חקלאות או למות / אורי זמיר

לפני קצת יותר משלוש שנים, בבוקרו של אחד מימי יולי הלוהטים, הונח על שולחן וועדת הכלכלה של הכנסת, מחקר שכותרתו: משק הלול בישראל. מחקר זה הונח על השולחן בידי ,'פורום קהלת'. פורום אשר עתיד ללוות את דיוני ועדת הכנסת באין ספור דיונים נוספים, שהמכנה המשותף של כולם הינו : פתיחת השווקים בישראל לתחרות. תוצאות המחקר היוו מנוף לביטול מידי של התכנון בענף הלול, שכלל עד לאותו מועד, חלוקת מכסות גידול וקביעת מחירי מטרה למכירה. מבלי להיכנס כעת לדיון האם הרפורמה נכונה ברמה הלאומית, הדחף לחולל שינוי בקרב קובעי המדיניות רק גובר, כשעל הפרק כעת המערכה על השוק החקלאי המתוכנן הגדול בישראל: שוק החלב.

החקלאות במדינת ישראל משנה את פניה במהירות. מדובר בתהליך מואץ המשנה את מפת החקלאות של ישראל מהקצה אל הקצה. שינוי זה מובל בידי רגולציה וגלובליזציה אך לא רק. גם לאלטרנטיבות לקרקע החקלאית, הבאות לידי ביטוי בותמלי"ם (תוכנית ממשלתית להאצת היצע הדירות בישראל) מחד ומאידך ביוזמות של בעלי המשקים עצמם להפיכת השדות, הלולים והרפתות לעסק מניב אחר.

מאקסטנסיבי לאינטנסיבי

אם בשנת 1970 עמדו סך הקרקעות החקלאיות במדינת ישראל על כ-25 מיליון דונם נכון ל-2017 קטן כבר מספר זה ל-12.5 מיליון – כמחצית בלבד (!) מאידך התפוקה החקלאית, שעמדה בשנת 2000 על כ-14 מיליארד ₪ בלבד, עומדת על פי נתונים עדכניים על כ-30 מיליארד ₪ כיום.כיצד התרחש הפלא? על ידי הכנסת מיכון מתקדם ושיפור מתמיד באיכות /הזנים ובתנובת הגידולים.

שינוי באורחות החקלאים

רק בשבוע שעבר התמלאה המרשתת בסיפורו של הטייקון, מדליק המשואה, רמי לוי. הלה נתפס על חם בידי חקלאי, שהטיח בו את העובדה: שבעודו רוכש ממנו תפוחים מזן חרמון בשני ₪ לקילו הוא מעדיף לקדם על מדפיו דווקא תפוחים מזן פינק-ליידי, שמקורם ביבוא. תפוחים אלה מוצעים למכירה בסניפי הרשת ב12 ₪ לקילו ועליהם מרוויח הסוחר את מתח הרווחים העדיף.

המספרים מדברים בעד עצמם. אם נכון לשנת 2005 עמד סך יבוא הבצל לישראל על כ 2,000 טון, יבוא השום עמד על כ2700 טונות והעגבניות על 35 טונות בלבד…עשור וקצת אחר-כך עמדו כבר כמויות הבצל המיובא לישראל על כ- 7,000 טונות, כמויות השום על 5,700 טונות וכמות העגבניות המיובאות טיפסה כבר ל- 21,000 טון (!) בעל הבית השתגע.

אז מה עושים כדי לשרוד ואפילו להרוויח (רחמנא ליצלן) בסביבה תחרותית, בה כמות הדונמים יורדת,התשומות החקלאיות (מים, כוח אדם, חומרי גלם) ממשיכות לטפס והסוחרים ורשתות השיווק גוזרים את חלקו הארי של הרווח? מחשבים מסלול מחדש. אם בעבר הופנתה כאמור מירב תשומת הלב להכנסת מיכון מתקדם והשבחת הגידולים הפתרונות המתבקשים כיום שונים בתכלית וכוללים: עדכון משמעותי בתמהיל הגידולים, שינוי בתמהיל הלקוחות והורדת ידיים בדרך אל הלקוח הסופי – על ידי כניסה למקומות נוספים בשרשרת הערך (עיבוד, אחסנה, שינוע, קירור ואריזת התוצרת החקלאית).

מחשבים מסלול מחדש

לא הרחק מאחור, רק בסוף המאה ה-20 , היווה עדין ענף הכותנה את רוב רובה של החקלאות הצמחית בישראל . כיום גם במשק כמו יגור (בו בעבר הלא רחוק, עוד נחשב "פסטיבל קטיף הכותנה" לגולת הכותרת של העונה החקלאית), הצטמק הגידול הלבן לכדי שישית בלבד מסך הגידולים הכולל. מטעי אבוקדו ראשונים ננטעו בשדותינו, תוצרת חקלאית ארוזה פרי משקנו מעטרת את סניפי רשת שופר-סל ומגה בכול רחבי הארץ, אך אלה רק סנוניות ראשונות של שינוי. אם לא נשכיל בתבונה, בזהירות אך גם בנחישות ובעוצמה, לדחוף את המשק החקלאי שלנו למקומות חדשים, נמצא את עצמנו מאבדים רלוונטיות במהירות. לשם כך אנו שוקדים כיום על הגדלת והתאמת רפת החלב שלנו, על הרחבת תמהיל גידולי העלים הארוזים לרשתות השיווק, על הכנסת מוצרים נוספים מחקלאים אחרים במסלולי סחר, על נטיעות נוספות בגזרת המטעים, על בחינת האפשרות להקמת מערך קירור, מיון ואריזה מקומי ועל שינוי זהיר, אך מתבקש, גם בתמהיל הלקוחות במחלקת גידולי השדה שלנו.

התווך שבין איום להזדמנות

קיץ 2011 ייזכר כקיץ בו הכול השתנה. דפני ליף הציתה גפרור ומדינה שלמה נסחפה לשיח קולני אודות יוקר המחיה בישראל. עשרות סוגיות שונות הונחו על השולחן כששתיים מתוך אותה רשימה ארוכה תופסות את מירב הכותרות: מחירי הדיור והמזון. סוגיות אלה עתידות להעסיק את הפוליטיקאים שלנו בעוצמה בה טרם נתקלנו בעבר ולקדם שיח המשנה את כללי המשחק במשק. ממעוף הציפור ניתן להבחין שמשקלה של החקלאות בישראל ירד במהלך שני העשורים האחרונים, מ-2.7% מסך התוצר הלאומי הגולמי ל-1.7% בלבד. מאידך קיימת עלייה מרשימה בפריון ובתפוקה החקלאית. עלייה זו גבוהה בהשוואה לכל סקטור יצרני אחר במדינה, וגם יוצאת דופן בקנה מידה עולמי(!) כך שגם אם נדמה שהשמיים מעל שדותינו מתקדרים יתכן והמשמעות הנה דווקא גשמי ברכה.

ישנם חקלאים במדינת ישראל, שעבורם חקלאות היא פרנסה גרידא. עבורנו כאן ביגור חקלאות הנה עדין חלק בלתי נפרד מהדי.אנ.איי, שלנו, ממי שאנחנו. על כן השאלה אם נצליח לעשות את קפיצת המדרגה, היא חלק בלתי נפרד מהתשובה האם נצליח לשמר את הזהות שלנו ואת המורשת שהנחילו לנו אבותינו המייסדים.

חג שמח לכול בית יגור

אורי זמיר