מועמדים לחברות

אורלי זעירא

נשואה לרוני זעירא, אמא למעיין, בת 1.9. עובדת במחלקת התפ"י בטובופלסט.

ההורים שלי נולדו בישראל, אבא, ז"ל, היה טכנאי ומנהל איזור צפון בבזק, ואמא מזכירה רפואית בקופת חולים כללית. גדלתי בנו"ש חיפה, סיימתי תיכון עירוני ג', שירתתי בצבא כמשקית ת"ש, למדתי באוניברסיטת חיפה פסיכולוגיה ותקשורת לתואר ראשון וביבליותרפיה (טיפול באמצעות ספרות) לתואר שני. עבדתי כמנהלת חנות ספרים במשך 7.5 שנים, לאחר מכן עבדתי כסמנכ"לית בחברת נסיעות במשך 4.5 שנים. היום אני עובדת במחלקת התפ"י בטובופלסט, וממתינה ללדת את בתי השנייה. את רוני הכרתי ברשת. אוהבת לכתוב, לקרוא, אוהבת מוזיקה, שירים של פעם. את חלום המשפחה אני לאט לאט מגשימה, והחלום שלי הוא להתפרנס מכתיבה.

מההתחלה הבנתי שאת רוני אני לא אוציא מיגור,וגם לא ראיתי סיבה. המקום נוח ונעים. הנוף של הר הכרמל והשקט של הקיבוץ מאד קרץ לי, וזה נראה כמו הדבר הכי נכון לעשות. חששתי קצת מהכניסה לקיבוץ. קשה להכנס לחברה סגורה שמעולם לא הייתי חלק ממנה. מצד שני, בד"כ אני ממש טובה עם אנשים אז זה עבד טוב. הפעמים הראשונות שנכנסתי למרכולית היו מביכות, בעיקר סביב המבטים, אבל התגברתי . אחד הדברים שהכי זכורים לי הוא שרוני לקח אותי לטקס יום הזכרון בקיבוץ. תחושת הקהילה והשיתוף מאד ריגשה אותי וגרמה לי לרצות להיות חלק ממנה.

כדי לשכנע אותי סופית רוני לקח אותי לסיור בשכונת הכביש שנראתה לי קצת כמו מלרוז פלייס (חיוך) כלומר, מקום קסום שגם אני רוצה לגור בו. גם היום הנשימה שלי נעתקת לשניה כשאני מגיעה לקיבוץ ומשקיפה על ההר, במיוחד שהבית שלנו ממש צמוד לו. במהלך חופשת הלידה הבנתי עוד ותר שעשיתי בחירה נכונה כשחוויתי את החום, העזרה והתמיכה מליסה רום. ככה התקרבתי לאמהות ולאורח החיים הקיבוצי. מבחינתי זה שמעיין יכולה לרוץ ולחקור את סביבתה כרצונה כמעט בלי פחד זה יתרון עצום על פני הכבישים בעיר. זה מקום מדהים לגדל בו ילדים. מבחינת תרומה ליגור אני מאד אוהבת תרבות, הייתי שמחה להשתלב בחיי הקהילה בפן התרבותי של לארגן אירועים. סיפור אישי: סבתא שלי עלתה לישראל מפולין בתור יתומה בעלייה של קיבוץ "דרור", ואומצה ע"י חנקה גרבר. היא גדלה כאן עד שעזבה כדי ללמוד סיעוד. יגור תמיד היה בשבילה מקום שמרגש לדבר ולספר עליו. כשפגשתי את רוני והיא שמעה שאני יוצאת עם יגורניק, העיניים שלה נצצו, היא כ"כ שמחה, ואמרה – זהו, הוא האחד! והיא צדקה…. השנה הבאתי את סיפורה בטקס יום השואה של הקיבוץ, כשהיא יושבת בקהל. מבחינתי זה שאני מגדלת את הנינה שלה בקיבוץ יגור זו סגירת מעגל של נצחון.

