שתמיד תיהיה עבודה

שיחה עם יצחק בוצר, (חצי שנה בתוך הפנסיה), על עבודתו ופרישתו בלגין.

רקע על יצחק בוצר: בן 68, נשוי לבת שבע ואבא ליהונתן (מצפה אבי"ב), דורון ויהל. בן לחנה ויעקב, אח לאבינועם, הדסה (קרית חיים) וניצה (כפר סבא). גדל ביגור. עשה שנת שירות בגרעין בנים לקיבוץ יראון והוסיף עוד שנה אחרי השירות הצבאי בשיריון. השנה השנייה ביראון נגמרה בסוף אוגוסט 1973. יצחק חזר ליגור לקראת חגיגות יובל ה 50 וחזר לעבוד במקום עבודתו הישן במטע האגסים. הוא עוד הספיק להרשם ללימודי מטעים במדרשת רופין. הקורס היה אמור להתחיל ב 7 לאוקטובר. פרצה המלחמה ויצחק גוייס לחצי שנה. עם השחרור חזר לעבודה במטע. באפריל 1974 הציע לו האח, אבינועם, שעבד במחלקת הדפסה בלגין להצטרף אליו במחלקה. בתחילת נובמבר הגיע יצחק למחלקת הדפסה ונשאר

למה סיימת את עבודתך בלגין?

לא ממש רציתי לסיים. אבל כבר הייתי שנה בפנסיה ונפלה ההחלטה בלגין לסיים את עבודת הפנסיונרים.

באיזה הרגשה סיימת?

מעורבת, מצד אחד עשיתי את שלי, מצד שני, הרגיש לי מוקדם מדי. יש אנשים שרק מחכים ל"חופש" של הפנסיה ואני רציתי להמשיך. אני איש עבודה. וגם העבודה שעשיתי בחמש השנים האחרונות במחלקה הייתה מתאימה לתעסוקת פנסיונר וגם חשובה ללגין.

מתי התחלת לכבוד בלגין?

מתחילת נובמבר 1974, סה"כ 43 שנים "ברוטו". בתחילת שנות השמונים לקחתי פסק זמן להיות עשרה חודשים סדרן עבודה. ב 1977 הייתי שלושה חודשים בחופש. בשנים 1986-1987 התגוררנו, כל המשפחה 8 חודשים בקיבוץ צובה .

איך עובדים 43 שנה באותו מקום? בשתים עשר השנים הראשונות מילאתי את כל התפקידים הביצועיים במחלקה: גם הפעלתי קו לכה וגם הייתי דפס. כשחזרתי מצובה ב 1987, על פי בקשתו של בני ברקן מנהל המחלקה, השתלבתי בניהול המחלקה (לא ממש רציתי לעשות את התפקיד אבל לא היה מישהו אחר). במקביל, תחת הדרכתו של עמוס קציר, מיחשבתי את מחלקת ההדפסה. מאז ועד הפרישה הייתי המנהל הלוגיסטי והתפעולי של מחלקת ההדפסה, הסמכות המקצועית בתחומים רבים (לא בכולם!) ואחראי על ארגון כל מערך המלאי במחלקת ההדפסה.

מה עושים במחלקת ההדפסה?

על חלק מהקופסאות בלגין לא מדפיסים כלום והלקוחות עצמם מדביקים את התוויות. קופסאות אחרות, למשל הנס – קפה של "עלית", מודפסות כבר ב"לגין". שבע שנים עבדתי בתור דפס על קו הדפסה ישן ואיטי (קו 2 המיתולוגי) שעשה גם את רוב העבודות שדרשו ציפוי לכה מדויק. כך שבפועל הדפסנו אולי 10 אחוז מסך הגיליונות שעברו בזמן הזה במחלקה,

בשנת 1984 נרכש קו לכה נוסף שבבת אחת שידרג את כל יכולת היצור של המחלקה. מאז נוספו עוד קווים, המחלקה כמעט שילשה את שטחה ואת כושר הייצור והתפשטה בין היתר לשטח שהיה פעם המוסך הישן של יגור, ממערב לשטח המשרדים של היום.

