אסיפה 17.1.2018

יור: אמנון מאיר

א בחירת נציגי ציבור לצוות תק"ה:  שניים מתוך 4 מועמדים: אן-נירית אדלר, אמנון מאירי, דותן זך, רותם ענבר.

ב. בחירת נציגי ציבור לצוות איזון דיור: דותן זך, עמירם שפירא.

מיכל קליבנר:  ממליצה על עמירם שפירא. בצוות אין מספיק חברים מבוגרים וטוב שנוסף אחד.

אהוד ס"ט: אני רוצה להמשיך את הדברים והדיון מהאסיפה הקודמת (20.12.17)  בנושא זה. בנוסף לכך, בעקבות שאלות חברים, אתייחס גם ל"דף לחבר" ("הדף הכחול", בהמשך – "הדף") שחולק בתאי הדואר על ידי קבוצת חברים דיירי שיכוני הקבע הישנים המיועדים לשיפוץ, ואני בתוכם.

1. המאבק הבין-דורי ביגור

אמרתי אז, בהקשר לאפשרות שתיכנס ל"וועדה הציבורית לאיזון פער הדירות" קבוצה דומיננטית של חברים צעירים שאין להם כל קשר לנושא, כי: "אם יש בדל של חשש שעשוי להיפתח פה מאבק בן-דורי, צריך לברוח מזה כמו מאש."

לצערי, הערכתי וחששותיי אז, אכן התממשו אחת לאחת! ויש לי חדשות בשבילכם: בעקבות ההתפתחויות הללו, אנחנו נמצאים כבר בעיצומה של מלחמת דורות ביגור!  חברים מבוגרים רבים חשים "שלא סופרים אותם", ולא מתייחסים אליהם ולצרכיהם.

מתברר שיש כאן קבוצה של חברים צעירים, שללא עכבות ובאופן חסר אחריות, הכניסה את תופעת הפיצולים והפילוגים המאפיינת היום את החברה הישראלית החיצונית, לתוכנו!

ב"דף" נאמר על כך:

"מהלך זה פוגע אנושות באמנה הבלתי כתובה של כבוד הדדי בין הדורות ביגור.

כל דור אמור  לכבד את זכויותיו של הדור האחר, ולהיזהר מלפגוע בהן.  בכל תקופת הדיונים על 'השינוי' ביגור, לא אמרנו מלה רעה אחת על זכויות הצעירים, ולא הצרנו את צעדיהם. כל מה שביקשנו זה איזון – צנוע וחלקי מאד – של פער הדירות העצום בדירות הקבע ביגור. ופגיעה זו ביחסים הבין-דוריים נעשתה לא באופן סמוי, אלא באופן גלוי – 'מעל המקפצה', ואנחנו מסרבים לקרוא לכך 'גשם' ".

נשאלת השאלה: מה הבעיה כאן? התשובה היא שהופרו כאן בצורה בוטה הנורמות החברתיות הכי בסיסיות של חברה תרבותית.  ב"דף" ניתנה הדוגמה הבאה:

2. נורמות חברתיות

"תארו לעצמכם שאתם עומדים בתור לסרט. פתאום באה קבוצה של צעירים ונדחפת לקדמת התור. הם בוודאי אומרים לעצמם: אנחנו פיקחים, זריזים, יודעים ל"הסתדר", ואנחנו לא מתכוונים לחכות ולהמתין לתורנו.

שאר הציבור יאמר בוודאי: זה מעשה שלא ייעשה בחברה תרבותית. יתכן שאין חוק כנגד זה, אבל כך לא מתנהגים. באנגלית זה נשמע יותר טוב.  על הפרה בוטה של אתיקה ונורמות חברתיות, האנגלים אומרים פשוט:  It is not done , זה מעשה שלא ייעשה, כך לא מתנהגים בחברה תרבותית!" 

מדוע? מן הסיבה הפשוטה: כי כאשר אתה נידחף לפנים, אתה דוחף אחרים לאחור,  וכאשר אתה "מסתדר", אתה "מסדר" אחרים!

