מאמן צעיר ונלהב המדביק את הקבוצה

שיחה עם עומרי צירלין מאמן קבוצת הנשים של מכבי חיפה בכדורסל / רוחלה סגל

"גולת הכותרת של עבודתי השנה", אומר עומרי צירלין, "שקבוצת הנשים בכדורסל של מכבי חיפה, חזרה לליגת העל אחרי ארבעים שנה". ומוסיף: "בחמש שנים שאני משמש כמנהל מקצועי במחלקת הנשים במכבי חיפה הגענו לחמישה-עשר מרכזי חוגים שבהם מאתיים בנות ועוד שמונה קבוצות תחרותיות שמפעילות כמאה בנות. הקבוצות התחרותיות שלנו כולן עלו לליגות הראשונות וממוקמות במקום השלישי בארץ".

בעיתונות נכתב כי: "סוד ההצלחה של מכבי חיפה העונה טמון, בין היתר, בשילוב שחקניות ותיקות וצעירות, מקומיות וכאלה שהגיעו ממרחקים עליהן מנצח המאמן עומרי צירלין, שחי ונושם כדורסל 24 שעות ובעצמו שחקן כדורסל בקבוצת הפועל נשר. במועדון מייחסים חלק משמעותי מההצלחה של הקבוצה לעומרי, שיודע לחבר בין שחקניות בעלות רקע שונה ויוצרות תלכיד של קבוצה דורסת".

עומרי מדבר על עבודתו, כאילו יש בה שגרה של עבודה במשרד בשעות קבועות. נכנסים בשמונה בבוקר, יוצאים בשלוש אחר הצהריים. אבל למעשה זו עבודה קשה, שהשגרה בה רווית מתחים והתרגשויות. עבודה סביב השעון, שמחוגי הלב נעים  בה בקיצוניות בין הצלחה וכישלון. אין בה שעות מנוחה ואין פגרה, כי הפגרה של השחקנים היא השעה שבה המאמנים בונים את הקבוצה. קצב החיים מהיר ועוצמתו רבה. "החיים הנורמלים" והסערות הפרטיות נדחות תמיד לאחר המשחק. גם כשמדובר בחתונה, חברים ומוות בתוך המשפחה הגרעינית. ותמיד יש את המחר, שגם הוא מלא אפשרויות לשמחה אדירה, או אכזבה גדולה… ועדיין, כמאמן, אתה  חייב להישאר שקול ומחושב, ולא לאבד אף פעם תקווה ולא להיכנס אף פעם לאופוריה.

איך אתה עושה את זה ולמה בחרת מקצוע כל כך מחייב?

בחרתי להיות מאמן, כי כדורסל זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם, ולא הייתי יכול לעבוד בעבודה שאיני אוהב. חשוב לי להיות מאושר בעבודה בה אני נמצא. סיבה נוספת שהכדורסל משלב בין שני תחומים שהכי נוגעים אלי: ספורט וחינוך.

עומרי הוא מאמן עם תעודות. הוא למד במכללת וינגייט שלושה קורסים, המתקדמים ביותר, המאפשרים לו להיות מאמן מודרני, הנעזר בידע ובטכנולוגיה ובהבנת רוח האדם העומד מולו. מאידך, יש בו הרבה דברים שאינם נלמדים בבית הספר, שאת חלקם רוכשים תוך התנסות בעבודה. ואחרים, כמו כריזמה, יכולת הכלה ויצירתיות בהתמודדות מול המאמן היריב, שהם בעצם עושים את ההבדל בין המאמנים. כי במקצוע הזה, כמו באחרים, אין זמן לנוח על זרי הדפנה. חייבים כל הזמן להיות עם היד על הדופק וללמוד הן מצפיה באחרים והן מניסיונם של אחרים.

