אהרון (ארווין) דורון ז"ל

הלל לויתן

ביום ה' 15.12 הובא למנוחות מי שבא לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער, היה תלמיד בית ספר טיץ ביגור, היה חבר יגור, התגייס לצה"ל והגיע לדרגת אלוף וכיהן במשרות שונות כמו מנכ"ל אוניברסיטת תל אביב, מנכ"ל בית התפוצות ועוד, ארוין (אהרון) דורון. השתתפנו, מספר חברים מיגור, בהלוויה. ואלה הדברים שאמרתי, אני מניח שנאמרו גם בשם חברים מיגור שהכירו את האיש.
אהרון דורון, דברים בשמי ובשם חברים בקיבוץ יגור שהכירו אותו, וסליחה שאני קורא לו "ארווין" כפי שהיה מוכר אצלנו.
ארווין התחיל את חייו בארץ ישראל כתלמיד בבית הספר המקצועי של עליית הנוער על שם לודוויג טיץ, בקיבוץ יגור, והמשיך כחבר קיבוץ. ואגלה לכם סוד. לדעתי, ארווין, אמנם פיזית ומבחינת הסטטוס, עזב את יגור, אבל נפשית נשאר ביגור. הוא אמר לי פעם שבכל חייו שני דברים חסרים לו – יגור, ולהיות רשום פעם אחת בנבחרת ישראל בכדורגל. הצליח להיות בנבחרת יגור, בהפועל חיפה. מגיע לו להיות גם בנבחרת ישראל.
ארווין שמר על קשר קבוע עם קיבוץ יגור. הגיע מידי פעם לאירועים ביגור. בין השאר, הקפיד לבוא, עד לפני כמה שנים, בכל שנה ליום השנה של חברו חנן זלינגר, שנפל בקרב לכיבוש כפר המרצחים בלד-א-שיך בין חיפה ויגור וקבור בחלקה הצבאית בבית הקברות ביגור. וכשחש שזה קשה לו, שלח הזמנות אישיות לחברים ביגור, למפגש איתו, והודיע לנו שאינו יכול לבוא עוד והוא נפרד מחנן ומאיתנו.
טלפן אלי לפני עשר שנים, בהיותו יושב ראש ארגון חברי ההגנה, ואמר לי, כי ראוי לארגן אירוע שישים שנה לשבת השחורה, שזו השנה העגולה האחרונה, שמי שהיה שם יוכל לספר מכלי ראשון, וארגון חברי ההגנה מוכן להשתתף בהוצאות. זה יצא טוב, כי באותו זמן במקביל חשבנו על כך גם ביגור. ואכן, קיימנו מפגש מרגש, בו כמובן ארווין היה דובר מרכזי.
באותה תקופה יצא לאור גם ספר מחקר אודות בית ספר טיץ, שבעקבותיו אירגנו כנס בוגרים, שגם בו ארווין לקח חלק משמעותי.
ואם יותר לי משהו אישי, שיעור שקיבלתי מארווין. לפני 55 שנים, כששרתתי בצה"ל, בטכס סיום קורס קצינים עמדתי עם הורי לפני הטכס בפינת מגרש המסדרים במחנה סירקין, ופתאום אני רואה את ראש אכ"א, האלוף אהרון דורון מתקדם לעברי. אני מתמלא חלחלה, מה כבר עשיתי, מזדקף ומצדיע, הוא משחרר אותי מיד, ואז מסתבר לי שהוא לא בא אלי, אלא לאבא שלי, ושניהם נופלים איש על רעהו בחיבוק אדיר, ואז הוא אומר לי: "האיש הזה לימד אותי מה זה רובה עברי, שצריך לדעת להשתמש בו, אבל יותר חשוב לדעת מתי להשתמש בו״. לקח שאולי נכון גם לימינו.
למשפחה, נדמה לי שאתם יכולים להתנחם בכך שלאבא, סבא, היו חיים עשירים מלאי מעש.