צומת יגור המקום של חברי יגור
כשעברתי לבלוקונים, מרים פרבר קרן צבי, המטפלת האולטימטיבית, הייתה כבר בשלהי עבודתה, אך עדיין זכינו לפגשה בשבילי הבלוקונים, בארוחות ארבע ובשעה שפתחה בסודיות רבה את "חדר יוסלה" וחלקה לנו חומרי ניקיון ופה ושם דברים טובים אחרים. מהר מאד הצטרפה חנה פורציה והפכה להיות המטפלת המובילה של מספר מחזורים. חנה בעצמה מספרת שהיא קבלה עליה את העבודה מתוך אחריות וצורך השעה ולאו דווקא מתוך הבנת צרכי הגיל. האמת שאת חנה פגשנו כבר בכרם וצמחנו איתה אל הבלוקונים, עד היום חנה קוראת לבני המחזור שלי ואלו שמתחתי: "הילדים שלי" ואנחנו, כשפוגשים בה רועדים לפתע ומפשפשים במעשינו, פן עשינו דבר מה שאינו ראוי. חנה למדה אותנו לנקות חדרים ושירותים ובמידת הצורך, כשהתמהמהנו שפכה מספר דליי מים והכריחה אותנו לנקות היטב והעירה אותנו בבקרים בקול נקישה רמה ועזרה לנו בהכנת ארוחות והיוותה לנו סמכות הורית, כאשר הם היו עסוקים בעבודתם. גם המטפלות שבאו אחריה, הלכו כברת דרך ארוכה עם מחזור זה או אחר, ליוו את הילדים בלימודים ובעבודה, יצאו איתם לטיולים וגיוסים, עברו מלחמות חוו שמחות וגם עצב למדו את הנערים והנערות, אחריות ורגישות זה לזו ואייך מסתדרים בגיל ההתבגרות בחדר קטן יחדיו ולא דורכים זה על זה ומאפשרים מרווח מחייה.
לאט לאט מוסד "המטפלת" שינה את פניו. את המטפלת הדואגת כאמא, החליפו המדריכים אשר חיפשו משמעות נוספת לחיים בבלוקונים ולחברת הילדים ההולכת ומתהווה שם לקראת ההשתלבות בקהילה היגורית הבוגרת. כך נוספו לחיים בבלוקונים פרויקטים יחודיים, טיולי לילה לכל מעיין נידח, ארוחות שישי וסתם ישיבה בטלה ושיחה על דברים ברומו של עולם ועל חצר הקיבוץ. מדי פעם נדרשה התמודדות עם סוגיות של אלכוהול ומעשי משובה תוך העמדת גבולות ברורים. המחנכים והמחנכות שהציבו גבולות ידעו גם להיות אחים ואחיות לעת צרה ומכאוב. כמה שנדמה שהנוער מרוחק ואינו יודע דבר על יגור, בשעת אמת הוא חד, בועט סונט ואוהב.
עם כאלו משימות, מה הפלא שלפנינו עומדים מיטב החברים והחברות. בלעדיהם ובלעדיהן, כנראה דבר לא היה מתרחש. על אף פירוק הבניינים, אני בטוחה שתישאר המטרה החינוכית וישארו הערכים ושמחת הנעורים והקשר לקהילה כולה.
לכל מי שנתן את ידו לחינוך הנוער בעבר ובעתיד תודות ענקיות. כי אתם ואתן הוספתם והוספתן את המלח והפלפל, לשנות חיינו הסוערות ביותר.
יעל ס"ט רשף