יום עבודתו העמוס, מתחלק לשניים הבוקר מוקדש לפן הניהולי והאדמיניסטרטיבי ומשעות הצהרים הוא נע בין בתי הספר, חוגים ואימון הקבוצות. מכאן הוא מקווה כמו כל "חקלאי" מצליח, שאת הזן יש לשבח, ולכן הוא משקיע הרבה מאמצים בקבוצות הצעירות בתקווה להוציא ולגדל מהן את השחקניות הבאות לקבוצה הבוגרת. זה בהחלט ספורט המשולב בחינוך והדבר מחייב לא רק מקצועיות אלא גם תקשורת טובה ואכפתיות. כמנהל מקצועי וכמאמן הוא מעורב כמעט בכל דבר הנוגע לקבוצה. הוא בוחר את השחקניות הטובות מהארץ ומחו"ל ומהווה כתובת וגב להן ולעובדים המקצועיים העוטפים את השחקניות ותומכים בהן בכל שעה ובכל מצב, כדי שעל המגרש יתנו את המקסימום. וזה עובד! כי מי שמשקיע – משפיע. עדות לכך הם דברי מנהלי הקבוצה והשחקניות. אילן בק – יו"ר מחלקת הכדורסל  בחיפה אמר בסיום העונה: "מסע בכדורסל הנשים שהתחיל לפני שמונה שנים עם ילדות בקסטל, מגיע לאן שרצינו. נערות א' – מקום שלישי והעפלה לפלייאוף הארצי. כנ"ל נערות ב'. שתי קבוצות הילדות בפסגת הליגה ושתי קבוצות הקט-סל גם הן בפיסגה. עכשיו יש גם קבוצה מלמעלה, למשוך את כל זה קדימה". ומוסיף מנכ"ל אגודת מכבי חיפה רועי שווץ: "אני גאה ונרגש על סיום עונה מוצלח בענפי הכדור שתחת הסמל של מכבי חיפה. במיוחד אני גאה בשתי ההצלחות הישירות של האגודה בגזרת הנשים – בכדורסל ובכדורעף. כל הכבוד לעומרי והשחקניות". דניאל חג'ג' היא אחת מהשחקניות המרכזיות בקבוצה. צירלין אומר כי היא מאוד אינטלגנטית בהבנת המשחק. בסיום העונה האחרונה, זכתה בתואר "שחקנית העונה בליגה הלאומית". היא מספרת: "כשפנה אלי עומרי, מאמן הקבוצה, כבר בשיחה הראשונה שלנו הבנתי כמה הוא רציני ומשקיע במה שהוא עושה וזה משהו שחשוב לי. בכלל, בגישה שלו וכל הצורה בה הוא רואה וחי כדורסל גרמה לי ממש להתחבר אליו בקטע הזה. מעבר לכך, אני מכירה גם את השחקניות שחתמו בקבוצה וגם את השחקניות הוותיקות בקבוצה, ואני יודעת את היכולות שלהן על המגרש, וידעתי שאם זה יתחבר נגיע רחוק. בעיניי, החומר האנושי – זה מה שעושה קבוצה טובה למצוינת. עומרי הוא בין האנשים הטובים שהכרתי." דניאל חג'ג' היא יבוא מאוד מוצלח לקבוצה וביחד עם שאר שחקניות הרכש הוותיקות: אלה יערי, שי אלון ועמית גור, הן נוסכות בשחקניות הצעירות את הביטחון והיציבות גם ברגעים שנדמה שהכול נוטה לטובת הקבוצה היריבה. הן כבר למודות ניסיון ויודעות שמשחק אחד הוא חלק קטן מהרבה משחקים ואפילו אם הפסדת, אף פעם זה לא סוף הסיפור. תמיד יש את המחר. אבל עומרי לא רק עוסק ביבוא ובבניית הקבוצה התחרותית, הוא גם מטפח כישרונות צעירים, והצלחתם היא גם הצלחתו. אף כי גם כאן הכסף מדבר וזה שהשקעת לא מבטיח שאת פירות ההצלחה אתה תקטוף.  הדוגמה הבולטת בעניין זה היא "תוצרת הבית", שהיא בעצם הגאווה הכי גדולה שלו ועשתה השנה קפיצה מטאורית, אבני סימיונוביץ, שהשנה סיימה כיתה י"ב, משחקת בנבחרת הנערות של ישראל והוכרזה כ"תגלית העונה". טיפוח כישרונות צעירים הוא עבודה המקיפה את הילדה, הנערה המתבגרת, לאורך שנים ו"מכתיבה" לה אורח חיים ספורטיבי ומיוחד. שחקנית העתיד זקוקה לא רק למאמנים המאמינים בה ובכשרונותיה, היא זקוקה גם להוריה, לתמיכה משפחתית, כדי לחלוק את התרגשותה, את הלחצים ואת ההצלחה והפחדים. היא זקוקה לאוזן קשבת ולמילה טובה כשיש נפילות, ואין ספורטאי שאין לו גם מזה וגם מזה. ההורים הם חלק חשוב מאוד בהצלחת הבנות. בלעדי תמיכתם ושיתוף הפעולה שלהם, הספורטאי הצעיר יתקשה להגיע לפריחה והצלחה.

