יזמות בזק, וחלום ישן שהתגשם

שיחה עם הדס גרודמן, לרגל השקת הקליניקה לטיפול רגשי בפעוטון "שחר"

על הדס: בת 45, נשואה ליפתח גרודמן, 9 שנים ביגור, אימא לשחר (13), שקד (7.5), שי (5.5), בן (3.5), ותום בת שנה וחצי. עובדת סוציאלית בעלת תואר שני, מטפלת רגשית באמצעות יצירה והבעה ומנחת קבוצות. עבדה 15 שנים בבריאות הנפש – בשיקום חברתי מבוגרים, ובמקביל בבריאות נפש ילדים ונוער דרך עמותות, מרפאות לבריאות הנפש בבתי חולים ובקהילה. עבדה כמדריכת סטודנטים עצמאית מטעם מכללת עמק יזרעאל בחוג לשירותי אנוש, וכיום מסיימת הסמכה מקצועית כמדריכת סטודנטים לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. עובדת במשרה מלאה "בבית אחווה", בעבודה סוציאלית ובשיווק. במרץ האחרון פתחה קליניקה לטיפול רגשי בקיבוץ. הקליניקה פועלת שני ערבים, בשבוע לאחר שהדס מסיימת את יום העבודה ב"בית אחווה".

מה מציעה הקליניקה שלך? אני עובדת עם כל הגילאים, אך עיקר העבודה שלי כיום מתמקדת בטיפול רגשי בילדים ובנוער ובהדרכת הורים, שהיא חלק אינטגרלי מהטיפול בילדים. הכלי העיקרי שלי בעבודה עם ילדים ונוער הוא פסיכותרפיה באומנות, שזה טיפול רגשי המשתמש בטכניקות שונות של יצירה והבעה. עם מבוגרים השיטות שונות-מבוססות על קשר ושיחה כבכל פסיכותרפיה קלאסית, אך מתובלות בנטייה האישית שלי ברוח שתי גישות מרכזיות – הגישה הנרטיבית והלוגותרפיה. עם מטופלים מבוגרים מסוימים אני עושה עבודה טיפולית דרך כתיבת הסיפור האישי.

איך מגיעים אלייך? ילדים ונוער יכולים להגיע אליי פרטי, או במקרה שהם משתייכים ל"קופת חולים כללית" דרך הפניה מרופא משפחה. הפגישה הראשונה היא פגישת "אינטייק" עם ההורים – פגישה שבה ההורים מתבקשים לתת מידע מקיף על הילד, מקבלים הנחיות כיצד להכין את הילד לקראת הפגישה איתי, ואז אני פוגשת אותו בלי ההורים. הטיפול מתחיל מהדבר החשוב ביותר – יצירת קשר עם הילד המבוסס על היכרות, מסגרת, ובניית אמון. טיפול בילדים ובנוער מלווה תמיד בהדרכת הורים חודשית, ולעתים יש צורך בהדרכות אינטנסיביות יותר.

מה מיוחד בטיפול שלך? אני קוראת לטיפול שלי "פסיכותרפיה עם מעוף" כי הוא טיפול פסיכותרפי – מבוסס על תיאוריות ועל כלים מקצועיים הלקוחים מהעולם הפסיכו-דינאמי שהוא הבסיס לכל שיטות הטיפול הרגשי, ומעוף- כי עם השנים רכשתי שיטות טיפול נוספות על מנת להצליח ולהגיע למטופלים שונים. כפי שאנשים-שונים, כך גם הדרכים להגיע אליהם צריכות להיות שונות. למדתי טיפול באמצעות יצירה והבעה, שזו פסיכותרפיה באמצעות אומנות, המאפשרת לי להגיע גם למטופלים פחות ורבאליים שמתקשים או שלא מסוגלים לבטא את עצמם בשיחה רגילה. ילדים במיוחד זקוקים לדרכים לא מילוליות כדי להביע את עצמם. טיפול כזה משלב בתוכו, בנוסף לשיחה, משחק, ציור, מוסיקה, כתיבה, דרמה וקלפי טיפול השלכתיים. שיטת טיפול נוספת שהתמקצעתי בה היא שיטת הטיפול הנרטיבי, המבוססת על הרעיון, שלכל אדם יש את הסיפור שלו על עצמו. לעתים קרובות הסיפור הוא סיפור של מצוקה – כתוצאה מחינוך, סביבה לא מטפחת, או טראומות, והטיפול מכוון לעזור לאדם לספר סיפור חדש, טוב יותר. בכלל, אני אוהבת מאוד שימוש בסיפורים וכתיבה כחלק מהטיפול, ואוהבת לקרוא ולכתוב בזמני הפנוי, כשיש כזה. שיטת טיפול נוספת המסייעת לי היא CBT "טיפול קוגניטיבי התנהגותי" – טיפול מכוון משימות ותוצרים קונקרטיים וקצוב בזמן, להבדיל מטיפול פסיכולוגי רגיל. בשיטה זו אני שולחת את המטופל עם "שיעורי בית", משימות שמטרתן בניית הרגלים חדשים ושבירת דפוסים ישנים. הטיפול מובנה, ובנוי על רישום ובדיקת תוצאות, ומאד מתאים למטופלים הסובלים מחרדות ודיכאון.

