צומת יגור המקום של חברי יגור
לתחושתי היה אחד הסדרים הטובים שאני זוכרת (למרות שהזיכרון זה לא מה שהיה…). גם מבחינת התוכן האמנותי, גם מבחינת האוכל והאווירה. הכל זרם ותקתק בשטף ללא תקלות: המקהלה, התזמורת, הקריינים, הסולנים – אני רוצה לחשוב שיהודה שרת היה גאה בנו על כך שאנחנו לא מוותרים וממשיכים להפיח רוח חיים ורלוונטיות בהגדה המדהימה שחיבר.
ההכנות בתחילתן לא בישרו טובות. המקהלה קטנה, חלק גדול מהסולנים הקבועים שלנו לא השתתף השנה, ארבעה נגנים מובילים מהתזמורת הלכו למחוזות אחרים… ההרשמה (כרגיל) היתה מועטה ועוד כהנה וכהנה תקלות בלתי צפויות…
מיכל מלכין ואני ישבנו, העלינו רעיונות וחיפשנו פתרונות: איך מקצרים מבלי לפגוע במהות, איך משתפים את הקהל על אורחיו הרבים וילדיו הקטנים, איך יוצרים עניין ושמחת חיים.
ההכנות החלו בסימן הצוות הנפלא בראשות רבקהלה קוטליאר, אוקה בניסטי ומיכל ישורון, שעמד לצידנו ביעילות ובסיוע לכל בעיה שצצה. פשוט תענוג. ואי אפשר בלי כמה מילים לנטע לי זמיר, רכזת התרבות, שזו לה השנה הראשונה להוביל את הפרויקט הגדול הזה. נתנה מענה במקצועיות, בשקט ובחיוך, ולא חסרים פנצ'רים ותקלות בדרך. כל אלה נתנו הרבה ביטחון ועזרו לפנות את האנרגיות לעשייה וליצירה.
מרי נהרי הכינה את מקהלת הילדים כמידי שנה. עשתה עבודה חינוכית מוזיקלית לעילא ולעילא. על הבמה השתתפו כ-20 ילדים גאים ובטוחים בשירתם היפה, שהגיעו לפני כן בהתמדה ובהתרגשות לחזרות. מרי גם סייעה בניצוח על מקהלת הילדים מה שאיפשר לי להיות פנויה וחופשיה יותר לשתף את הקהל בשמחה ובהתלהבות.
הקריינים השנה היו משכמם ומעלה – הרבה בזכות עבודתה של יעל רשף, שגם ניווטה את הערב ליד המגבירן, מה שגם לזרימה של השירה עם קטעי הקריאה. מיקרופונים שנפתחים בזמן הם לא עניין של מה בכך. כשהקהל כל כך גדול זה ממש קריטי. הרבה כבוד גם לסער גרעין שיחד עם אנשי "קילים" עשו את כל המאמצים לשפר את הצלילים הבוקעים מן הבמה והאולם, בנכונות גדולה לפתור את הבעיות בזמן כל כך קצר ובהזדמנות חד פעמית…
כמידי שנה התייצבו החברים לחזרות המקהלה – שהיא "לב" מסכת ה'הגדה'. זה פשוט מדהים ההתגייסות והנכונות הזאת – אני מרימה את הידיים והשירה נובעת ממעמקים, משמרת פוליפוניה מוזיקלית שחוברה לפני למעלה מ-70 שנה.
אני מעריכה שכל אלה, בתוספת הריקודים על הבמה, בסיועה הנהדר של יאנה גרודמן, הילדים עם השיבולים על הכתפיים של ההורים באולם, והשירה הנהדרת של המקהלה והסולנים, יצרו חיבור מיידי עם קהל החוגגים שהניע את הערב המשמעותי והמורכב הזה.
עבורי הרגע המרגש ביותר (והיו רבים כאלה במהלך ה"סדר") היה השיר האחרון לפני "חסל סידור פסח" – "על כל אלה" של נעמי שמר. זהו שיר שהוא כמעט המנון בחיבור הנפלא בין המילים ללחן והוא מבחינתי "סוגר" בהשלמה את ה"הגדה" הקיבוצית שלנו. שיר אישי וציבורי כאחד שמודה על הקיים וטומן בתוכו מסרים אופטימיים לעתיד. בבית האחרון בקשתי מהתזמורת לא לנגן והקהל שר יחד עם המקהלה (שירת "א-קפלה") בהרמוניה ובהתכוונות (ללא ניצוח). את הרגע הזה – של "שירת רבים" כאילו שר אדם אחד – לא אשכח.
שרק נוכל להמשיך ולקיים את "הסדר" המיוחד הזה. לחפש כל שנה את השימור בצד החידוש, את המסורת בצד הרלוונטיות.
אני אופטימית.
לאה מרזל
ונטע לי זמיר מוסיפה תודות
ללאה מרזל – כל מילה נוספת מיותרת
לעודד עוז ולצוות המטבח
ליונתן גרעין וספי בארי, ארגון, סידור ופירוק האולם.