מילה יגורית – "מסייכת".

מאכל יגורי – פשטידת גבינה של שבועות

מושג יגורי – "של מי את?"

מסורת יגורית – טקס הבאת הביכורים שבועות

אינה קול

נשואה לבן קול. אם לאיתי קול. פיזיותרפיסטית ומדריכת כושר במקצועי. נולדתי ברוסיה בעיר קזאן. בגיל 3 עליתי לישראל עם משפחתי, נחתנו בנשר הסמוכה. אבי, יורי, דוקטור לשפה האנגלית ומרצה באוניברסיטה חיפה, פרסם שני מילונים. אמי, סימה, מורה לאנגלית בבי״ס יסודי בנשר. כיום שניהם בפנסיה, מעבירים שיעורים פרטיים ומטפלים בנכד החדש. אחותי ומשפחתה חיים בקנדה אבל שומרים איתנו על קשר חם והדוק. את ילדותי ונעורי העברתי בנשר ולאחר מכן התגייסתי לשירות צבאי ביחידת הסיור משטרת ישראל (שח״מ). לאחר השחרור למדתי לתואר ראשון בפיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה.

החבר הראשון שרכשתי ביגור היה ישראל סלע כששמר בשער שהייתי באה לבקר את בן. בהתחלה הרגשתי קצת כמו זרה אבל היום אני כבר לובשת מגפיים אוסטרליות כמו כולם ומודאגת מיבול הכותנה בגשם הראשון. היום כבר יש לי חברים רבים בקיבוץ, ועדיין כשאני מטיילת בשבילים עם איתי, עוצרים אותי אנשים שעדיין לא יצא לי להכיר ומספרים לי שהם חברים של הבן שלי, אז עוד יש לי מה ללמוד ממנו.

עלינו לארץ משפחה קטנה, לכן חיי הקהילה ואורח החיים החברתי קוסמים לי, פתאום בכל צעד אני פוגשת חברים, זה דבר שאני מאוד אוהבת. וכמובן הקרבה לטבע, החיים השיתופיים ולהיות מוקפת במשפחת קול הרחבה.

מילה יגורית – פולין, במלעיל.

מאכל יגורי – סלט שמורכב משתי מנות מאתמול

מושג יגורי – חדרוכל

מסורת יגורית – ללכת לגן שרון ב-15:45

פינה אהובה עלי ביגור – בחורף השביל בפרדס, ובקיץ הבריכה

הפינה האהובה על איתי היא הטרקטורים הישנים ליד גן אביבים

גילי הלפמן

נשואה לאיל הלפמן, אמא לעוז בן 3 וצור בת 7 חודשים עובדת כמרפאה בעיסוק עם ילדים על הספקטרום האוטיסיטי.

אבא עיתונאי ואמא מורה להוראה מתקנת. נולדתי באשדוד. כשהייתי בת חצי שנה עברה המשפחה לקיבוץ "כיסופים". כשהיית בת 3 החליטה המשפחה לעבור לקיבוץ תל יוסף, שם עברה ילדותו של אבי. כשהגעתי לגיל הנעורים עברנו לישוב הקהילתי גבעת אבני. אחרי הצבא והטיול למזרח עברתי לחיפה ללמוד ריפוי בעיסוק באוניברסיטה. את איל הכרתי דרך חברים.

הילדות בתל יוסף זכורה לי מאוד לטובה ולכן חששתי להתאכזב מהמפגש עם יגור. לאחר החשש הראשוני גיליתי את הקסם היגורי ואני נלהבת מהמחשבה שילדיי יחוו את החוויה לגדול כאן. כאשר הגעתי ליגור רציתי לבדוק האם הדייסה בקינמון בארוחת הבוקר דומה לטעם שזכרתי מתל יוסף. (אפשר רק לומר בוודאות שדייסה קיבוצית היא אכן טעם נרכש, ואני לא רכשתי אותו מעולם.)

