יואב גרטמן, מתוך ריאיון שערכה צאלה קוטלר לפני כשלוש שנים

בגיל שלוש, יואב גרטמן הלך לאיבוד. החשש לשלומו של הילד הוביל להקפצה של שוטרים בריטיים שחיפשו אחריו, ובסופו של דבר סיפרו שמצאו את גרטמן הקטן יושב על סלע בנחל יגור ובידו פרח צבעוני. כך החל הרומן של גרטמן עם פרחי הבר, שהמשיך, התעצם ואף הוביל לתגליות חשובות של צמחי בר שנכנסו למגדירים השונים.
כך, למשל, היה עם השום הסתווי. "כשהייתי צעיר, הלכתי לחפש את השושן הצחור בכרמל. טוביה קושניר היה האיש שמצא והגדיר אותו ועליתי בעקבותיו בשלוחה של נחל יגור – בכוונה יצאתי אחרי הגשם כדי לראות את העלים, אז קל יותר לזהות אותו. ואכן, מצאתי אותו", הוא מספר עשרות שנים אחרי.
"ופתאום אני רואה על ידו גם שום פורח. החלטתי לגדל אותו בגינתי הרבה שנים. בשלב מסוים, דיווחתי עליו לבוטניקאי פרופ’ אבינועם דנין, אבל אז פרצה מלחמת יום כיפור ושנינו שכחנו מהשום. בשלב מאוחר היה מפגש של החברה להגנת הטבע ובמסגרת החוג סיפרתי לחבר’ה שלפני כמה שנים ראיתי שום פורח בכרמל. הם לא האמינו. יומיים לאחר מכן יצרה איתי קשר חוה להב מהחברה להגנת הטבע וביקשה שאראה להם את השום.

"יצאנו לשם, שנים רבות אחרי הפעם הראשונה שראיתי אותו. עלינו לגבעה, נעמדתי ואמרתי להם: ‘רבותיי, פה היה השום’. מסתכלים ימינה ושמאלה, ואכן פרח שם השום באותו מקום שראיתי אותו לראשונה. הוחלט שמדובר במין חדש שנקרא שום סתווי, ומבחינת התפוצה העולמית, הוא נמצא רק בכרמל ופורח בכמויות יפות".
לא רק את השום הסתווי רושם גרטמן בן ה-80 לעצמו: "הצמח השני שמצאתי הוא לא נדיר בעולם, אבל נחשב לנדיר במדינת ישראל. הייתי בצבא ויצאתי לטיול בסביבה, ופתאום אני רואה שפורח צמח שנקרא עיריוני קצר. עמדתי נדהם מולו. הייתי תמים עד כדי כך שאחרי שהשתחררתי, לקחתי חבורה והלכנו לשם לחפש את הצמח, לראות אם נשארו שרידים. חיפשתי – ולא מצאנו כלום. אבל הלכנו לראות את החלמוניות שפורחות בנחל דישון. הגענו לשפה, ואני רואה עיריוני קצר יבש, בדיוק כמו שחיפשתי. לקחתי אחד כזה, גידלתי ליד הבית ובמשך שנים הוא גדל והתרבה והייתה לי קבוצה גדולה. אחר כך התברר שאני הראשון שמצא אותו בארץ ישראל המערבית ומאז אנחנו יודעים שהוא נמצא גם באזור חברון, גוש עציון והגולן".
הייתה גם הפעם ההיא בצבא שהחיפוש אחר פרחי בר היה מלווה בסיכון חיים: "במסגרת הצבא, כמעט הרגו אותי בגלל פרחי הבר. ישנו צמח שנקרא וינקה עשבונית. אני הכרתי את הווינקה התרבותית שהיא נפוצה מאוד, אבל את העשבונית לא ראיתי אף פעם. יצאנו לתרגיל אש בשטח, ו־20 שניות לפני פקודת האש, קמתי פתאום ויצאתי מהעמדה עם הרובה ביד. פתאום אני שומע צעקה: ‘חדל!’. מגיעים אליי המ"כ והמ"פ זועמים ורועשים ואומרים לי: ‘השתגעת? עוד רגע אנחנו פותחים באש, היינו הורגים אותך’. אמרתי להם: ‘אבל תקשיבו, יש פה את הווינקה העשבונית, אני כבר 20 שנה מחפש אותה’".
מאז הפך גרטמן את התחביב והתשוקה למקצוע. כיום הוא נמצא במשתלת יגור בעמדת המודיעין, על תקן המומחה. כמעט לא ניתן להתקיל אותו בשאלות על פרחים וצמחים – על כל שאלה תהיה לו תשובה שהוא אסף מניסיון החיים ודרך השבילים.