חקלאים זה משהו אחר

יעל טנא–קייזר ועמית גרודמן משוחחים על העבודה בשדה והיחסים בצוות

רחלה סגל
״חקלאים זה משהו אחר״, אומרת יעל טנא- קייזר, המזכירה של הענף, ״הם אוהבים את העבודה בכל נפשם ומוכנים להקריב הרבה למענה – ובאופן ישיר גם המשפחות שלהם מקריבות… שעות עבודה חריגות (בעונה בעיקר) ודאגה אמיתית לגידולים בגלל ברד פתאומי או מכת קור לא צפויה… יש פה לעבודה ערך מוסף. פה לא רק באים לעבוד. בשבילי זה כמו משפחה שנייה, במלוא מובן המילה. אני אוהבת את האווירה בצוות ואת האנשים״.

לא קל היה לתפוס את עמית לשיחה באמצע היום. באופן טבעי בעונה זאת לוח הזמנים שלו צפוף מאוד, והשנה אף יותר בגלל המעבר ל״משכן החדש״. בכל מקרה, חקלאי נשאר חקלאי וכל מעייניו בעונה הזאת נתונים קודם כול לעמידה בלוח הזמנים של זריעת גידולי האביב והקיץ וטיפוח הגידולים שכבר נזרעו. לכן אם כבר פינה מקום לפגישה… החלטתי לשמוע גם על הנעשה בשדה.
״כרגע״, הוא אומר, ״מלבלבים בשדה: חומוס, בצל, שום, וחיטה (שעדיין לא הבשילה), ובימים אלה אנחנו כבר זורעים תירס, תירס לתחמיץ, חמניות, כותנה ושותלים אבטיחים״.

גם בעידן המודרני עדיין עיניו של כל חקלאי נשואות לשמיים בבחינת "הזורעים בדמעה.." ואף כי כולם שם אנשים חילונים לגמרי הם עדיין זורעים ומתפללים בליבם שהגשם יבוא בעיתו, שלא "יפלו" עליהם פגעי טבע, או מפגעים אחרים ושהשוק "יתנהג" באופן רציונלי.

"החקלאות המודרנית בשנים האחרונות יותר אינטנסיבית״, אומר עמית, ״השינויים התכופים והכנסת מגוון גידולים חדש נובעים מהשינויים בשווקים בעולם ובארץ. צריך כל הזמן להיות עם היד על הדופק״.

איזה פקטורים קובעים את תוכנית הזריעה של הענף?
התוכנית נקבעת על סמך מספר פרמטרים, שהחשובים שבהם הם מחירי השוק ושער המטבע. תוכנית הגידולים נקבעת תוך דיאלוג אינטנסיבי עם תכתיבי השווקים בארץ ובעולם. כמו כל תוכנית היא בסיס לשינויים. יש לנו תוכנית שנגזרת מתוכנית זריעת גידולים הנקבעת במהלך הסתיו. על פיה מתחילים לזרוע, אבל למעשה נמצאים כל הזמן בקשר ישיר עם מה שקורה סביבנו, והשינויים בתוכנית נעשים עד לרגע האחרון והם מוכתבים ישירות ע״י שינויי השוק המשתנים כמעט יומיום.
על פי החדשות בתקשורת הכתובה והמדברת, משרד האוצר החליט על רפורמה בחקלאות. עיקרה של הרפורמה כולל ביטול מוחלט של המכסים על הייבוא. הפתיחה של משק החקלאות לתחרות פנימית ובינלאומית, הרפורמה צפויה להגביר את התחרות בין החקלאים, להגדיל את הייבוא וכך להגדיל את ההיצע, מה שבסופו של דבר יביא להורדת המחירים לצרכנים. האם זה טוב לנו או רע?
״מתמודדים. מתמודדים עם השינויים והרפורמות. המחיר באמת ירד והתחרות קשה יותר. לדוגמה מפעלי התעשייה, שלהם אנחנו משווקים את התירס והעגבניות, נמצאים בתחרות קשה מאוד עם הייבוא. כדי למקסם את הרווחים, אנחנו מחפשים דרכים להגדיל את שיתופי הפעולה עם חקלאים נוספים באיזור ובארץ ועל ידי כך להגדיל את הפעילות הכספית. כעת המגמה בשטח היא מעבר הדרגתי למטעים. לדוגמה שיתוף הפעולה שלנו עם אנשי שער העמקים בגידול מטעי האבוקדו״.
״כדאי להוסיף״, הוא אומר, ״שכמובן יש חשיבות לסוגי המים שיש לנו, למשאבי הקרקע העומדים לרשותנו, סוג הקרקע, אמצעי הייצור והידע״.

נסה לפרט:
סוגי המים: מים באיכות שלישונית גבוהה מיועדים לגידולים כמו ירקות, שהם חלק מסל המזונות בארץ. גובה מכסת המים הנתון לנו קובע כמובן את סוג הגידול הרצוי. במי קולחין משקים את הכותנה וכד׳.
אנחנו שומרים על איוורור הקרקע ואיכותה בעזרת מחזור זרעים, שהוא מאוד קריטי לשימוש בקרקע החקלאית לאורך השנה הכל כך אינטנסיבית כמו אצלנו. לכן גם כאן סוגי הגידולים שאנחנו מגדלים תלויים באופיו של הגידול הקודם לו.

הצוות
יש לנו צוות מאוד מגובש המונה שלושה-עשר אנשים. צוות מאד מחוייב ומחובר בשורשים לקרקע. זה המשאב הכי חשוב שלנו. הלב של הגד״ש זה הצוות האנושי. הידע הוא פונקציה של ניסיון, למידה והפקת לקחים. העבודה שלנו היא עבודת צוות. ההישגים (וגם הכשלונות) הם תוצאה של עבודה משותפת. עבודת צוות כזאת לא נוצרת יש מאין. צריך לטפח אותה ולהשקיע בה. מי שנכנס לעבוד פה מרגיש שהוא חלק מקבוצה. זה הייחוד שלנו ובמלוא הצניעות זה גם מקור הגאווה שלנו

גם היום, בעידן ההיי-טק, הענף ממשיך להיות מקור משיכה לנערים צעירים, אבל גם מבוגרים זוכרים לו חסד נעורים. אהבה לשדה ולחקלאות היא משהו שנשאר איתך כל החיים. יש בה את תוגת הסתו ויש בה את שמחת הקציר והאסיף ובאמצע הנוסטלגיה הזכרונות ומה שביניהם, כמו בשירו של מאיר אריאל: זרעי קיץ / נישאים ברוח / מעירים זכרונות / מעוררים ערגונות / זרעי קיץ באים בנחיריים / ורומזים איזה קיץ / הולך להיות.