"דומה שאין צורך להסביר את הרלוונטיות של דוגמא זו למה שקרה אצלנו לאחרונה. קבוצה של צעירים, שאין להם דבר עם נושא "איזון פער הדירות" העוסק בדירות הקבע הישנות ביגור, השתלטה על הוועדה הציבורית, שתפקידה להנחות את המהלך.

אין לנו ספק שזה לא היה מהלך תמים ומקרי, אלא מהלך מתואם ומאורגן.  ראינו אותו בבירור, והתרענו על כך בפני המזכירות והאסיפה, ולצערנו לא נעשה דבר בעניין."

 

השתלטות עויינת" – הינו מונח בכלכלה ובעסקים המתייחס למקרה שבו גורמים זרים מנסים להשתלט על חברה בעלת נכסים בניגוד לרצונה. זאת, במטרה לנצל את נכסיה לצרכיהם הם. בדרך כלל הדבר נעשה על ידי רכישה מאסיבית של מניות החברה, והכנסת נציגי הגורם המשתלט לדירקטוריון (מועצת המנהלים) של החברה.

3. מהי מנהיגות?

בשיחות שהיו לי עם המזכיר לפני האסיפה הקודמת, התרעתי בפניו, חזור והתרע, על מה שהולך לקרות. הצעתי לפעול בחוכמה ובשקט, לקרוא לאנשים לשיחה ולהעמיד אותם על הבעייתיות שבעניין, ולמנוע את הפיצוץ. אך כל זאת, ללא הועיל.

מנהיגות ראויה ונבונה, צריכה להיות מסוגלת לנתח סיטואציות מורכבות, ולמנוע מראש כניסה לשדות מוקשים. כאשר צועדים בעיניים עצומות לשדה, וזה מתפוצץ – כמו במקרה הנוכחי – אז כבר מאוחר מדי. וקשה מאד – אם בכלל – לאסוף את השברים.

את כל אלה לא מצאתי. ישיבה על הגדר בחוסר מעשה, איננה מנהיגות. המשמעות היא שאתה למעשה שותף – אם לא אקטיבי, הרי פאסיבי – במחדל.

לצערי, התאכזבתי קשות מהעדר כל יוזמה ותגובה. כל מה ששמעתי, זה ש"מבחינה חוקית מותר להם להיבחר". וגם כאן יש בעיה קשה.

4. מהי אתיקה?

בנושא זה, ממשיך ואומר "הדף": "אם גם זה להלכה מותר ("לכל אחד מותר להתמודד על כל תפקיד"), הוא פסול מבחינה מוסרית וציבורית, והוא מטיל כתם מוסרי וציבורי על יוזמיו ומארגניו."  וזהו אולי המסר העיקרי שחשוב להעביר.

חשוב להבין, האתיקה לא עוסקת במה שמותר – בכך עוסקים בתי המשפט, אלא במה שראוי לעשות! החוק הוא רק "תנאי הכרחי", הוא לא "תנאי מספיק" להתנהגות ראויה. במילותיו של אסא כשר: החוק הוא רק "הסף" התחתון, המינימלי. חברה נאורה שואפת ל"רף" גבוה יותר של התנהגות אתית מוסרית. וזו נתונה למשפט חברתי וציבורי. במלים אחרות: יש דברים שהם כשרים, אבל לא ראויים, ובמקרים קיצוניים אנחנו אומרים: "כשר אבל מסריח". לטעמי, זה אכן הדין במקרה הנוכחי.

ואיפה, איפה "הקוד האתי ליגור" שהחלטנו לא מזמן לפתח. ו"הדף" מסכם ואומר:

5. אחריות המזכירות

"למזכירות שהיא הגוף הביצועי הגבוה ביגור, והיא שהוליכה לאחרונה את הדיונים על "השינוי", יש אחריות מלאה להבטיח את ביצוע ההסכמות וההחלטות ב"חוברת השינוי".