יגור בשבילי היא סוג של קסם: האווירה, האנשים, המקומות, הקהילתיות המקסימה והיוזמות שרק מתרבות. הנוף המכשף את כל המתבונן בו.

שאלה יגורית : "של מי את "

מאכל יגורי": פיצה בלוקונים/קלופס

מושג "יגורי" : העיגול

מסורת "יגורית" : לבדוק אם הואדי זורם

פינה אהובה עלי ביגור : מערת האדם הקדמון.

רתם גורדון צירלין

נשואה לנחשון צירלין, אמא לגיא, בת שנתיים וחצי. במקצועי אני מורה לחינוך מיוחד, עבדתי כשבע שנים כמורה בתיכון חינוך מיוחד לבני נוער בעלי בעיות רגשיות, הפרעות התנהגות וליקוי למידה. מזה שנתיים עובדת ב"גן אורן" ונהנית מכל רגע.

נולדתי, גדלתי והתחנכתי בקיבוץ כפר החורש, בת שנייה למשפחה בת 3 בנות. אבי, יואב גורדון, חקלאי חרוץ, מנהל את מטעי השקדים בקיבוץ. אמי, רחלי גורדון, זמרת בגבעטרון ומנהלת חשבונות במאפיית "אורנים". בצבא שירתי בחיל המודיעין בתפקיד מסווג.

ביגור אני חיה קרוב לתשע שנים, מקום שהפך למעין בית שני עבורי. אני אוהבת את חיי ביגור, את החברה, את מקום העבודה, את החינוך ואת חיי התרבות והקהילה.

העבודה בקיבוץ פתחה בפניי צוהר וגרמה לי להכיר יותר מאנשי יגור, להיחשף לתרבות היגורית ולתרום לחיי הפרטיים ולחיי התושבים. אשמח להמשיך לתרום ולו במעט, לחיי הקהילה, התרבות והחינוך ביגור.

מפריעה לי צואת הכלבים הפזורה על הדשאים ברחבי הקיבוץ כולו!

מושג יגורי- "מחסן תאים"

מאכל יגורי- צ'ונגו

מסורת יגורית- פיצה בלוקונים

מקום אהוב- העיגול

מאיה שימשי-ברש

נשואה ליואב שימשי, אמא לאריאל ואמרי.

אמא אחות בפנסיה, לאבא עסק עצמאי ליבוא מכשירים דנטלים. יש לי שלושה אחים גדולים ואחות תאומה. נולדתי וגדלתי בטבעון. בצבא שירתתי כמש"קית חילוץ והצלה בבית ספר לחילוץ והצלה של פיקוד העורף. למדתי רפואה ובמהלך הלימודים הכרתי את יואב דרך העבודה המשותפת במועדון ה"בר יהודה" ביגור.

היום עובדת כרופאה מתמחה ברפואת ילדים בבי"ח כרמל.

תחביבים – אוהבת לטייל בארץ ובעולם, לעשות ספורט.

שאיפות בקריירה – בינתיים לשרוד את ההתמחות בשלום, אח"כ נראה הלאה.

חלומות – ללמוד לנגן על פסנתר, לנסוע לטיול ארוך בעולם עם המשפחה

יגור – הגעתי ליגור בעקבות יואב ולאחר שנולדו הילדים החלטנו שזה המקום בו אנו רוצים לגדל אותם ולחיות יחד.

מאכל יגורי – צ'ונגו

מילה יגורית – "הואדי"

מיטל נויפלד

34, נשואה ליאיר ואמא למתן, רומי ונויה. נולדתי וגדלתי בקרית מוצקין. אבי מהנדס חשמל ואמי מנהל כספים. בצבא שירתתי כקצינת אימון גופני בבסיס הדרכה של חיל תותחנים. קיבלתי תואר ראשון בשירותי אנוש וסוציולוגיה ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית באוניברסיטת חיפה. בעשר השנים האחרונות עובדת ברפא"ל בניהול משאבי אנוש. ההיכרות עם יגור היתה דרך שירות צבאי משותף עם מיה הלפרן. באחד מביקורי בקיבוץ נפגשתי עם יאיר והשאר היסטוריה. הסיבות להיות חלק מיגור הן המשפחה המורחבת, החינוך הקיבוצי והפעילויות החברתיות של הקהילה.

