צומת יגור המקום של חברי יגור
אתחיל בסיפור דמיוני : באספה הכללית שהתקיימה בבית בר יהודה, מסרה סילביה "מברית פיקוח", נתון מדהים : המאזן האחרון של יגור נגמר ביתרה חיובית של 141 מיליון ש"ח. הייתה תדהמה בציבור, השתררה דממה ואיש לא פצה את פיו. אפילו מי שתמיד יש לו שנים עשר סעיפים ממוספרים לשתיים עשרה שאלות מפורטות, היה המום ולא ידע מה לשאול.
אבל זה עוד לא קרה ! אז למה 141 מיליון ₪ ? כי קראתי בעיתון שבאחד הקיבוצים "העשירים" הפסידו 141 מיליון ₪ בפעילות בשוק ההון. שאלתי איך הגיבו על זה בקיבוץ ואמרו לי שלאחר דיון בוועדה המתאימה הוחלט שהפעולה לגיטימית והקיבוץ יכול "להכיל" את הארוע בלי לזעזע את הספים. אז אנחנו עוד לא שם!
לקראת בחירת יו"ר אח"יג, פרסם נוקי דף אישי ובו שלושה סעיפים המהווים פרוגרמה לקידום כלכלי: "חשוב לקדם ולפתח את עיסקי יגור המשותפים …". חבל שנוקי לא ציין מתי צריך להתחיל בפעילות הזאת אבל אני מבין שהכוונה היא שזה מה שצריך לעשות מיד ואני חושב שזאת טעות בסיסית.
כבר שנים שבחוצותינו מתנפנפת הסיסמה: "מי שלא מעז לא מצליח !" זה קשקוש פופוליסטי. אם אתם רוצים סיסמה אז תהיו ישרים ואמינים ותשלימו את הסיסמה הזאת כך: "מי שלא מעז לא מצליח אבל אל תתעלמו מהסטטיסטיקה", ומה אומרת הסטטיסטיקה ? הסטטיסטיקה אומרת שבודדים מצליחים והרוב נכשלים. חסידי הסיסמה המלהיבה יודעים לספר רק על ההצלחות, הכשלונות הרבים מאוד זוכים לפרסום רק כשיש בהם סיפור פיקנטי (דנקנר למשל).
איך מייצרים "מקורות פרנסה" : צריך רעיון בעל סיכוי, שוק מתפתח, שטח קרקע יקר, כסף להשקעה. כסף לשינוי ייעוד , כסף להרצה, כסף לפיתוח שוק, כסף להשקעות נוספות (בצ"מ ועוד), כסף להכשרת עובדים, כסף להישרדות עד שתזרים ההכנסות יתחיל להחזיר את כל סעיפי ה"כסף" שלעיל וצריך לחכות עשר שנים עד שתזרים המזומנים יהיה חיובי, וגם צריך מזל להיות בצד המצליח של הסטטיסטיקה.
קיבוץ שיכול "להכיל" הפסד של 141 מיליון ₪. יכול להחליט על "פיתוח עכשיו". אנחנו לא שם !!! כדי להשקיע בפרוייקט כלכלי אנחנו צריכים ללוות כסף כנגד ערבויות. ולהלוואות יש לוח פרעון מדויק, וכשלא עומדים בתשלומים צריך לקחת הלוואת גישור (בכתה ו' קראנו לזה ריבית דריבית).
ל"הקיבוץ העשיר" שלעיל יש מרחב פעולה פיננסי ואילו לנו שמרווחי הרווח שלנו, היום, זעירים אם בכלל, השקעה בפרויקטים כלכליים וצרכניים מעבר ליכולת ההחזר הממשית שלנו, תפגע מיד בתזרים המזומנים שלנו ועלולה להיות הרת אסון.
אני פונה לנוקי להחליף את ה"מוד" שלדעתי הוא לא מציאותי. אני מקווה שביומן הבא אוכל להציע קו חשיבה אחר.
יוחאי שלם
מתוך המאמץ לדייק בכתיבה שכחתי לאחל לנוקי הצלחה בתפקידו, אז הרי איחולי.
נ,ב . אשמח לקבל הערות לאימיל שלי. Yshalem33@gmail.com
שלום יוחאי
הדוגמא שהובאה לא נכונה ולא שייכת למה שרצית לטעון- המשפט האחרון שלך.
1. הסיפור שהובא הוא על מפעל של קיבוץ ולא על קיבוץ (כפי שפורסם בדמרקר בינואר 2015)
2. מדובר על הפסד בעסקת גידור בגלל עלייה בשער הדולר. לא סיפרו לך כמה הם הרוויחו מעלייה החדה בשער הדולר במכירות לחו"ל (אולי 150 מיליון ש"ח?). מטרת הגידור היא הגנה ולא הימור (בדיוק הפוך!).
3. מדובר על מפעל עם מחזור מכירות שנתי מעל 1.5 מיליארד ש"ח. חשוב לראות את הפרופורציות.
אז מה המסקנה? שקוראים כתבה בעיתון צריך לקרוא את הכל ולא רק את הכותרת על מנת לנסות ולהפריד בין האמת לבין מה שהכתב רצה – למשוך את העין.
נשארה הטענה הבסיסית שלך לגבי אופן ניהול הסיכונים הרצוי ביגור.
עכשיו אפשר להתחיל דיון ענייני בנושא.
1.בהגדרתה : "הלוואת גישור" איננה "ריבית דריבית".
2.למיטב זכרוני, האריטמתיקה הנלמדת עד כיתה ו' (כולל), איננה כוללת את נושא ה"ריבית דריבית".
הלוואת גישור היא הלוואה שנועדה לגשר תזרימית על פער הזמן בין ההוצאה של הלווה (למשל קניית רכב) לקבלת התקבול(למשל פתיחת מועד קרן השתלמות) שישלם הוצאה זו. זו הלוואה לזמן קצר יחסית שערבותה היא אותו תקבול ודאי שיתקבל עם תום ההלוואה או לפניו. קימות כמה סוגי הלוואות גישור שהשונות בהן היא מועדי תשלום הריבית ו/או הקרן.
אני מקבל כמובן את ההערה לגבי ״הלואת גישור״ אבל .. אני לא שמתי גרשיים להלואת גישור. הייתי צריך לכתוב הלואה לגישור. כשהכוונה היא שכאשר ללווה יש בעיה תזרימית בהחזרת פלח ההלואה לפי לוח הסילוקין, הוא לוקח הלואה (אם יש מישהו שיתן לו), כדי לעמוד בלוח התשלומים. ההלואות האלה מתנהגות במידה רבה כריבית דריבית. מי שטיפל בקיבוצים ״חלשים״ בשנות ה 70 מכיר היטב את התהליך הזה.