אחרי יום עבודה בבית אחווה, עם 5 ילדים בבית, מאיפה יש לך זמן וכוח ליזמות? הילדים גדלים, ואני מסתכלת קדימה. פתיחת הקליניקה היא הגשמת חלום ישן. הילדים כמובן מתלוננים כשאני נעדרת אחר הצהריים, לכן החלטתי להגביל את העבודה בקליניקה ליומיים בשבוע אחה"צ כרגע. אני לא מפחדת מעבודה קשה, ומי שמכיר אותי יודע שהמילה "חופש" לא קיימת עבורי. העשייה שלי היא דרך החיים שלי, והחופש שלי הוא האפשרות לעשות את מה שאני אוהבת, את מה שאני טובה בו, ושאני מוצאת בו משמעות וייעוד.

איך קיבלת את פעוטון "שחר" כקליניקה? בהתחלה חשבתי על מבט"ח, לודמילה יעקובוביץ’ קיבלה אותי שם, אבל הציעה שאבדוק אם יש מקום פנוי בגיל הרך. פניתי לחן נועם (מרכזת הגיל הרך), שהתלהבה, והציעה לי את הפעוטון באופן זמני, עד שיוחלט לאכלס אותו מחדש. בינתיים זה אופטימאלי, בגלל המיקום של הקליניקה בלב קמפוס הגיל הרך של יגור.

כמה זמן לקח לך לארגן את היזמות הזאת? במרץ פניתי ל"קופת חולים כללית", שם ראו את הניסיון ואת קורות החיים, צרפו אותי לרשימת המטפלים הרגשיים של הקופה, והחלו להפנות אלי מטופלים. במקביל עבדתי על החומרים הפרסומיים והשיווקיים עם מריאנה עוז המקסימה, פתחתי דף פייסבוק פעיל, שם אני יכולה לעוף עם הרעיונות והיצירתיות שלי ובמקביל לפרסם את עצמי, ופתחתי תיק "עוסק פטור" בעזרת רואה החשבון שעובד עם חברי יגור. לחץ הזמן היה לנקות ולסדר את המקום כמה שיותר מהר, ולהפוך אותו מגן ילדים לקליניקה, על כל המשתמע מכך– לרהט, להכניס ציוד, מקום לעבודה, ו"כלי עבודה". כאן המקום להודות לכל מי שתרם ועזר לי למלא את המקום הזה שיהיה מארח ומחבק, ומתאים לטיפול רגשי. מי שעוד עודד אותי ותמך בי היה אייל שריג. הוא לא התכוון, אך הפך דרך היכרותנו הממושכת מבית אחווה לקואצ'ר שלי. הוא שאל אותי מה החלום שלי, כיוון, נתן טיפים נפלאים איך להתחבר לחזון שלי, והוא מקבל ממני עדכונים מהשטח. כיום יש לי גם מטופלים פרטיים וגם דרך קופות החולים ואני מלאה בהכרת תודה לדרך שבה הדברים הסתדרו במקום הנכון כמו פאזל, כל חלק במקומו, והלוואי שכך ימשך.