מאכל יגורי: קלופס

מריה מינסוב בשן

נשואה לעמיחי ואמא לאורי. בת 31 .עובדת בתרפיסטית באמנות במשרד החינוך. נולדתי בברה"מ לשעבר, עליתי לארץ ב1994, בגיל 8. גדלתי והתחנכתי בכרמיאל. בשנת 2005 התגייסתי לחיל החינוך ושירתי כמש"קית עלייה בבא"ח נח"ל ובא"ח כפיר. אחרי הצבא טיילתי בארץ ובמזרח וחזרתי ללימודי תואר ראשון בתולדות אומנות ופסיכולוגיה. לאחר מכן המשכתי לתואר שני בתרפיה בהבעה ויצירה. שני התארים באוניברסיטת חיפה. אני עובדת במקצוע מאז 2014. בעבר במרכז טיפולי בהסכם עם "כללית", כיום במשרד החינוך, במועצה מקומית מגידו.

עמיחי ואני נפגשנו במועדון האולטרסאונד. הוא היה הבוס שלי בעבודה. היום אני הבוסית שלו. התחתנו ב2015 וב2017 נולד אורי הקטן. תחביביי הם ציור, ספרים וטיולים. וכמובן לצפות בקבוצת הפאר הלונדונית, ארסנל. עד כה האירועים המשמעותיים בחיי התרחשו כאן וכך הייתי רוצה שיימשך. אני גרה ביגור 6 וחצי שנים, כאן פגשתי את בן זוגי והקמתי את משפחתי. מאד אוהבת את חיי החינוך וגידול הילדים ביגור ושמחה שהילד שלי גדל כאן, עם הרבה חברים וכלות פוטנציאליות.

מושג יגורית – כלבויניק

מסורת יגורית – פורימון

פינה אהובה – מערת העיזים מתחת לכתר והברז סודה ללא הגבלה בחד"א

נירית חרובי-למדן

נשואה לאלמוג למדן, אמא לאוריה בן שנה ו-9 חודשים.

דוקטורנטית בפסיכולוגיה קלינית, באוניברסיטת בר אילן ופסיכולוגית בהתמחות קלינית בפנימיית "אהבה" שבקריית ביאליק. נולדתי וגדלתי בבסיסים צבאיים של חיל אוויר, בחצרים ובתל נוף, בת לאדיר וחנה ואחות לליהיא ורביד. מאז ומתמיד אהבתי טיולים, מחול, מוזיקה ותיאטרון.

למדתי במועצה האזורית גבעת ברנר: בבית ספר היסודי במושב קידרון ובתיכון בקיבוץ גבעת ברנר.

בסיום כיתה יב' יצאתי לשנת שירות ב"נרדים", כפר ילדים ונוער, בערד. בצבא שירתי כמשק"ית ת"ש ולאחר מכן כקצינת ת"ש. בסיום שירות הקבע נסעתי לטיול בדרום אמריקה, שם הכרתי את אלמוג. מאז אנחנו כבר 9 שנים ביחד, נשואים ארבע וחצי שנים.

במשך כ-7 שנים התגוררנו במרכז הארץ, בתקופה זו למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן המשכתי לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד במסלול משולב לדוקטורט, באוניברסיטת בר אילן.

