צומת יגור המקום של חברי יגור
יו"ר: אמנון מאירי
א. בחירת ועד הנהלה לקרן מילואים
בועז אוחנה: במסגרת השינוי הקמנו ביגור "קרן מילואים" לעזרה הדדית ולבעלי צרכים מיוחדים. לפני שנה פתחנו "מגירה" נוספת ל"קרן סיעוד" שתתמלא עם הזמן, עבור מקרים שבהם מקורות הסיעוד לא מספיקים. כשהקמנו את הקרן בחרנו לה הנהלה בת שבעה חברים וחברות נציגי ציבור: נופר חי, רני טנא ואלי כהן ונוספים אליהם, הלל לויתן ונורית זיידל שקשורים לקרן לבעלי צרכים מיוחדים ואורלי מורן ויעל רשף בקרן לעזרה הדדית. צריך לבחור שלושה נציגים חדשים במקום רני, נופר ואלי שביקשו להתחלף. למכרז נרשמו קרן אוחנה, יערה תירוש ויוסי בקר מנהל הנהלת החשבונות.
ב. הפקדה לקרן לצרכים מיוחדים
בועז אוחנה: הקרן פועלת. יש הפקדות שוטפות לפנסיה של בעלי הצרכים המיוחדים. היעד של הקרן הוא 10,000,000 ₪. לא הוגדר תאריך יעד.
הבקשה שלנו היא לאשר שכאשר קרן העזרה ההדדית תגיע ליעד שהוגדר בחוברת השינוי, דהיינו 1,000,000 ₪, לפצל את ההפקדות פרי "היטל הערבות ההדדית" (1% מההכנסה הפנויה) בין קרן הסיעוד (עליה החלטנו לפני שנה) 30% וקרן צרכים מיוחדים 70%.
ג. ערעור בנושא בנוגע לכלים חד-פעמיים (הפסקת מכירת כלים חד-פעמיים בכלבו, ביטול שימוש בכלים חד-פעמיים בענפי ופעילויות יגור, גביית תשלום עבור שקיות פירות וירקות במרכולית).
עמית שילה: ערעורים על החלטות אסיפה מתקבלים בקלפי לאחר שני דיונים באסיפה (אם נאספו 80 חתימות, ובמקרה הזה אכן נאספו): דיון בסיבה להחזרת הדיון לאסיפה (לא קשור לנושא הספציפי אלא לפרוצדורה), ולאחריו, במידה ועבר בקלפי, דיון בהצעות שונות לגופו של העניין. הנוהל "הסזיפי" חיוני בעינינו כדי שההחלטות שלנו יחליטו ולא ישתנו או יתבטלו כל הזמן.
יורם ברנע: הנוהל הזה לא תקין, בגלל שהוא חוסם את מי שרוצה לערער, כי אפשר לדחות אותו בלי לדבר בכלל על הנושא! אם לא יהיה דיון בנושא, לָמה שחברים יֵדעו או יבינו שההחלטה היתה שגויה או לא מוצדקת? צריך קודם כל לחזור ולדון בנושא עצמו, שיוצגו הדעות ויוסבר לציבור מדוע ההחלטה שהתקבלה שגויה ומזיקה, ולָמה צריך לשנות אותה, ואז חברים יצביעו על הערעור, על פי הרוב שנקבע.
עמית שילה: נכון, מדובר בסכר שמטרתו להגן על החלטות אסיפה. נניח שאחרי כל הצבעה מעשית או בחירה לתפקידים יאספו מייד חתימות ויתקיים באופן אוטומטי דיון נוסף. אי אפשר לתפקד ככה.
שרון שביט: אני מעריכה את הכבוד לכדור הארץ שלנו ואת הדיון הציבורי בנושא, אך חושבת שהלכנו צעד אחד רחוק מדי.
ברמה האישית, אנחנו בביתנו מקפידים למחזר את מה שניתן, להשתמש בשקיות רק איפה שהכרחי וממעיטים בשימוש בחד-פעמי על כל סוגיו.
אבל בביתנו אנחנו בוחרים מה לעשות ואיך לחנך את ילדינו.
