צומת יגור המקום של חברי יגור
״לחלץ את פניהם – סיפורו של היחיד בשואה״
טקס יום הזיכרון לשואה ביגור הינו טקס צנוע ומצומצם. יחד עם כך, מדי שנה אנו מנסים לספר ולוּ בקצרה את סיפוריהם האישיים של חברי יגור, אשר עברו את השואה וניצלו. הטקס מאפשר רסיסי זיכרון, שרטוט קצר של חיים, סיפורי עדות של אלה שעדיין יכולים לספר, על מנת שאנחנו נוכל ליצור פסיפס של תמונות, שישמש זיכרון לעתיד.
השנה התמקד הטקס בעדויות קצרות של חלק מחברי יגור, ששרדו את השואה. במהלך הטקס שולבה עדות של מלכה בקון – סבתא של אורלי זעירא (אשתו של רוני זעירא). העדות הוקראה על ידי אורלי, בעוד סבתה יושבת באולם ומקשיבה לה. יש חשיבות גדולה מאוד, שהדורות הצעירים יצליחו לשמוע עדויות מקוריות ואישיות כל עוד זה אפשרי. אני מודה מעומק הלב לאורלי, על ששיתפה את הקהל היגורי בסיפורה האישי של סבתה, דבר שאינו קל כלל וכלל. כמו כן הטקס כלל שירים וקטעי קריאה נוספים, שהוסיפו פן יגורי לטקס המרגש.
תודות לנעמי שמשי, אשר על התכנים ועל העזרה בכל, למיכל מלכין על עיצוב הפואייה, לנטע חכמוביץ על עבודת הארכיון ולגלית חגי על בניית מצגת התמונות של חלק מחברי יגור ששרדו, ליותם ברקן על ההגברה, לאושרי על המוזיקה, לחיה לב אייל על הדלקת נרות זיכרון, לזמרים – ענת עוגן, יובל צוק, מיכל שמיר, מרי נהרי, אלי כהן רומי רשף ואסף יובל, לקריינים – רוני יובל, אמיר אלעד, ורד הלפרן, עינת קרדוש, לוועדת תרבות – נורית פארן ולנעמי וונדר וצוות המועדון על סידור האולם. ואם נשכח מישהו, עימו הסליחה.
שאו ברכה, יעל ס"ט רשף
בשולי הטקס – גדי רביב
אני חולק על דברי יעל למעלה, שהטקס צנוע ומצומצם. לדעתי, הוא מושקע, מבוסס על תחקיר, איסוף חומרים וחזרות. מושקעים בו מחשבה ומאמצים רבים. היה ערב מכובד מאוד והמועדון היה מלא. צריך לציין שיש לטקס ערך מוסף קהילתי משמעותי ביותר בכך שהוא, לאורך השנים, אוסף את סיפוריהם האישיים של חברי יגור ומעמידם ולוּ לדקות מספר במרכז העשייה החברתית והתרבותית. מרכיב חשוב זה נעדר מרוב טקסי הזיכרון לשואה. מצד שני, הטקס המקומי מתרחק משאלות חברתיות וערכיות, כלליות ואישיות, שהטקסים הלאומיים והאלטרנטיביים מעלים, ואולי טוב שכך. ייתכן שיש מקום לנסות לערוך את האירוע במקום גדול יותר, שימשוך קהל רב ומגוון יותר, כמו באירועים גדולים אחרים ביגור.