מה הם הטיפים שאתה יכול לתת לספורטאית צעירה החולמת על ליגה מקצועית?

קודם כל לעבוד הכי קשה שהיא יכולה, כי בכל רגע נתון שחקנית אחרת בגילה וברמתה בעולם עובדת כדי להשתפר, כי יש לה אותו החלום.
דבר שני הייתי מציע לה להתמסר למקצוע. לחיות ולנשום אותו בכל דרך, לצפות בטלוויזיה, ללכת לראות משחקי כדורסל בארץ, ללכת למגרש להתאמן מחוץ לשעות האימונים הקבועים של הקבוצה.
ודבר אחרון הייתי מייעץ לה לשמור את אורח החיים הספורטיבי ולכבד תמיד את המאמן, החברות לקבוצה ואת היריב והכי חשוב – לכבד את המקצוע ואת הכדור הכתום.

נציגים של יגור בכדורסל בנות במכבי חיפה

עומרי החל את דרכו כמאמן כדורסל בנים ביגור. חמש שנים הוא אימן בחוגים ובקבוצות ילדים ונערים מכל הגילאים וגם נטל עימם חלק באליפויות ברמה הארצית. בשנים האחרונות של עבודתו ביגור אימן גם שתי קבוצות בנות. האחת, הצעירה, מכיתות ג'-ד' והשנייה של כיתות ח'-י'. במקביל פתח גם קבוצת נשים. היום, כשהכול עניין של כסף והתמקצעות, הכישרונות ביגור מופנים למועדונים, שיש להם אפשרויות כספיות ומקצועיות לקדם אותם כספורטאים ולהוציא מהם את המיטב. עומרי, חבר יגור, ומאמן הבנות במכבי חיפה פונה גם "למאגרים" ביגור בחיפושיו אחרי כישרונות צעירים. תתפלאו, אבל הוא מוצא אותן: מאי מלכין – עד כיתה ח' שיחקה במחלקה המקומית בראשות עומרי ביגור. בכיתה ח' קיבלה הצעה והחל דרכה ב"הפועל עמק יזרעאל" במסגרות ילדות, נערות א' ונערות ב'. בהמשך עברה לשחק "בגלבוע-מעיינות" ואחר כך "בבני יהודה", בה עשתה את הקפיצה לליגת העל. בשנה הקרובה היא תשחק במכבי חיפה. מאי שחקנית מאוד מוערכת. עומרי אומר עליה כי היא מחויבת ופרפקציוניסטית. היא גארדית שלרוב משחקת בעמדות 2/3. קלעית ברמה גבוהה לשלוש ולחצי המרחק. חיה את המשחק ולא מפחדת לקחת אחריות. עומרי צירף אותה לקבוצתו לא רק בגלל כישוריה כשחקנית, אלא גם בגלל יכולתה לתת דוגמה טובה לחיקוי לבנות שבחרו להיות שחקניות כדורסל. היא השנה מתחילה לאמן את הילדות גילאי 13. הילדות היגוריות הרשומות במכבי חיפה רומי זמיר (הבת של אורי ונטע-לי) ומעיין שביט (הבת של ניצן ושרון). לצוות המקצועי עומרי צירף את תום יובל, שסיים חינוך גופני באוהלו והשנה נכנס לעבוד כמורה נוסף לחינוך גופני "בכרמל זבולון". תום הולך להיות עוזר מאמן של הקבוצה הבוגרת וכמאמן של קבוצות מגילאים 14 ו-16. כשעומרי מדבר על "הרכש" מיגור, יש לו ברק בעיניים. אולי זה הביטוי לגאוות היחידה שהוא בונה בתוך הצוות שלו המקצועי והספורטיבי.