במשך השנים יחד אני חושבת ששנינו ידענו שמתישהו נעבור ליגור. חיכינו שאסיים את לימודי התואר השני כדי שאוכל להיכנס לתהליך המועמדות לחברות בקיבוץ. חיי הקהילה והערבות ההדדית (לא רק מבחינה כלכלית), ערכי החינוך והתרבות, הקרבה לטבע, הם רק חלק מהמאפיינים שהופכים את הקיבוץ למקום שטוב לחיות בו. כשעברנו ליגור אחרי תקופה לא קצרה בה חיינו מחוץ לקיבוץ, בלטו הדברים היפים שיש כאן. שנינו גדלנו בסביבה כזו וזה הרגיש טבעי ונכון, למרות שהמשפחה שלי רחוקה. אחרי שאבי השתחרר מהצבא (בהיותי בת 18) משפחתי עברה לגור בגן יבנה, בנוסף יש לי משפחה גדולה בבאר שבע. זה אכן האתגר המשמעותי ביותר במעבר לקיבוץ, המרחק הפיזי ביני ולבין המשפחה והחברים שלי. יחד עם זאת, יש לנו בקיבוץ את המשפחה של אלמוג וחברים טובים ואני שמחה מאוד להיות קרובה אליהם.

עם הזמן אני לומדת להכיר יותר את הסביבה ואת האנשים ושואפת להיות מעורבת חברתית ולתרום לקהילה.

יגור בקיצור:

מילה יגורית – "הכתר"

מאכל "יגורי" – הקלופס

מסורת "יגורית" – ליל הסדר בחדר האוכל

פינה אהובה עליי ביגור – יש הרבה, בכל יום אני מגלה פינה חדשה.

אלמוג למדן

הבן של מודי ומרים, מעצב תעשייתי, עובד בחברת "איגלו" לעיצוב תערוכות.

נעמה קינן

נשואה לאלמוג קינן, ואמא של קים.

נולדתי בנהריה וגדלתי בכרמיאל, למדתי בבית הספר היסודי "אלון" ובתיכון אורט "מגדים. התגייסתי לחיל האוויר, ושירתתי בנ"מ בתפקיד רכש. את שירות הסדיר סיימתי בהצלחה והמשכתי לשירות קבע ביחידת החץ של הנ"מ כמנהלת רכש של הסוללה. פיקדתי על כחמישה חיילים ועל גף הלוגיסטיקה.השתחררתי בדרגת רס"ל. מיד התחלתי את לימודיי ההוראה בחינוך המיוחד. כיום אני עובדת במשרד החינוך כגננת בחינוך המיוחד. פגשתי את אלמוג בחתונה שבה עבדתי כברמנית ואלמוג היה אורח, מאז ועד היום אנחנו יחד.

המפגש הראשון שלי עם יגור היה כשעברתי לגור ביגור עם אלמוג ומיד התחלתי לעבוד במשתלה, מאוד נהנתי מהעבודה ולאחר מספר חודשים עברתי לעבוד בחינוך ביגור שזה בעצם התחום בו אני מתמחה. תחילה עבדתי ב"גנון כרמל" והמשכתי את השנה בפעוטון עופרים. בעבודתי בגנים הכרתי את חברי הקיבוץ הילדים וההורים.

כחלק מתרומתי לקהילה התנדבתי בבית אחווה,תרמתי בעיצוב וקישוט חדרי המגורים ובשיפור אווירת הדיירים.

תומר שוסטר

אני נשוי לתימור בנארי שוסטר ואבא ללירי ודניאל. גדלתי והתחנכתי בחיפה בן שני לאביבה ויעקב ואח צעיר לצופית. כיום אני עובד בלגין כמנהל שיווק,לאחר תקופה ארוכה בא עבדתי בחברת טמפו. המפגש עם יגור הגיע כחלק מהעבודה. 5 שנים עבדתי כמנהל תפעול במועדון האולטרסאונד שם יצא לי להכיר את יגור מקרוב, זכיתי במקום עבודה עם אנשים נפלאים והכי חשוב – שם פגשתי את תימור.

מילה יגורית: העיגול

מאכל יגורי: פיצה בשלישי

מסורת יגורית: פורימון

פינה האהובה עלי ביגור: הבית של ציפי.

