הזוהי יגור? / אהוד ס"ט

הזוהי יגור?

רשימה שניה

אהוד ס"ט

1. (כל) התורה על רגל אחת – "המקום שבו אנו צודקים"

במחשבה שנייה, את המסר של עמיחי בשירו "המקום שבו אנו צודקים", וכן את אמירתו של קוהלת "אל תהי צדיק הרבה", ניתן לנסח בשפה פשוטה, ואולי אף בהירה יותר: הייה קצת פחות צודק, וקצת יותר אנושי ואמפתי. זוהי, בנושא זה, (כל) התורה על רגל אחת – מְעֵבֶר לאותיות הכתובות, רְאֵה קודם כל את האדם בסיבלו.

וכשאנחנו מדברים על התורה, חשוב להבין ש"התורה הכתובה", עם כל חשיבותה, היא בסופו של דבר בסיס לגוף הפרשנות הגדול והיצירתי – "התורה שבעל–פה", הכולל את המשנה והתלמוד ופרשנים מאוחרים, פרשנות שבאה להתאים את האות הכתובה לחיים עצמם. איך אנחנו מבינים היום, למשל, את הצוו: "עין תחת עין ושן תחת שן", והאם אנחנו נוהגים לסקול אנשים על (עבירת?) מישכב זכר?
מאז ומתמיד לא הצליחה, כנראה, האות הכתובה להתמודד עם אתגרי החיים הדינמיים. השירה והספרות התקרבו לכך; צווי החוק נישארו תמיד מאחור. ראו התיקונים הרבים לחוקה בארה"ב, והפרשנות המשפטית לחוק בישראל. זהו, לכן, כוחו של עמיחי על "החוברת".

2. התייחסות לתגובה בפייסבוק

אבישי שורש, בתגובתו בשם "על צדק, צדקנות ומה שביניהם" בפייסבוק, עוסק בשלוש נקודות ברשימתי : נושא הצדק, הדימויים המטאפוריים של עמיחי שאינם לרוחו, וסגנון הכתיבה. ניבחן את טענותיו אחת לאחת:

א. נושא הצדק

המסר ברשימה שלי הוא שבנושא זה מה שחשוב הוא לא הצדק, אלא החמלה. משפט המפתח שעליו נסובה הרשימה כולה הינו: "מדובר בכל מקרה על סכומים זניחים, אבל לא זה מה שחשוב. מה שחשוב הוא לא מי "צודק" כאן בחישוביו, כי בכל מקרה התוצאה היא, לדעתי, הכישלון של כולנו – של יגור ומוסדותיה. העובדה שלא השכלנו לחבק את משפחת עובדיה בשעתה הקשה ולמצוא פתרון למצוקתה היא שחשובה!".
יותר מזה, ואם כבר בצדק אנחנו עוסקים, בתגובתו טוען אבישי כי "ככלל, צדק הוא עניין סובייקטיבי, ולא כל מה שהוא צדק בעיני הכותב, הוא צדק בעיני האחר, ולהיפך".
זוהי טענה המבטלת למעשה לחלוטין את ערך הצדק. אם אין כל מצפון ערכי ונורמות מוסריות בעולם, והכל יחסי, סובייקטיבי ותלוי אינטרסים, כפי שמשתמע מגישתו של אבישי, הרי שאנחנו חיים בחברה שהיא ג'ונגל חסר כללים ומעצורים, ואין דין ואין דיין.

בניגוד לתפיסה זו, עקרונות היסוד של המוסר והצדק קיימים בעולם הנאור זה אלפי שנים – מאז נביאי ישראל, וקרוב לוודאי עוד קודם לכן. ומה שקשור לענייננו הינה הגישה ההומנית ביהדות האומרת כי "מצוות שבין אדם לחברו (כבד את אביך ואת אמך – כבר אמרנו?) קודמות למצוות שבין אדם למקום ("החוברת").

ב. המטאפורות של עמיחי והקשרן ליגור

אבישי מעיר על כך שבעקבות עמיחי אני משווה, בנושא זה, באופן מטאפורי את יגור ל"חצר רמוסה", והוא ממשיך וטוען כי רשימתי "אינה מסייעת לתיחוח הקרקע, אלא גורמת [לכך] שחצרנו תהיה רמוסה לעד" – אני לא חושב כך. ברשימתי באתי לזעוק את זעקתה של משפחת עובדיה, שלטענתה, נעשה לה חוסר צדק.

זאת ועוד. אבישי ברשימתו הקודמת אומר כי "כלי החינוך האפקטיבי ביותר הוא הביקורת, הספקנות ושאלת השאלות הקשות, הדורשות תשובות אמיצות". אבל הלא את זה בדיוק ניסינו לעשות ברשימתנו אנו.

ג. על סגנון הכתיבה

אכן, המילים קשות, כי הן באו לבקר מציאות חמורה. אבל חשוב לזכור: מילים קל מאוד "לכבס", מעשים קשים הגורמים לפצעים נפשיים וחברתיים, קשה הרבה יותר לרפא.

ולעצם העניין – המילים "שטחיות ופשטנות" כוונו כנגד הגישה שלדעתי, אינה מבינה את העומק והמורכבות של החיים, מורכבות ועומק הבאים לביטוי בשירו של עמיחי. כן. "מן המקום שבו אנו 'צודקים' לא יצמחו פרחים באביב", או כפי שאמרנו בראשיתה של הרשימה הנוכחית: הייה קצת פחות צודק, וקצת יותר אנושי ואמפתי.

אם כולנו נבין את זה, העולם יהיה יותר טוב.