במצב שנוצר, אנחנו קוראים למזכירות לדאוג לביצוע סעיף "איזון פער הדירות" ב"חוברת" – כרוחו וכלשונו."

כך הובטח, אולם נראה שגם עניין זה מתחיל ברגל שמאל. ב"חוברת השינוי" נאמר במפורש (עמ' 79 , סעיף7) כי:

"על בסיס פריסה מחודשת של הלוואות הקיבוץ … יוקצו הסכומים כדלקמן:

• סך של כ- 2.5 מיליון ש"ח בשנה לצורך תשתיות וסיוע לבניה של דירות חדשות,
• סך של כ- 2 מיליון ש"ח בשנה עבור ביצוע פרוייקט שיפוצים והרחבה של בתי קבע [ישנים] של החברים."

ומה קורה בפועל? ב"תכנית המשק לשנת 2018 " הוקצו 4 מיליון ש"ח לבניה חדשה – מעל למקסימום  שהובטח, בעוד שלפרוייקט "איזון פער הדיור" הוקצו רק 300 אלף ש"ח   (לתיכנון) – הרבה פחות מהמינימום!  ראוי היה שגם בנושא זה יוקצה כל הסכום שהוקצב, ויש לכך מקורות. ואם לא ניתן יהיה בפועל לנצל אותו במשך השנה, השארית תעבור לשנה הבאה, במסגרת ההקצעה הרב-שנתית לנושא.

 

עמית שילה: לפני שבועיים נאמר באסיפה שמישהו לא יכול להיבחר לועדת תכנון בגלל "ניגוד אנטרסים" כי יש לו בן אדריכל. במקרה הזה נבחרו חברה צעירים. אנחנו מייחלים לכניסה של צעירים לועדות. אולי הם הגונים… הם עוד לא קבלו החלטה אחת וכבר פוסלים אותם. אני מכיר אותם אישית. אני לא מאמין שהם באו לקדם אג'נדה סקטוריאלית. המונחים של אהוד קצת מוגזמים. תנו לאנשים את חזקת היושרה. אפשר להתריע מפני תסריטים כאלו ואחרים אבל צריך לתת צ'אנס. מה גם שנבחרו גם מבוגרים. את השיח של מלחמת הדורות צריך לעצור בינתיים. תנו לועדות לעבוד. יושבים שם גם נציגי ציבור ומזכירות. בואו נראה אילו החלטות מתקבלות ואז נפעל.

אהוד ס"ט:  לעמית – אפשר להיתמם. אני כבר לא תמים. "זכות החפות" שאתה מציע, מנוצלת לרעה על ידי הפוליטיקאים ואתה מציע ליישם את זה גם כאן. לשיטתך, אנחנו צריכים ללמוד מביבי, דוד ביטן ודומיהם – "לא היה כלום, כי אין כלום".

זכות החפות הינה זכות משפטית, אבל לא ציבורית. מי שנבחר לתפקיד ציבורי, לא יכול להסתתר מאחורי "זכות החפות" ו"זכות השתיקה".

הייתי שמח אם הם היו עומדים כאן ופורשים את ה"אני מאמין" שלהם בנושא איזון פערי הדיור של דירות הקבע הישנות ביגור. בכל הדיון הארוך בנושא, לא שמעתי על כך כמעט דבר, ואם שמעתי, זה היה כנגד העניין.

מוטב, לכן, שלא לטמון את הראש בחול,  ולא להיתמם. כשמופיעה תופעה חריגה שאתה לא מוצא לה שום הסבר הגיוני, אתה חייב לשאול: מה קורה כאן, ולמה? כאשר אתה עומד מול שדה מוקשים עם שלטי הזהרה מאירי עיניים, אתה לא ואומר: "תנו לזה צ'אנס", וניכנס לשם בעיניים עצומות. זה חוסר אחריות, כי המחיר עלול להיות בלתי נסבל ובלתי הפיך. ועל כך באנו להתריע.

