לקראת ההצבעה החמישית על מודל יגור

בסוף השבוע של 1-2.6.2017 נלך להצביע על הסדר השינוי של קיבוץ יגור, הסדר שגובש אחרי תהליך ציבורי ארוך ומשתף, שהושקעה בו מחשבה רבה. מודל, שמצד אחד מביא לשינוי אורחות חיינו בפן ההתפרנסות ובהעברת והגדלת האחריות של כל חבר וחבר עליו ועל משפחתו, ומצד שני, מודל ״שלא שופך את התינוק עם המים״ ושומר על הערכים החשובים לנו: ערבות הדדית, בריאות, סיעוד, רווחה, חינוך, תרבות משותפת, רשתות ביטחון ועוד. מודל, שמאפשר לאנשים לפרוס כנפיים בתחום העבודה והפרנסה ולהשתחרר מכבלי הקיבוץ השיתופי, אך שומר על פערי שכר ומבטיח שאף חבר ומשפחה לא יישארו מאחור.

נכון, השינוי והמעבר משיטה שעליה גדלנו והתחנכנו מפחיד ומאיים, ואולי אפילו גורם לחלק מאיתנו לחוש כאילו בבת אחת נשמטת להם הקרקע מתחת לרגליים, אבל מתוך מה שכתוב בחוברת, ומתוך היכרות של החברה היגורית, אני סמוך ובטוח שאף חבר לא יושאר מאחור ויפול בין הכיסאות. אולי יש חלקים לא מושלמים בהסדרים השונים, וכל אחד צריך להתפשר ולוותר קצת בשביל שהשינוי ייצא לדרך, אך לא נראה לי, כי בעת הזאת, יגור יכולה לתת משהו אחר. והאלטרנטיבה, שאם השינוי לא יעבור בהסכמה, לעיתים מדירה שינה מעייני. כי ברור לי שיגור לא תוכל לשוב ולהיות קיבוץ שיתופי, וזאת מתוך התבססות על העובדה הפשוטה, שרוב חברי יגור לא רוצים לחיות כך.

מעבר לכך, ״תקופת ההמתנה״ הזאת, בה אנו נמצאים, לא עושה לנו טוב כחברה. היא גורמת לנו להקיז את הדם של עצמנו וגובה מאיתנו מחיר חברתי כבד. היא יוצרת קרעים בתוכנו, שייקח לנו הרבה זמן לאחות. היא מעלה לאוויר ולרשת התבטאויות לא חבריות, כעס ותסכול ואף ניתוק של יחסי חברות ארוכי שנים, ומביאה חברים לתחושה של ניכור וחוסר רצון להיות חלק מהקהילה. הפרחת אמירות לאוויר כמו: ״אם לא טוב לכם, תעזבו״ או ״נשבור את הכלים״, בטח לא מוסיפות חן ויופי ליגור. אוניית השינוי עזבה את הנמל והיא בדרך לעתיד טוב יותר ליגור ולחבריה, לחוף מבטחים חדש, שיאפשר לנו שגשוג ופריחה חברתית וכלכלית כחברה. אנחנו חייבים למתן את השיח, לדבר עקרונות ולא לגופו של אדם, לנסות להשתחרר מצרות עין וציניות ולתת ליגור אפשרות לעבור לעתיד טוב יותר, ביחד ובהסכמות. זה משהו שאנחנו חייבים לעצמנו ולקהילה שלנו ולמורשת הגדולה והמפוארת של יגור.

בשבוע הבא נחגוג את חג שבועות, חג מתן תורה. בעייני, אדם לא מקבל על עצמו את עול התורה רק במעמד הר סיני, אלא מידי יום ביומו: בבחירות שלו, בהתנהגותו ובמעשיו. קבלת התורה מידי יום מחייבת אותו לשוב ולחשוב עליה ועל העקרונות והערכים אותה היא מייצגת, עבורו ועבור חבריו וקהילתו. ומתוך כך, נגזר עליו ועליה להישתנות ולהמציא את עצמה כל פעם מחדש, כדי שתמשיך להיות רלוונטית לו ולתקופה בה הוא חי.

אני קורא לכל חברי יגור לבוא ולהצביע בעד הסדר השינוי המוצע, ולאפשר לנו לצאת ביחד לדרך חדשה, נכונה וטובה יותר לנו, ליגור.

בועז אוחנה