צומת יגור המקום של חברי יגור
אם אין דמוקרטיה אין קיבוץ. לא קיבוץ שיתופי ולא קיבוץ מתחדש. במקום שהשוויון הדמוקרטי נעלם, נותר הקיבוץ כשכונה, עם תושבים ללא חברות וללא עזרה הדדית.
הקיבוץ מתקיים כקיבוץ, אם שמר על אורח חיים בשוויון דמוקרטי טוטאלי, לכל החברים. בשונה מאוטופיה עלומה, ביגור "ההסכמה הכללית" שמרה על המבנה הדמוקרטי בשוויון, והקיבוץ ככוחו שמר על השוויון, טיפל בחברים חורגים, בהצלחה או בכישלון, נאבק!
יגור נוסדה כ"קיבוץ שיתופי" המתנהל כחברה דמוקרטית בשוויון. בשנים ראשונות שוויון טוטליטרי, שנרגע ונחלש בשנים הבאות, ונשמר עם השינויים שהיו כהפרטת מזון והמעבר ללינה משפחתית.
מתקנון ראשון של יגור בשנת 1929 ועד אחרון בשנת 2002, מקור הסמכות בניהול יגור מצוי באסיפת החברים, המתקיימת כדמוקרטיה ישירה. באסיפה זכות משתתף לכל החברים. שוויון זכויות החברים הוא עקרון המוגן במסגרות "ההסכמה הכללית" ותקנון הקיבוץ.
האם ביגור נשמר השוויון הדמוקרטי? כן, אבל… לא.
בסעיף 118 בתקנון יגור תקנה המחייבת 75% לשינוי בתקנון. התקנה שוברת את השוויון הדמוקרטי בהצבעות, ועוצרת כל שינוי, כאשר יש רוב בהצבעות לשינוי. מהלך קיצוני בהוראת רשם האגודות, לכאורה להגנה על המיעוט, כאשר למעשה מפקירים את הרוב.
שש פעמים הלכו חברי יגור אל הקלפי וההצעות לשינוי עברו ברוב גדול, בפעם השישית היו מעל 73 אחוז, ועדיין לא זכינו בשינוי המבוקש.
למיעוט ניתן כוח המכשיל את רצון הרוב. הדרישה של 75% בהצבעות לשינוי, פוגעת בערך השוויון, ונפגעים חברים רבים האנוסים כצמיתים למסגרות שיתופיות. לא ניתן לקיים שותפות בניגוד לרצון החברים.
כבר באפריל 2014 באסיפת יגור מתקבלת חוברת העקרונות לשינויים באורחות החיים, אבל אין תוקף לעקרונות השינוי ללא ההחלטות על ביצוע השינוי ברוב המיוחד.
חלפו שלוש שנים, ובקיץ 2017 מובן לכל בר דעת, שיגור כבר עברה בשער אל חזור, בדרך אל השינוי לקיבוץ מתחדש. שש ההצבעות והרוב הגדול לשינוי, יוצר מציאות חדשה ביגור.
ראינו בעולם של סוף המאה 20 את "הכישלון בהגשמת סוציאליזם על חודי כידונים" וכך נראה כעת ביגור, "שאין כוח בקיבוץ, לקיים שותפות בניגוד לרצון רוב החברים" אין ביגור דרך חזרה לקיבוץ שיתופי.
השינוי ביגור מתרחש כעת בלב מרבית חבריה, ולא כל רחשי לב ניתנים לבחירה מרצון. מציאות שכזו בכל התנועה הקיבוצית. אין לנו "כידונים" יש לנו רק חברים.
חברים! גם שלא בקשנו שינוי מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש, וחשבנו על שינוי מתון השומר על בסיסי השוויון, עדיין רוב החברים לא רוצים בשוויון השיתופי. זו המציאות הדמוקרטית ביגור.
אנחנו חייבים לשמור על יגור חזקה ומתחזקת לביטחון שלנו, ואם אנחנו נאמנים ליגור, ולחברים, יגור תתחזק רק עם ביצוע השינוי.
(ולאחר השינוי ארגון חדש של מערכת הניהול ביגור בהתאם לשינוי…)
אבשלום
אבשלום ידידי
שאלה אחת לי אליך, למה אתה לא נלחם על כך שחלק משינוי התקנון יהיה גם נושא של שינוי הרוב המיוחס וכמו שעשו בקיבוצים אחרים. שהשינוי יהיה כך שכל שינוי עתידי יצטרך רוב של 66% ולא 75%
לצערי דבריך פרדוקסליים והיה מעניין אותי לקבל תשובה רצינית לשאלה הזאת.
@@@ אני אחזור על השאלה: אם אתה אומר שזה לא דמקרטי שמיעוט של רבע חברי יגור מונע מיגור להתקדם, למה בתהליך ההתקדמות שאתה מציע אתה ממשיך לתת למיעוט של רבע חברי יגור את הכוח לקבוע?
לכותב האנונימי והוא לי ידיד, המבקש תשובה רצינית, כאשר לצערי השאלה מוצגת באופן שגוי.
