צומת יגור המקום של חברי יגור
ציינו בשמחה שבעים שנה להיות מדינת ישראל.
כמו כל יום העצמאות, גם השנה הרגשתי טוב עם החג, ביגור ובמדינה.
היגענו להישגים שלא בטוח שכשקרתה הלידה הזאת יכולנו לחזות לאן זה יכול להגיע.
בעובדה, כשיגאל ידין וישראל גלילי, הוזמנו, כמומחים צבאיים, לממשלת ישראל ושאלו אותם שם מה הסיכוי להצלחה במלחמה, מלחמת העצמאות, שניהם ענו "חמישים חמישים". ממשלת ישראל הקשיבה להם והחליטה לקחת את הסיכונים ולהמשיך במהלך של הכרזה על מדינת ישראל.
מאז עשתה המדינה הצעירה הזאת מספר צעדים קדימה.
אז למה אני כותב, כי לחגיגיות במדינה התלוו כמה אירועים שהפריעו לי.
הקונפליקט בין ראש הממשלה בנימין (מצטער, בכינויים אני יכול לקרוא רק לחברים שלי) נתניהו ושלוחתו לדבר מצווה, שרת ה(אין) תרבות, התגלו בנכלוליהם. ראש הממשלה שלא הפסיק, בחג הזה, לברך ולהתברך, רצה וגזל גם את חלקת אלוהים הקטנה של יו"ר הכנסת,יולי אדלשטיין. אדלשטיין שיצא להילחם כאריה, והודיע שאם ואם ואם… אז… נפל כזבוב, הובס, הושפל וקיבל בכניעה. מאבק שלא היו בו מנצחים.
ראיתי מופע מרכזי שבו דיברו על החלוצים, באותה נשימה, אלה של נהלל ועין חרוד, דימונה וירוחם (וכנראה ששכחתי כמה), כאילו קמו יחד, בסביבה דומה. איני יודע להגדיר אם זו סתם בורות, או נסיון לשכתב היסטוריה, או אולי התרבבורות התרברבות בבורות).
ואחרי הכל ישיבת הממשלה באתר בו היתה ההכרזה על המדינה (אגב, בין החותמים על המגילה היה גם ידיד יגור, ברל רפטור) ובתמונה הופיעו שתי הממשלות של אז ושל היום, האחת לצד השניה, כאילו להשוות בין השתיים.
ואני חשבתי, האפשר ? האם הממשלה הנוכחית היתה מחליטה על לקיחת הסיכונים, והקמת מדינת ישראל, האם הממשלה הזאת היתה מחליטה על ביצוע העלייה הגדולה שהגדילה את הישוב בארץ תוך תקופה קצרה מ 600 אלף איש ל 1800000 איש? האם היתה מחליטה על קו ירקון נגב, האם הממשלה הזאת היתה מייצבת את צה"ל אחרי השתלבות הכחות הנפרדים (ההגנה, הפלמ"ח אצ" ל לחי) בתוכו, וכתוצאה מכך פרישת חלק גדול ממפקדי הצמרת שלו, מצה"ל
ועוד צעדים שהביאו אותנו לשבעים שנים.
אין לי תשובות לשאלות האלו.
אני כן יודע שהשנים האחרונות הן שנים של שיסוי וליבוי יצרים, יהודים – ערבים, דתיים – חילוניים, אשכנזים – ספרדים, ימין – שמאל, תושבי ערים – אנשי התיישבות. איפה שאפשר לתקוע טריז, תוקעים אותו.
יש לעשות למען היפרדות מהפלשתינאים, לא רק לטובתם, אלא לטובתנו.
המדינה הזאת הגיעה להרבה הישגים אך בו בזמן נקבעות בה נורמות של שחיתות, קונפליקטים בין קבוצות אוכלוסייה ועוד כאלו.
תקיפת שומרי החוק כמו: בג"צ, מפכ"ל המשטרה, כאילו הם שחוקקו את החוקים ומי זוכר מי מינה אותם.
חסרים לנו כמה אנשי מוסר שיוכלו לקבוע נורמות התנהגות נאותות.
הבודדים שהיו כאלה במפלגת השלטון, מודרו ואינם נספרים.
בתקווה לימים של יותר אחדות, יותר התפארות בהשכלה ותרבות ולא בבורות וחוסר תרבות, התייחסות לא רק לעשירים המתעשרים יותר, אלא יותר התחשבות וחמלה לאוכלוסיות החלשות כמו מיעוטים, קשישים, חולים, עניים.
וגם להתיישבות העובדת ששומרת על ביטחון תזונתי, שטחים ירוקים, וערכים של התיישבות, שיתוף שוויון.
לימים טובים. שאת ה 80 למדינה נחוג כשכל זה כבר יקרה
הלל לויתן
הערת גדי רביב: הדברים נמסרו ליומן לגיליון יום העצמאות ולא פורסמו בגלל מגבלות מקום בגיליון המודפס