דוגמא לטיפול- במסגרת העבודה הטיפולית הגיע אליי נער עם סיפור קשה מאד של פאסיביות ופחד לצאת מהבית על רקע חרדות קיומיות- פחד מסוף העולם, חשש מנפילה של מטאורים, מהתחממות גלובאלית קץ האנושות ורעידות אדמה-חרדותיו הקשות ביותר היו מופנות כלפי משפחתו. פסיכולוגים נואשו, והציעו להוריו טיפול תרופתי עבורו. בפגישות הראשונות יצרתי איתו קשר מבוסס על אמון, פתיחות, עם דגש על בניית מרחב רגוע בו יוכל להפקיר את חרדותיו ולו לשעה קלה. בהמשך החלטתי על תכנית טיפולית עבורו מבוססת על שיטת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי. יצרתי איתו הסכם כתוב, מעין חוזה המפרט את המשימות שעליו למלא- "שיעורי בית": ניהול יומן חרדות בו היה עליו לרשום באילו סיטואציות מופיעות החרדות, מה עוצמתן, מתי הן יותר חזקות ומתי פחות, ואז, עקב בצד אגודל, התחלתי לתת לו משימות יותר גדולות בשיתוף הוריו, של יציאה הדרגתית מהבית. הוא קיבל ממני שיעורי בית גופניים, לאחר שגילינו יחד שספורט מפחית את עוצמת החרדות שלו, והוריו רשמו אותו לחוג ג'ודו ודאגו להסיעו באופן קבוע. ההתקדמות שלו הייתה מרשימה, והכי ריגש אותי שבשלב מסוים בטיפול סיפר לי שחגג יום הולדת עם כמה חברים מהכיתה ב"איי ג'אמפ". השילוב של יציאה מהבית, חברים, והיכולת פשוט לשמוח ולשחק היו נקודת ציון משמעותית מאד בטיפול, ולעולם לא אשכח את החיוך על פניו בסיום הטיפול כשחזרתי לתאר לו את התהליך שעברנו יחד.

סיפור טיפול נוסף- הוא של נערה מתבגרת שהגיעה אליי עם בעיות של דיכאון, חוסר השתלבות חברתית ונטייה להפרעות אכילה. השילוב של גיל התבגרות עם הפרעות בדימוי הגוף, וחוסר השתלבות חברתית, הוליד אצלה התנהגות מאד קיצונית, שנגעה בתחום האפור של הפרעת אישיות גבולית והתבטאה בהכאבה ופגיעה עצמית, תלות רגשית ותובענית כלפי הסביבה, ואיום בהתאבדות. היא נשלחה לפסיכיאטר שהמליץ על טיפול רגשי. לאחר הפגישות הראשונות ויצירת קשר מבוסס על כנות ופתיחות, החלטתי שהשיחות איתה יתמקדו בחיפוש משותף שלה ושלי אחר משמעות ומיקוד הזהות האישית שלה. המטופלת נחשבה בסביבתה "נערה עם שיגעונות"- שונה, מוזרה, וסבלה מכך מאוד. הצעתי לה זווית הסתכלות אחרת. היא הייתה נערה מיוחדת, שנהגה להתלבש בלבוש שהייתה מכינה לבד, ולעשות לעצמה תסרוקות יוצאות דופן ומעניינות. ישבנו יחד וביררנו מה היא אוהבת, ובמה היא טובה, ופה עלה תחום האופנה, ועיצוב בגדים מיוחדים- ששילבו אצלה יצירה, מחשבה, והדגשת הזהות הייחודית והיפה שלה. היא למדה לא רק להשלים עם השונות שלה, אלא גם לאהוב אותה. בעקבות הטיפול היא נרשמה לחוג תפירה, ושימחה את לבי כל כך כשסיפרה לי שהחלום שלה והתוכנית שלה זה להירשם אחרי הצבא למגמת אופנה בויצ"ו. השיחות היו מעין "מראה מיטיבה" עבורה- ולימדו אותה לקבל ולאהוב את עצמה.