1. אני לא נותן ולא נוטל, לכאורה זכויות של החברים בעת מניין הקולות בהצבעות על שינויים
בתקנון, זו זכות השמורה רק לרשם האגודות.
2. אני חושב שסעיף 118 בעניין הרוב הדרוש לתיקון התקנון, חייב בתיקון הנותן דרך דמוקרטית
לקבלת עמדת הרוב בעת הצבעות חוזרות.
3. באספת יגור שהתכנסה בסוף שנה שעברה, לאחר שהשינוי לא עבר בהצבעה חוזרת, אני
מבקש ממזכירות יגור לפנות לרשם האגודות, לקבלת אישור מיוחד לתיקון שיעור המצביעים
להחלטות השינוי של יגור.
4. לסיכום: קבלת החלטות ברוב מיוחד, חייב בתיקון הנותן הגנה למיעוט אבל לא הכוח לשיתוק.
מאין לו לדעת שאתה ידידו(הפתיח ״אבשלום ידידי״) כאשר אתה לא מזדהה
אבישי, בבקשה בוא נתמקד בבעיה, לא משנה מי אני.
האם אתה יכול לענות לי על השאלה, למה אתם מסכימים להנציח את השיטה שלדעתכם היא לא דמוקרטית, שגורמת למיעוט לקבוע לרוב? הלא בניגוד למה שצוות השינוי אומר, איך ישנו את המודל עוד שנתיים כשצריך להשיג שוב רוב של 75% מהחברים, זה כמעט קריעת ים סוף.
היה צריך לשנות את זה ל66% כמו שעשו בכל הקיבוצים שעברו שינוי!
זה מזכיר לי שפעם ילדים היו שואלים האם אלוהים יכול לעשות אבן שהוא לא יכול להרים אותה, רוצה לומר למה אתם עושים שינוי שאתם לא יכולים לשנות אותו.
למשתמש האלמוני. מדבריך עולה כאילו אני ואחרים מסכימים לרף של 75% ולא היא. באופן אישי אשמח לשינוי בהחלטת הרשם או להעברת 18 או 20 איש לצד החיובי של השינוי
שלום לידידו של אבשלום,
לשם הבהרה, רק שינוי תקנון מצריך רוב מיוחס. חלקים מהחוברת מוגנים ברוב של 2/3 מסך המצביעים וחלקם ברוב של 51%.
בועז
תודה על תשובתך, האם תוכל יותר לפרט כי לא הבנתי זאת כאשר עיינתי בחוברת
למשתמש האנונימי: להלן הסעיף המדובר. הוא מתייחס רק לשינוי תקנון הקיבוץ.
118. הקיבוץ רשאי להחליט בדבר תיקונים או שינויים בתקנון זה אם נתקבלה על כך החלטה ברוב של שלושה רבעים מכלל המצביעים בעד ונגד ובלבד שמספר המצביעים התומכים בתיקון לא יפחת משני שלישים מכלל חברי הקיבוץ, ובתנאי שניתן אישור בכתב של התנועה כי הקיבוץ התייעץ עמה בדבר התיקון ושנמסרה על התיקון הודעה מראש לניר שיתופי.
סעיף 118 בתקנון יגור מחייב רב של שלושה רבעים מהמצביעים בעד ונגד ושל שני שליש מחברי יגור על מנת שהצעת השינוי תעבור.
אבשלום כותב כי סעיף זה הוא "מהלך קיצוני בהוראת רשם האגודות". אשמח לקבל הסבר לאמירה זו.
האם רשם האגודות חייב את חברי יגור להכניס סעיף זה לתקנון? הרי על פי תקנון האגודות השיתופיות, מספיק רוב של שני שליש מכלל החברים כדי שהרשם יאשר תיקון תקנון.
שלמה, אזי לפי ציטוט סעיף 118 אכן כן נחוץ רוב של שלושה רבעים מכלל המצביעים לשינוי התקנון.
אכן. על פי אותו סעיף בתקנון יגור, מספר התומכים בשינוי צריך להיות לפחות שלושה רבעים מכלל המצביעים בעד ונגד (כלומר: קולות פסולים לא נספרים), וגם לפחות שני שליש ממספר חברי יגור.
כפי שכתבתי בעבר, זו היא דרישה מחמירה יחסית למה שנדרש על פי תקנון האגודות (שם נדרש רק רוב של שני שליש ממספר המצביעים).
אך יש לזכור שההחמרה הזו מופיעה בתקנון יגור שאושר על ידי חברי יגור.
להערכתי, אילו הנושא היה עולה להצבעה היום, היינו מסתפקים ברוב קטן יותר…
חובה חובה להוסיף לשינוי (אם יהיה המשך והרשם לא יאשר את ההצבעה האחרונה) . אני הבנתי (אם אני טועה אז תקנו אותי) שזה בכוונה הושאר על רוב של שלושה רבעים בגלל הצעת צוות השיתוף השוויוני שמוביל הילל וש7 שנים לא משנים את המודל, כלומר הרעיון הוא שכל שינוי עתידי ב7 השנים לאחר אישור השינוי למעשה יהיה קשה לשנות, אחרת מה המשמעות בעצם של 7 השנים אם אחרי שנתיים משנים?