 

אמיתי  אגמון: גם אני לא תמים. יש לי שאלה לעמית. לאחר שכל מה שאהוד ואני טוענים יתברר כנכון, מה תעשו אז? קיבלנו החלטה כתובה, בחוברת השינוי. יש לה תוקף משפטי. אימץ אותה רשם האגודות. האם הצוות שהתנדב למשימה של איזון פערי הדיור, עשה זאת על מנת לממש את ההחלטה כלשונה או לשנותה? במידה והתכנס כדי לשנותה, האם יש לו סמכות? ואם יחליטו, למי נפנה ומה נעשה? התחושה היא שמחכים שנוותר ונסתלק. זה לא יקרה! ההחלטה שהתקבלה השנה להקצות תקציב לתכנון בלבד מדברת בעד עצמה. היא לא תואמת את מה שכתוב בחוברת השינוי. מה אנחנו יכולים לעשות? רק לעמוד כן ולהתריע. אנחנו לא תמימים.

עמית שילה: אפשר תמיד לערער על החלטות של צוותים וועדות. למה ליצור מלחמת דורות לפני שהיא פרצה בכלל. מצטער שנראה כאילו אני מטיף מוסר למישהו. זאת לא היתה הכוונה. לגבי התקציב, אני חושב שאודי קינן צריך להסביר את הנושא הזה.

אודי קינן: לאהוד, דווקא החברות לפעמים מרוויחות מ"השתלטות עויינת". זה לא קשור לדיון ואני לא משליך כלום. פגשתי כל מיני צוותים ביגור. חלקם באו לשמור על הקופה ולא לקדם את הנושא שלמענו הוקם הצוות. למשל לא כל האנשים שישבו בצוות קליטה רצו לקלוט. גם היום בצוותים אני מזהה אנשים עם אוקסימורון בין האישיות והדעות שלהם לבין מטרת הצוות. קיים פער בין איך שחלק מהמבוגרים רואים את איזון הפערים בדיור לבין איך שחלק מהצעירים רואים את זה. לכולם ברור "שמגיע" אבל עדיין יש פערים לגבי היקף "האיזון" שאנו מבקשים. אם הצוות יציע הצעה שונה מזו שבחוברת, יצטרך לנמק אותה היטב ולשכנע את המזכירות ואת האסיפה. אם הייתי מנהל התפעול של לגין והיו משווים אותי ל"אנשים שסרחו לכאורה" יתכן והייתי נפגע.
לגבי התקציב, אולי לא הובנתי נכון. אמרתי בדיון על המסגרות של התקציב ל 2018 שאנחנו אמנם מקציבים שלוש מאות אלף שקלים לתכנון אך ככל שהצוות יהיה אקטיבי ויביא הצעה מעשית יש לנו מקורות ונוכל לקחת הלוואה לטובת הביצוע של ההצעה כבר השנה. יש הרבה עבודה שצריך עדיין לעשות. לא פשוט להגדיר כאן במדויק את המכנה המשותף במחלוקות השונות בנושא . גם החברים שמחכים לאיזון הדירות שלהם לא רואים את הדברים עין בעין. חלק רוצים ממד וחלק לא, למשל. זה אתגר לא פשוט. כשתיהיה תוכנית נקדם אותה.
ג. בחירת ועדת תכנון: דוד ילין (יור), לחן בין, חיים גיטר, שני זהבי, עמירם טנא, מודי למדן, אביהו קול, דגן שוחר וצביקה שנקר.

(בתשובה לשאלה) אמנון מאירי: בעניין ההצבעה על הצוותים השונים הקשורים לשינוי, ההצבעה תיהיה כנהוג אצלנו ב"בעד" ו"נגד" ומי שיקבל יותר קולות ייבחר, ובתנאי שיקבל יותר בעד מ"מנגד". בועדת תכנון יש מקום לכל המועמדים ואם כולם יקבלו יותר "בעד" מ"נגד" כולם יבחרו.