מיכל ונעם פרליס

מיכל, בת 35, בת לאביגיל ויואב קירון, נולדתי וגדלתי ברמת גן. למדתי בתיכון בליך ובצבא שירתתי כמפעילת מחשב בחיל הים. בעלת תואר ראשון בהנדסת בניין (קונסטרוקציה). עובדת במנהל ההנדסה בעיריית חיפה. נועם, של מרטין ועמוס, בן 36, בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות. עובד כראש צוות חומרה בג'נרל אלקטריק בחטיבת הפיתוח והייצור של מערכות רפואה גרעינית. יש לנו שני ילדים, שקד בן חמש, ואלה בת שלוש. הכרנו במהלך לימודינו באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע בה גם גרנו במהלך התואר. אנו רואים ביגור בית חם עם חברים ומשפחה בו אנו מעוניינים לגדל את ילדינו.

דליה מדלינגר

נשואה לניב מדלינגר אמא ל טום אריה (3) ודניאל (1.8). נולדתי בחיפה להורים דוברי רוסית (מבינה הכל ומדברת לפי הצורך). במהלך התיכון למדתי שנה בניו יורק ואחרי הצבא חזרתי לשם וחייתי שם כשבע שנים במהלכן למדתי תואר ראשון ועבדתי במקביל. אני עובדת סוציאלית בחברת א.ד.נ.מ. המספקת את כל סוגי השירותים לאנשים עם צרכים מיוחדים. במסגרת עבודתי אני אחראית על ארבעה מרכזי "תעסוקה מוגנת". שם אני מדריכה את המנהלות והצוות בפן המקצועי. העבודה שלי קשה אך מאתגרת ומרתקת עד מאוד. את ניב הכרתי לפני שנים רבות בגלקסיה רחוקה. אני מגשימה את החלום שלי יום יום כשאני רואה, ומגדלת את הילדים שלי, יחד איתו. אני מאחלת לכולנו רק בריאות כדי שנוכל להמשיך להנות אחד מהשני. השאר זה בונוסים. המפגש שלי עם יגור קרה בזכות ניב. יגור היא מקום מושלם לחיות בו ולגדל את ילדיי. אני לא חושבת שיש תחרות לקיבוץ בנושא חינוך וגידול הילדים. כולי תקווה שנוכל כולנו כקהילה להמשיך ולשמור על צלם אנוש גם לאור ההפרטה ולהוות לילדנו דוגמא חיובית. אני מאמינה גדולה במשפט "חיה ותן לחיות" ומאחלת לכולנו לדעת לחיות בכבוד תוך שמירה גם על כבוד הזולת (גם אם הוא שונה).

מאכל "יגורי" – פיצה בלוקונים

מושג "יגורי" – "של מי את"..?

מסורת "יגורית" – הצגת הילוד לראווה על בימת הביכורים

פינה אהובה – יש המון.

אסתר עציון

נשואה לרם, אמא טריה טריים למאיה בת השנה וארבעה חודשים. עובדת במשרד החינוך כקלינאית תקשורת. בנוסף, עובדת כמדריכה קלינית של סטודנטיות להפרעות בתקשורת מטעם אוניברסיטת חיפה ובחודשי הקיץ מלמדת גם אנגלית מטעם האוניברסיטה הפתוחה.

ההורים חברים בקיבוץ אייל, מורים בעברם ופנסיונרים כיום. שניהם הצטרפו לגרעין עולים בקיבוץ מעגן מיכאל שנשלח בהמשך לקיבוץ אייל.

