דאגה בלב איש ,ישיחנה (משלי י״ב כ״ה)

אבישי שורש

נכון בתקופה הקשה הזו מבנה החברה שלנו ועצם ההסכמה שלנו לכך לחברה יותר סולידרית עוזר לנו,למרות הקשיים האוביקטיבים,לשרוד ברמה גבוהה יותר של ודאות לעומת אחרים. אך לא לעולם חוסן. הנה גם המדינה שהיא גוף יחסי קפיטליסטי מבינה את המצב ונוהגת מעשה סולידרי בהכנסת ידיה לכיסים העמוקים שלה לנסות ולעזור במצב היום

בניגוד למדינה לנו כקהילה אין משאבים כאלה יחסית לגודלנו ואנו כמו כל עם ישראל עומדים לשבת במיני סדר פסח אישי מבודדים מבני משפחתנו ותוהים לאן הדברים ילכו. אחת התופעות שמשתקפות אצלנו וגם בחברה הישראלית ביחוד בשעת משבר הוא הרצון להשען על מושיע ,מעין אבא גדול, שאנו מאמינים שבכוחו להובילנו  ולהוציאנו ממשבר ולנטרל את תחושות החרדה ואי הודאות שאנו חווים באופן טבעי במצב זה. כל חברה מוצאת את המושיע הפרטי שלנו ואני מוצא זאת גם כאן בפן של עשרות הלייקים והשבחים שאנו מעתירים על המושיע המקומי(שעושה חובתו נאמנה)ובכך גם מפיגים את תחושת החששות והחרדה הנכנסת ללב באופן טבעי  במצב לא מוכר כזה. אך המצב הזה תלוי רק בנו ואיך אנו תופסים אותו .השלווה תלויה ,אם כן, בדרך מחשבתנו.בימים אלו שאנו מסוגרים בביתנו יש דווקא כמה יתרונות והן הזמן הנוסף לקריאת ספרים שהרבה זמן מחכים למגע ידך וכן לכתיבה גם למגירה וגם לציבור.

היות ומרבית הספרים המצויים בספרייתי הם ספרי עיון בתחומי מקורות תרבותינו ,שירה, פילוסופיה והגות הרי אני צולל לתוך זה ובעיקר למחשבה כיצד אנו עוברים תקופה זו ומה החיזוקים שאתה מקבל מגדולים בכל התחומים בעיקר בחוסן הנפשי ובדרכים  להשגתו

וכאן הגעתי לזרם הפילוסופי, הסטואיזם   שהתקיים מ250 לפני הספירה ועד כ 250 לאחר הספירה תחילה ביוון ואחכ תפס ברומא

לא אכנס להתפתחות של זרם פילוסופי זה והעומדים בראשו מזנון ועד סנקה ומרקוס אורליוס, אלא אומר מה משך אותי ועד כמה תפוקות זרם זה נותנות לנו חיזוקים לעמוד יפה בזמן זה ולהרים את חוסנך הנפשי

עיקרי תפיסה זו הם שקיימים שני מצבים. אלו שאינך שולט בהם ואתה יכול להביט עליהם מנגד ואלו שיש לך שליטה בהם ואותם תוכל לשפר מצבך .בשני המקרים הדבר משמח אותך ואתה מפתח ריחוק ומבט של השלמה לאלו שאינם בשליטתך ומצד שני עצם יכולתך לעסוק בדברים שבשליטתך מביא לך תחושות חיוביות

כלומר התפיסה הדיכוטומית הזו משרה עליך שלווה ומגבירה את חוסנך הנפשי במצב לא וודאי כפי שגורמת מגפת הקורונה כיום

 

נראה לי כי  הכומר הפרוטסטנטי ריינהולד ניבר שחי קרוב ל2000 שנה לאחר התפתחות זרם זה בפילוסופיה שסיכם בקיצור את התורה הסטואית:

 

״אלי,תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

את האומץ לשנות את אשר ביכולתי.

ואת התבונה להבדיל בינהם״

אבישי