ד. דיווח שנתי ועדת פנסיה: דיווח פנסיה

(ה"דיווח פנסיה" בכחול הוא לינק ל"אקסל" עם הדיווח המלא)

רמי זלינגר: מטרת הדוח א. להאיר שני מושגי יסוד שהחברים לעיתים מתבלבלים לגביהם ב. להראות את התקבולים שיגור מקבלת והתשלומים שהיא משלמת לחברות הפנסיה.  חשוב לי להדגיש שהדברים באים לשקף מצב ולא להציע פתרונות ודרכי פעולה ברמה הקיבוצית או האישית.

התקבולים מגיעים משלושה מקורות: א. קופות הפנסיה שיגור הפקידה בהן, ב. קופות הפנסיה של עובדי החוץ ג. מהביטוח הלאומי.

התשלומים שיגור משלמת לקופות הפנסיה מכסים א. החוב האקטוארי (ראה בהמשך)  ב. הפרשות מעביד (עברנו שינוי – ועכשיו יגור היא המעביד של החברים. והיא משלמת שכר ברוטו שממנו נגזרת ההפקדה של העובד בפנסיה), ג. פנסיה תקציבית לקבוצת חברים שלא נכללו בהסדרי הפנסיה המוקדמים בגלל גיל מתקדם.

המושג הראשון: "קופת פנסיה", מושג שיש לו שתי "תקופות":ב"תקופת ההפקדות" ו"תקופת הקיצבה החודשית".  לגבי תקופת ההפקדות, עד היום היתה ועדת הפנסיה מאוד גמישה בהגדרת הסכומים שהופקדו עבור כל חבר מדי חודש, בין כמה מאות שקלים לכמה אלפים. מעכשיו והלאה ההפקדה היא %  21.3   מהשכר ברוטו. לועדה כבר אין שליטה על ההפקדה.

בתום "תקופת ההפקדות", מתחיל החבר לקבל קיצבה חודשית. זה קורה בין גיל שישים לגיל שבעים ולא מותנה בפרישה מהעבודה. אפשר לקבל קיצבה חודשית ולהמשיך לעבוד. מצד שני, אפשר להמשיך לעבוד ולא למשוך קצבה ובכך להמשיך להגדילה. המעבר לקיצבה חדשית נעשה בתיאום בין הועדה לחבר  ומצריך חתימה של החבר. זה לא מהלך  שרירותי אלא מהלך שהחבר שותף בו. יגור החליטה שהחברים יקבלו קיצבה חודשית בגיל שישים ושבע והחברות בגיל שישים וחמש.

החיסכון שמאפשר תשלום פנסיית היעד אותו קבעה יגור עומד על שמונה מאות אלף לחברה ושש מאות ושבעים אלף לחבר. כשחבר יוצא ל"קיצבה חודשית" עובר הסכום שנצבר עבור החבר  לחברת הביטוח תמורת ההתחייבות מצידה לשלם לחבר/חברה חמשת אלפים ושלוש מאות שקלים כל חודש

(5000 ₪ צמוד למדד בינואר 2011). כשזה קורה, יגור מאבדת את החיסכון הזה (שהוא נכס בעצם) תמורת ההתחייבות מצד חברת הביטוח לתת קיצבה חודשית. ערך הקופות המצרפי של יגור משתנה כל הזמן בהתאם למספר האנשים שיצאו לקיצבה חודשית באותה שנה. קופת החיסכון של הפנסיה אינה כמו חיסכון אחר בבנק ויש מגבלות על משיכת כספים מימנה.

