שנת שירות ב״מגדים״ – הגר זוארץ

ביגור זה לא דבר נדיר לעשות שנת שירות. יצא לי לשמוע על המון אנשים שעשו שנת שירות וסיפרו לי שזו היתה שנה מאוד משמעותית עבורם. שמעתי מהם, שכמו שאני נותנת מעצמי ככה אני גם מקבלת בחזרה ואפילו יותר. חשבתי שאין סיבה שלא אתן מעצמי שנה, כשאני יודעת שרק דברים טובים יצאו מזה.

בחרתי בכפר הילדים ״מגדים״ במגדל העמק. הכפר הוא חלק מעמותת SOS שאחראית על כפרי ילדים שונים בארץ ובעולם.
בכפר נמצאים ילדים ובני נוער שהוצאו מבתיהם על ידי שירותי הרווחה, חלקם באמצעות צווים של בית משפט. הילדים הוצאו מביתם, משום שבבית ההורים לא יכלו לתת להם איכות חיים מספיקה בשביל להשתלב בחברה באופן נורמטיבי.

הכפר מתפקד בצורה של משפחתונים. משפחתון זהו המקום בו הילדים מתגוררים. המשפחתון נועד ליצור כמה שיותר מבנה של משפחה. בכל משפחתון יש כ-8 ילדים בגילים שונים, לדוגמא אצלי במשפחתון יש ילדה בכיתה ג׳ ומצד שני יש לי גם ילד בכיתה ט׳. לכל משפחתון יש אם בית, שזוהי העבודה שלה בעצם. היא גרה במשפחתון עצמו והיא נמצאת בתפקיד האמא במשפחה ועושה ממש מה שכל אמא עושה. היא מכינה לילדים אוכל, הולכת איתם לרופאים, מכבסת להם את הבגדים וכן הלאה. אמהות הבית נותנות את החיים שלהן למען הילדים האלה והן מגדלות את הילדים כאילו שהם הילדים שלהן מגיל קטן מאוד ועד שהם עוזבים את הכפר.

לי, בתור שינשינית, יש כובעים שונים בכפר. דבר ראשון אנחנו, השינשינים, נמצאים בכפר בשביל הילדים. אנחנו מעין אחים בוגרים של הילדים. הם יכולים לפנות אלינו בכל דבר, לבקש עזרה, עצה, או אפילו סתם להיות חברים שלהם ולשחק איתם. בנוסף, אנחנו אחראים להעביר לילדים פעילויות שונות. לדוגמא חוגים, קבלות שבת, ציון חגים ומועדים ופעילויות שכבה הנערכות פעם בשבוע בנושאים שונים. חוץ מהעבודה בכפר, השינשינים משתבצים בבתי ספר שונים במגדל העמק ומלווים כיתה בה יש ילד אחד לפחות מהכפר. שם אנחנו עוזרים לילדים להשתלב במהלך השיעורים או אפילו להשתלב חברתית בכיתה.

שגרת היום: בבוקר אני מלווה ילדה בכיתה בבית הספר ״אורט רוגוזין״ במגדל העמק. בשעות הצהריים אני נמצאת במשפחתון שלי ועוזרת לילדים להכין שיעורי בית ועבודות לבית הספר. אחר הצהריים זה זמן של פעילויות. בזמן הזה יש חוגים ופעילויות, או מועדונים בהם הילדים משחקים. בערב חוזרים למשפחתונים ואוכלים ארוחת ערב כל המשפחתון ביחד, ואני משכיבה את הילדים לישון.

מה כיף בזה ומה משמעותי? השנה הזאת מאוד משמעותית עבורי. הילדים נהיו חלק מהחיים שלי, גם כשאני לא לידם או בבית תמיד יוצא לי לחשוב עליהם. זו שנה שבה אני לומדת המון גם על עצמי וגם על החיים.
הקומונה גם אחראית מאוד להפיכת התקופה הזאת לכיפית ומשמעותית. מאנשים זרים לחלוטין נהיינו משפחה שתומכת, אוהבת ועוזרת בכל דבר שצריך. הקומונה הופכת את כל השנה למלאת שמחה ועניין.
ולא תמיד קל. יש המון קשיים במהלך השנה. יוצא לי להיתקל במצבים שלא הייתי בהם קודם, בין אם זה להיכנס לסיטואציה לא נעימה עם ילד, שבה אני צריכה להפעיל את כל הידע שצברתי, כדי לסדר לי את סדר היום שאני אצליח להספיק את כל הדברים שאני צריכה לעשות. הקומונה מאוד עוזרת כשיש קושי, כי אנחנו כולנו באותו מצב ואנחנו מכירים אחד את השני ואת הילדים.

לא חבל על השנה? לא חבל בכלל! אני באמת נהנת מכל רגע פה. ואומנם יש עוד שלושה חודשים, אבל כבר מתחילים להריח את הסוף ולא בא לי שזה יגמר. לומדים כל כך הרבה בשנה הזאת, שזה שווה ״לדחות״ את החיים בשנה. גם תחושת הנתינה והאהבה, שבה אתה נותן, גורמת להרגיש שאתה באמת משפיע על משהו להיות טוב יותר. אתה יודע שהשארת חותם אצל מישהו, מישהו שחשוב לך.

בתמונה: צוות מדריכי ״מגדים״ באירוע פורים השנה וטיול פסח שבו מטיילים ילדי הכפר כל יום למקום אחר בארץ.