ימים אחרונים לפני ההצבעה האחרונה / איילת סווטיצקי

ימים אחרונים לפני ההצבעה האחרונה.
ימים בהם תחושת אופטימיות זהירה לצד חששות גדולים. אנחנו כמעט שם, אבל כמעט זה לא מספיק. צריך לעבור את קו הסיום.
בחודשים האחרונים התנהלו דיונים רבים בעד ונגד השינוי. כתומכת, מצאתי את עצמי מסכימה לא פעם עם המתנגדים. יש דברים שהייתי רוצה לשנות אבל כמו שאמר לי בעבר עורך דין שנפגשתי עמו, "הסכם טוב הוא לא זה שבו תקבלי את כל מה שאת רוצה, אלא זה שבו שני הצדדים יוכלו לחיות עם הוויתורים שעשו, וגם עם מה שהרוויחו."
בעיניי השינוי המוצע הוא הסכם שאני יכולה לחיות איתו.
האם הוא מושלם? לא.
הייתי שמחה שמיסי הקהילה יופחתו.
הייתי שמחה אם כולם היו משלמים על הדירות שלהם ולא רק מי שעתיד לבנות בית חדש.
הייתי שמחה אם מס האיזון היה פחות אכזרי, ולא מגיע עד לתקרה של 60 אחוזים.
אבל, האם בעבור כל התיקונים האלה צריך לעצור את התהליך כולו? להמשיך לשנות ולשנות בחוברת, ואם כן עד מתי? הרי לעולם לא תהיה מושלמת עבור כלל החברים.
הגיע הזמן לעשות את הצעד האחרון, ולהביא את השינוי.
אני מאמינה בלב שלם שעם הזמן מיסי הקהילה ירדו באופן ניכר (כך קרה בקיבוצים אחרים).
השינוי יביא התייעלות, ויותר מזה, רוח חדשה, מוטיבציה, רצון לעבוד יותר ולהתפרנס יותר, ליצור ולהביא רעיונות חדשים לידי ביצוע.
אנחנו צריכים לנוע קדימה. המקום בו אנחנו עומדים כעת הוא הגרוע ביותר להישאר בו.
לא פה ולא שם.
אני יודעת שרבים מהמתנגדים אינם עושים זאת מתוך פחד אלא מאידיאולוגיה. הם בחרו להקים את ביתם בקיבוץ שיתופי וכעת הרעיון נשמט מתחת לרגליהם. אני מבינה אותם, לא כך ראו את העתיד אבל גם אידיאולוגיות לא תמיד אפשר לשמר ובטח לא בכוח. השינוי המוצע עדיין משמר כל כך הרבה מרכיבים סוציאליים- רשת ביטחון, פנסיה הוגנת, חינוך ובריאות מוגנים בליבה, מיסי איזון.
ההסכם הזה הוא הכי טוב שיש בעת הזו.
בעתיד נוכל להמשיך ולשפר, לראות מה עוד ניתן לעשות אבל כרגע, מה שחשוב הוא להתקדם הלאה. לעשות את המהלך.
מקווה שבהצבעה הקרובה נצליח יחד, כקהילה אחת, לחצות את קו הסיום. שנדע להישאר חברים, לדאוג לזולת, לראות את האחר ולדאוג גם לצרכיו, ובעיקר שנראה את יגור מתחזקת ופורחת, מתגברת על חילוקי הדעות וצועדת קדימה לשנים של שגשוג כלכלי וחברתי.
בהצלחה לכולנו.

איילת סווטיצקי