המושג השני: "חוב/עודף אקטוארי" – יגור החליטה בעבר שהיא מתחילה להפריש לקרן הפנסיה כשהחברים מגיעים לגיל שלושים. התקופה שמפקידים כסף עבור החבר היא בין שלושים וחמש שנים לחברים, ושלושים ושבע שנים לחברות. זאת, כדי שתוכל הקופה לשלם לחברים את הפנסיה בשיעור חמשת אלפים ושלוש מאות שקלים. לדוגמא, חבר שהגיע לגיל ארבעים ושבע וחצי, ועבר חצי מתקופת ההפקדה, אמור לצבור מחצית מאותם שש מאות ושבעים אלף שהזכרנו. אם בחיסכון שנצבר יש יותר מאותו סכום יש לו "עודף אקטוארי" כלפי יגור. אם יש לו פחות אז ליגור "חוב אקטוארי" כלפיו, כלומר עליה לשלם את הסכום שחסר לפי יכולתה בהקדם האפשרי. זאת, כדי שהחבר יצא לגמלה חודשית יקבל את הסכום שנקבע כפנסיה ביגור.

אביהו קול: האם יכולים חברים להחליט שהם מפסיקים להפריש לקרן הפנסיה, ולהשלים את החסר במועד מאוחר יותר ?

רמי זלינגר: יגור היא המעביד והיא חייבת להפריש את הסכומים הללו. אם חבר לא עובד בכלל, לא ביגור ולא מחוץ ליגור, כלומר שאין לו מעביד, אז גם לא מופקדים עבורו סכומי פנסיה.

אודי קינן: כתוב בחוברת שגם חבר שלא עובד, יגור מפרישה לו את קרן הפנסיה ורושמת את זה עבורו כ"חוב". זאת כדי לוודא שכשיפרוש תיהיה לו פנסיה.

תקבולים

(הערת העורך: להלן סקירה חלקית, באסיפה ניתנה התמונה המלאה בצירוף טבלאות מפורטות).

נכון להיום ישנם ביגור שלושה חברים בקבוצת הגיל הבוגר מאוד, מעל תשעים, שאין להם קופת פנסיה, אלא ביטוח לאומי בלבד, ושהפנסיה שלהם וקצבת השארים משולמת על ידי יגור.

ישנם שמונה עשרה חברים שמקבלים קצבה לא מלאה מחברת הביטוח "הראל". החברים האלה יצאו לפנסיה כשגובה הפנסיה היה שלושת אלפים שקל בלבד, יגור לוקחת על עצמה את ההשלמה של הסכום לחמשת אלפים ושלוש מאות שח.

הקבוצה השלישית כוללת שבע עשרה חברים שעברו את גיל הפרישה אבל לא הוצאו לקצבה חודשית. שנים עשר מתוכם יוצאו במהלך השנה הקרובה, וחמשת הנותרים יצאו באלפיים ותשע עשרה. הסיבה שלא הוצאו היתה שהחיסכון שלהם לא היה מלא ומושלם. המדיניות של ועדת הפנסיה במקרים כאלה היא שאם הקופה לא מלאה ממתינים עוד שנה ומוצאים לקצבה שנה אחר כך.

ישנם מאה ארבעים ושלושה חברים שמקבלים קצבה מלאה מ"הראל" חמשת אלפים ושלוש מאות מדי חודש. זה עיקר הכסף שאנו מקבלים, כמעט תשעה מליון שקל בשנה.

ישנם שלושים ושניים שעבורם נכנסות שתי פנסיות, אחת מיגור והשניה ממקום העבודה בחוץ. אצל שלושה עשר מתוכם, צרוף שתי הפנסיות עולה על פנסיית היעד של יגור.

עבור ארבעים ושלוש חברות הנמצאות מעל גיל שישים ולקראת פרישה, לא נצבר מספיק חיסכון שיאפשר להן לקבל בגיל הפרישה את פנסיית היעד, ועל יגור להשלים.

ב"גיל העבודה", שבין שלושים לשישים ישנם מאה חמישים ואחד חברים, שליגור יש כלפיהם "חוב אקטוארי", שהיא תשלם.  שישים ושמונה יש "עודף אקטוארי" (חוב שלהם כלפי יגור), והנושא בדיונים.