נולדתי באנגליה. בגיל שנתיים עלינו ארצה לקיבוץ אייל. שם גדלתי. הורי ואחותי עדיין שם. שירתתי

ביחידת "דובר צה"ל". אחרי הצבא סיימתי תואר ראשון במדעי החיים ולימודים קוגניטיביים באוניברסיטה העברית, ירושלים והתחלתי תואר שני במדעי המוח בבר אילן. לאחר שנה, נסעתי לארה"ב לעבוד כעוזרת מחקר במעבדה באוניברסיטת קליפורניה, ולאחר מכן המשכתי בתפקיד דומה במעבדה גנטית באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. לאחר מספר שנים בחו"ל, חזרתי לארץ, הבנתי שאני רוצה לשנות כוון למקצוע טיפולי והתחלתי את לימודיי בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה.

חיפשתי מקום לגור בו בזמן הלימודים והגעתי ליגור. בשנה השנייה ללימודים, דליה לויתן העבירה אותי לגור בדירה זמנית מול דירתו של רם. היא רמזה שיש לי שכן מאוד נחמד וזמן קצר אח"כ הכרנו.

ביום הראשון שהגעתי ליגור בקיץ 2007, ירדתי מהאוטובוס בתחנה על הכביש הראשי והלכתי בשמש היוקדת עד לשער. דליה אספה אותי עם הקלנועית והראתה לי את החדרים. חששתי שלא אוכל להתנייד מיגור כסטודנטית ללא רכב. אבל בהמשך הבנתי שזה אפשרי, ושיש תחנה קרובה יותר ואף הסעה של יגור לאוניברסיטה. מבחינתי זה היה עזרה משמעותית ביותר. זה שיקף עבורי את היחס החם והמזמין של הקהילה להיות חלק ממנה. דליה דאגה לנו לכל מחסור לרבות כביסה נקיה ומקופלת, והבנתי שהתמזל מזלי למצוא ביגור בית בתקופת הלימודים. בסופי שבוע הצטרפתי לעבודה במשתלה, וגם שם זכיתי להכיר אנשים נפלאים ומקום שנעים לעבוד בו. למעשה לכל אורך לימודיי המשכתי לעבוד במשתלה כקופאית. זמן קצר לאחר הגעתי, גם אחי הצטרף ושכר חדר כסטודנט ביגור, ואף עבד במשתלה ודי מהר הרגשנו שאנחנו במקום הנכון.

לאחר שסיימתי את לימודיי, חזרתי לגור באייל ועבדתי במרכז הארץ במשך שנתיים. במהלכן המשכתי להגיע ליגור. כשהחלטנו רם ואני להקים בית חזרתי ליגור. התחתנו בקיץ 2016 ובחורף מאיה נולדה.

מילה יגורית : "מקצרת דשא" – באייל קוראים לה מכסחת.

 מאכל יגורי: כדורי הבשר של הדיאטה שמאיה אוכלת בהתלהבות.

 מושג יגורי: "עציונים" (עציונינים) – מושג איליו נחשפתי במהלך עבודתי במשתלה, כך מכונים העלונים המקצועיים הנפלאים שבמשתלה, אותם כתב יעקוב עציון, אבא של רם.

מסורת יגורית: הופתעתי ושמחתי לגלות שההגדה הקיבוצית וסדר הפסח הקיבוצי עליו גדלתי באייל נכתב ביגור.

פינה אהובה עלי ביגור: אני מאוד אוהבת לטייל עם תיקה (הכלבה שלנו) ומאיה באזור בית הספר הישן.

ליאור למדן

27. בנם של מרים ומודי. האח של אלמוג ושיר. למד בכרמל זבולון, עשה שירות לאומי ברשות שמורות הטבע, בשמורת "עין אפק". אח"כ עבד במשק חי זמן קצר ומזה כחמש שנים עובד ברפת.

שי ברנשטיין

של יונה ושמריה, בן 27. אח לאייל ועדי. השתחרר מיחידת "רוכב שמיים" בדרגת סרן ובתפקיד האחרון פיקד על בית הספר של היחידה. לאחר הצבא טייל בדרום אמריקה ולאחרונה התחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה הנדסת תעשייה וניהול. במקביל עובד במשתלה כמנהל תפעול.