צומת יגור המקום של חברי יגור
אני לא מצטרף למברכים על היוזמה לבטל את חג המשק מהמסורת שלו.
מה שייך ט״ו בשבט לחג המשק, מעבר לסמיכות תאריכים?
חג המשק נחגג שנים רבות והפך למסורת. אני לא מבין מדוע החליטה מרכזת ועדת תרבות לבטל את המסורת. אם חסרים תכנים אפשר להוסיף חדשים, לא צריך לבטל.
אני זוכר את חג המשק בימיו הטובים: טקס או מופע ביד למגינים והתכנסות בחדר האוכל לשירה מסביב לשולחנות עמוסים בכל טוב, כולל בירה ויין ללא הגבלה.
אני לא מסכים שהציבור התעייף מהחג. לדעתי, יש להמשיך לקיימו כפי שקויים שנים רבות. טקס או מופע בחדר אוכל ומיד המשך לשירה וריקודים.
לגבי הטקס, אני הייתי מעביר את התכנים שהיו בו בשנים האחרונות, בעיקר שירה בציבור, לטקס יום העצמאות ולהדלקת המשואות.
ודווקא את מה שאנו מציינים בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, כלומר הכרה ותודה לחברים שעשו, יזמו ועזרו באותה שנה, את זה הייתי עושה בחג המשק. זה יכול להיות חוט השדרה שעליו אפשר להוסיף מה שרוצים: הרכבי שירה, הרכבי ריקודים, ברכת המזכיר/ה וכו׳.
והנה יש לנו טקס מכובד, שיכול להמשיך לשירה ולריקודים.
יש שנה שלמה לחשוב איך לקיים את חג המשק שיחזור להיות כפי שהיה – שמח.
יורם ברנע
תגובת נורית פארן
יש ליגור עבר תרבותי מפואר, שנעים להתרפק עליו ולהתגאות בו. אפשר לתעד אותו, אפשר לשמר את הזיכרונות, אבל אי אפשר לשחזר אותו. הזמנים השתנו ויש מקום ליצירה תרבותית שונה שמתאימה למציאות החיים השונה.
העובדה היא שהציבור פשוט לא מגיע לאירועים מהסוג שהצעת. לפני שנה היה ערב שירה בחדר האוכל לציון חג המשק, עם שתייה חופשית והכול והגיעו אליו כ-50 איש (ספרתי).
הפקת ערב על בסיס מסכת היא לא דבר של מה בכך. לכל שיר או ריקוד נדרשות בין 10 ל-15 שעות של חזרות, כמו כן יש צוות הגברה שמקים ומפרק את ההגברה והתאורה, דרוש צוות לסידור חדר האוכל לפני ואחרי, הקמת במה ופירוקה. כל אלו משמעותם שעות רבות של עבודה וגם כסף. הרבה כסף.
אני מרגישה שיש כמיהה בציבור לאירועים שבהם יש עשייה משותפת ולאו דוקא צפייה פאסיבית בהתרחשות על במה.
יש חגים שמתאים לציין אותם בצורה טקסית (ראש השנה ויום העצמאות, למשל) בחגים אחרים אני מחפשת דרכים נוספות ומגוונות לחגוג וברור לי שלא תמיד אצליח לקלוע לטעמם של כולם.
העיקר שתהיינה לנו תמיד סיבות לשמוח.