ישנם שבעה עשר חברים סיעודיים, בבית אחוה או עם עובד זר, וישנם כמה חברים המוגדרים כ"נלווים" הנמצאים מתחת לגיל פרישה וסובלים מבעיה רפואית. עבורם משלמת יגור הרבה יותר מאשר חמשת אלפים שלוש מאות.

למאתים ושמונה חברים (עובדי החוץ) יש פנסיה חיצונית.

ישנם חמישים ושישה חברים, שנמצאים מתחת לגיל שלושים, שלהם לא היה מעקב פנסיוני כי אמרנו שמתחילים להפקיד רק בגיל שלושים. זה ישתנה עכשיו כי לכולם תופרש פנסיה במשכורת.

 

סה"כ שבע מאות שבעים ושמונה חברים.

 

אביהו קול: לגבי הצעירים שיש להם חוב אקטוארי, איך מכסים אותו?

רמי זלינגר: כאמור ישנם מאה חמישים ואחד חברים וחברות בקבוצה הזאת. זה הגיל שקופות הפנסיה לא נותנות עבורו ועלינו להפקיד עבורם את הכסף.

 

תשלומים

בסך הכל זאת חלוקה מאוד דומה לקבוצות גיל. כאן יגור היא זו שמשלמת לחברים. החוב האקטוארי של יגור לקופות הפנסיה של החברים הוא כשלוש פסיק שניים מליון שח. בשנת אלפיים ושמונה עשרה נכסה מליון ומאתיים אלף.

יגור תפריש כמעסיק, ששה מליון שקלים וחצי בשנה הקרובה פנסיה לחברים שאין להם קופה חיצונית.

 

האתגר העיקרי שלנו כחברה

אם לוקחים את מה שצבור עבור החברים היום, ומוסיפים לזה את המשכורת שהם מקבלים בתמחור המשרות, תשעים ושמונה חברים וחברות לא יגיעו לגובה פנסיית היעד. אני מקווה שעד סוף החודש נודיע לכל החברים מה מצבם, האם הם בחוב או בעודף והאם יגיעו לפנסיית היעד, ואני מקווה שכחברה נמצא לכך פתרון מתאים. 

 

לסיכום טבלה המראה את התמונה הכללית

תקבולים

מקופות יגור                            11,881,390

מקופות עובדי חוץ                      2,202,363

ביטוח לאומי גמלאים                   6,419,701

סה"כ                                                    20,503,454

 

תשלומים

לקופות חיצוניות יגור תשלם חוב אקטוארי 1,234,397

יגור תפריש כמעביד         6,672,580

לחברים קיצבה חודשית תקציבית             2,466,391

קיצבת יחידים                 1,100,889

סה"כ                                                    11,474,257

 

גם התקבולים וגם התשלומים נכנסים לקופה הציבורית וההפרש בא לידי ביטוי בתוכנית המשק.

אודי קינן: לגבי אותם תשעים ושמונה חברים שלא יגיעו לפנסיית המטרה. חלק מהם נמצאים היום בגירעון אקטוארי, נשים בגיל שישים, שגם כשנכסה עבורן את החוב האקטוארי יתקשו להפריש ולהגיע לפנסיית המטרה. צריך לזכור שהחוברת עוסקת בפנסיה על בסיס זוגי. יכול להיות שאותן נשים לא יגיע לפנסיית היעד אבל יחד עם בן הזוג כן יגיעו. ככלל נשים גם פורשות מוקדם, גם משתכרות פחות בממוצע וגם תוחלת החיים שלהן ארוכה יותר. שלושת הגורמים האלה יחד מקשים עליהן להגיע לפנסיה גבוהה . לגבי חלק מהקבוצה של 98 החברים  אין לנו מידע וייתכן שיש להם פנסיות שאיננו יודעים עליהם ככה שהבעיה בפועל קטנה באופן משמעותי.

להזכירכם כי בכל מקרה, חברים הממלאים אחר החלטות העבודה יהיו זכאים לפנסיה מלאה על פי החלטות יגור.