אני חושבת שאנחנו כחברה יכולים (ואולי אף צריכים) לקבל החלטות חברתיות, כמו לא להשתמש בכלים חד-פעמיים באירועי תרבות, בחד"א, להוציא או להפחית שימוש בחד"פים במערכת החינוך ואפילו להכניס לצהרונים בגיל הרך ובחינוך המשלים פעילות בנושא שמירה על הכדור הארץ.
איפה אני חושבת שהגזמנו:
לבטל אחזקת מוצרים חד-פעמיים בכלבו, לגבות תשלום על שקיות של ירקות במרכולית, ואם כבר בחרתי להשתמש בשקית אז לגבות ממני תשלום הגבוה פי 3.5 – אלו לא נראים לי לגיטימיים.
אתן דוגמא מקבילה – האם היה נראה למי מכם סביר אם היו מחליטים שאין מוצרי בשר במרכולית ובחדר האוכל, כי יש גישה שאומרת שאכילת בשר מפֵרה את האיזון בכדור הארץ?
האם הייתם מקבלים בשוויון נפש אם היו מוציאים מהכלבו את כל המוצרים שמכילים סוכר? הרי כולנו יודעים שסוכר אינו בריא… וכן הלאה.
רוצה להזכיר שגם המדינה חוקקה חוק של תשלום 10 אג' על שקיות ניילון בסופרים כדי לדרבן את האנשים לשימוש בשקיות רב פעמיות, אך מי שיבחר להשתמש בשקית ניילון- יוכל לעשות זאת.
בשום סופר גדול שאני הייתי, אין חיוב על שקיות הירקות. קל וחומר שאין סיבה לחייב ביגור, שזהו סוּפר קטן שאינו עומד תחת חובת תשלום בחוקי המדינה.
לאחרונה עוד הגדילו לעשות כאשר השקיות היחידות בכלבו ובמרכולית הן שקיות מתכלות בעלות של 35 אגורות (במקום 10) ובאיכות כה ירודה, אשר עוד לפני שהגעתי הביתה השקית כבר קרועה.
אם בעבר נהגתי למחזר את שקית הקניות לטובת אשפה, היום השקית הולכת ישירות לפח בתוך שקית אשפה נוספת, כך שעל פניו קצת החטאנו את המטרה.
בהזדמנות זאת אני רוצה להוסיף, כי להחלטה כפי שהיא יש גם עלויות שיכבידו על הקהילה ועל המיסים של כולנו – יש ענפים ביגור ובתאגידיה שמשתמשים בכוסות חד-פעמיות בחדרי ישיבות למשל.
אם שרוול של 50 כוסות נייר עולה 3.4 ₪, אז החלופה של כוסות נייר מתכלות עולה 12.4 ₪.
כמשלמת מיסים ביגור, שמצפה בקוצר רוח להורדתם, מטריד אותי לחשוב על ענפי שירות שיגדילו את ההוצאות שלהם כי זה מה שיש בכלבו…
לסיכום – הכלבו והמרכולית הם חנויות שמשרתות קהל רחב ומגוון.
תנו לנו, החברים, קרדיט שנבחר נכון, שנשתמש בתבונה במוצרים המזהמים, אבל אם בחרנו לקנות – אז בחרנו. לא חושבת שתפקידנו לכפות על הציבור. תפקידנו, כחברה, להביא למודעות ציבורית, כך שכל אחד שיגיע לכלבו או למרכולית יבחר נכון.
אמנון מאירי: אנחנו לפני ט"ו בשבט, חג איכות הסביבה, ולכן אקרא מהמקורות: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: 'ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך'". (מדרש קהלת רבא, ט')
עמית שילה (בתגובה להערה): הנושא חוזר לאסיפה בגלל שהשורה התחתונה בדברים של שרון היא שהחברים לא היו מודעים לחלק מהדברים, למשל מחיר שקית רב- פעמית, ולא ידעו את ההשלכות של ההחלטה, ולכן הצורך בדיון נוסף.
ערן לרנר: מתנגד לערעור, הדברים עברו ברוב 70% מהמצביעים. נכון שאנחנו לומדים תוך כדי תנועה. נחליף את השקיות הרב פעמיות. על שקיות הירקות והפירות שילמנו גם קודם, יגור שילמה. עכשיו התשלום "הוזז" והועבר לחברים שמשתמשים בהן. נכון שכוסות מתכלות יקרות פי 4. הפיתרון הוא לא לקנות ולא לצרוך אותן כלל אלא רק כלים קבועים.
