה 50% מהאוכלוסייה לגלות מעורבות כלכלית מוגברת, זאת על מנת שנוכל כולנו ליהנות מהיתרונות הגלומים בכך? הצעד הראשון עובר דרך ההכרה בשילוב נשים בעשייה העסקית כמנוף כלכלי. הצעדים הבאים צריכים לכלול גם את הפיכתו של השיח הכלכלי למקצועי יותר ומצ׳ואיסטי ופוליטי פחות (ההצלחה במישור זה תלויה בכל אחד ואחד מאיתנו, כדוברים בדיונים כלכליים וכמצביעים בקלפי). לגבי הדחיפה הנדרשת על מנת לייצר את דור פורצות הדרך, אין לי ספק שיצירת קשר בין עבודה לפרנסה תוסיף מרכיב משמעותי להובלתו של דור מכונן זה.

אורי זמיר