ספורט ופוליטיקה

בימי יוון העתיקה המציאו את האולימפיאדה. אף כי הם לא קיבלו מענקים ולא שכר, הם היו שם בגלל  אהבה לספורט והתשוקה  לנצח! בימינו בספורט ההישגי מדברים לא רק בשיאים ואלופים גם בהשקעות כספיות לא קטנות. גם אחרי עונה כל כך מוצלחת, הכדורסל הנשי ממשיך לסבול מדלות תקציב וחוסר עניין בציבור. והבנות – עדיין באות כי הכדורסל בוער בעצמותיהן. עצוב שהפוליטיקה מעורבת בספורט, כי לספורט יש ערך רב בחינוך לא רק להישגיות גם לעבודה קשה ולהתמדה, ללמוד בדרך נכונה לקבל הפסדים ולהמשיך להשקיע כדי להגיע לקו הגמר. עומרי: "לי חשוב שהבנות יבינו שכדורסל זו דרך חיים  וצריך להקנות להן הרגלי עבודה. אצל כל אחת יש 100% פוטנציאל וכל אחת צריכה לשאוף למצות את ה-100% שלה. מה שאתם עושים, תעשו טוב. לי חשוב שבזכות הכדורסל תהיו גם בני אדם טובים יותר". הקבוצה במכבי חיפה יצאה למלחמה על התקציב שלה לשנה הקרובה. בעיתונות  נכתב (רענן וייס) כי לדברי העיריה הם אישרו תמיכה כספית נוספת לקבוצה. אבל בקבוצת הנשים של מכבי חיפה, העולה החדשה לליגת העל, חושבים אחרת ואומרים "פייק ניוז, החדשות האלה מתייחסות לתקופה בה שיחקנו בלאומית". ב -29.7.2019 ערכה הקבוצה הפגנת מחאה ברחבת היכל העיריה, על כך שלא תקבל, לטענתה, את התמיכה העירונית בעונה הקרובה, למרות שעלתה לליגת העל בכדורסל. בין השלטים שהונפו שם אפשר היה לקרוא "בבקשה לא לזרוק לנו פירורים", "כדורסל נשים לא מילה גסה", "להיות שווה בין שווים" ו"מגיע לנו קבוצת נשים". עומרי אינו מחכה להחלטות של ראש העיריה. בינתיים הוא מחפש חיזוק לקבוצתו ועושה הכול כדי להיות מוכן בעונה הקרובה. הוא אומר: "אמנם העיריה לא תומכת, אבל אנחנו בליגת העל על אפם וחמתם". מאידך, אין ספק שעובדה זאת מדירה שינה מעיניו. האמת הזו על היחס לספורט הנשי אינו נכון רק בחיפה. הוא נכון גם ביגור. לפני כמה שנים חיפשתי חומר על ספורט הנשים בכדורסל ובריצה ביגור. על מיקום הגברים היה פירוט רב. על הספורט הנשי – נאדה! לא על הכדורסל ולא בריצות בהן השתתפו בנות יגור. הדוגמה הכי מתסכלת הייתה לראות את הדיווח על נבחרת הנשים בכדרסל של יגור. פעם הייתה ליגור נבחרת נשים שבשנת 1962 או 1963 זכתה בגביע המדינה והביאה גביע ליגור. הייתה גאוות יחידה והיה קהל גדול שבא לראות את המשחקים. על זה לא היה דבר בארכיון. אותו הדבר היה על חלקן של הבנות במרוצי התבור ומרוצים אחרים. על הבנים היה דווח מלא, אבל על הנשים… הדף לא נמצא בארכיון.

"רגע" אומר עומרי כשאנחנו עומדים לסיים את השיחה. "דיברנו על הרבה דברים סביב עבודתי. אני רוצה להעלות כאן פן יותר אישי. לי חשוב  להזכיר את אשתי, שלה חלק חשוב בחיי. אשתי, רוני, היא שחקנית כדורסל. הכרתי אותה במכבי חיפה וגם אימנתי אותה. לאחר נישואינו החלטנו שיהיה נכון להפריד כוחות. אם אני במכבי חיפה עובד כמנהל מחלקת הכדורסל, היא תשחק בקבוצות מחוץ לחיפה. רוני שזה לה השנה הרביעית בלימודיה כאחות במכללת יזרעאל, שיחקה בשנים האחרונות בקבוצות הנשים של גליל עליון ונהריה ובשנה הבאה מתעתדת לשחק בנתניה. "מתי אתם נפגשים?" עומרי מחייך קצת במבוכה, "בשעות המאוחרות של הערב". כשעומרי דיבר איתי על הצורך של נשים שבחרו להיות ספורטאיות מצטיינות להקריב חלק נכבד מחייהן לכדורסל, חשבתי על ויתורים כמו מסיבות יום שישי ובילוי עם חברים. אבל כשדיבר על אשתו וחייו כמאמן ומנהל מקצועי במועדון כמכבי חיפה, הבנתי את משמעות ההקרבה הרבה יותר טוב. ההקרבה נעשתה הרבה יותר מוחשית וקשה.