חברים שעבדו איתי: בהתחלה יעקב גבאי (מנהל המחלקה) אבינועם בוצר, בני ברקן ופירוז לביא ז"ל. רבים רבים, חברי משק ושכירים, באו והלכו . אני זוכר בהתפעלות רבה את היכולת של יעקב גבאי להסביר כל דבר ברמה המכנית עד רמת הבורג הכי קטן כמו גם את היסודות הכי בסיסיים של שיטת הדפסת ה אופסט (הזכיר לי בזה את אמוץ לסקר ז"ל). מבין הפועלים השכירים, השפיע עלי ניסים עמאר שבמו ידיו שיפץ את קו ההדפסה הכושל ושידרג את היכולות שלו. האירוניה היא שהארכת החיים של הקו הישן דחתה את מועד הכנסת הקו החדש, ואולי שכרנו כאן יצא בהפסדנו. אין לי ספק שאם ניסים עמאר לא היה מגיע למחלקה, לגין הייתה מקדימה בהרבה את רכישת קו ההדפסה החדש. זאת בעיני המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לאיש עם יכולות ממש פלאיות כמו שהיו לו.

האם אי פעם רצית לעבוד במקום אחר? בתקופה שבה לא היה אינטרנט ורמת התקשורת לא הייתה כפי שהיא היום, היו לי חלומות להיות שליח לגין לספקים באירופה ובעולם כדי להביא אותם לארוז בצורה אחידה עבור לגין את חומרי הגלם ויקלו עלינו מאוד את הפריקה של החומרים האלה במפעל. החלום הזה לא היה לגמרי מנותק מהמציאות. יחד עם שמוליק זעירא,למשל,הצלחנו לגרום לספקי הלכות לשלח את חביות הלכה בצורה שהכי מתאימה לנו.

בסך הכל לגין היתה מבחינתי המקום הקבוע, לא רציתי להגיע לניהול בגלל המרכיבים הלא נוחים שזה דורש ברמה האנושית כגון הפעלת מרות ופיטורין. היה לי מתאים להיות ברצפת הייצור, באינטראקציה מול האנשים. אנשי רצפת הייצור ידעו שבתחומי המומחיות שלי הייתי זמין 24 שעות וכולם ידעו שאפשר להתקשר אלי בכל בעיה ובכל שעה.

אני גאה בבכך שהבאתי את ספירת המלאי והשליטה בחומרי הגלם במחלקה לרמה הכי גבוהה שאפשר, ויעידו האנשים שעבדו איתי במשרד הייצור בלגין.

חצי שנה בפנסיה, האם אתה מתגעגע? לא ממש. העבודה היתה בסביבה של כימיקלים שאני שמח להיות רחוק מהם. אמנם יש לי עוד מה לתרום, ומדי פעם קוראים לי לעזרה, ואני תמיד זמין, אבל מתגעגע? לא. עד הרגע האחרון קיוויתי להישאר אבל מהרגע שיצאתי הסתכלתי רק קדימה.

איך הפנסיה? אני עסוק. אני עושה קצת עבודות בתשלום (הסעות), ועומד לרשות מש"א בחלוקת אוכל לגנים, כשצריך להחליף את דותן רוזיאו.

מילה טובה?

אנחנו בסמיכות ליום השלושים למיכה קיגל. מיכה היגיע אחרי עוזי בארי ז"ל. עם עוזי לא היה לי קשר קרוב. מיום שמיכה נכנס לתפקיד מנכ"ל לגין, יחד עם שאר העובדים, קיבלנו בבת אחת מנת תשומת לב שגרמה לי להרגיש שסופרים אותי. כך גם הרגשתי עם המנהלים שבאו אחריו.

ברכות לגין ליצחק

מתוך אירוע סיום עבודתו של יצחק בלגין ב 21.1.2018. הטקס כולו נמצא ביו טיוב, "יצחק בוצר, מסיבת פרידה מלגין"

יצחק הוא אגדה / עפרה רשף

יצחק, אתה בדרך כלל בין המברכים / וכותב בכישרון ברכות בחרוזים. הפעם ברשותך אומר לך כמה מילים / קשה להאמין שהיום אנחנו נפרדים, אחרי כל כך הרבה שנים. יצחק הוא אגדה, הוא הרוח החיה של מחלקת ההדפסה. איש עם לב ענק ורחב, אכפתי ומסור ונותן את הנשמה. עם המון כוונות טובות, חריצות, אחריות ומעורבות רגשית. מתמצא בכל הפרטים, קטנים כגדולים ב"לגין" וידו בכל. הוא מתרוצץ כמו נער צעיר הלוך ושוב, מלא אנרגיה ועשייה, ומוכן לבוא בלי חשבון, גם באמצע הלילה, בחג או בשבת. תמיד דואג ועסוק בטיפול במשהו חשוב שאינו סובל דיחוי, ראשו עובד בקדחתנות, ולמי שמוכן להקשיב בסבלנות, מובטח שפע של מידע וחומר למחשבה, שמבוסס על הרבה ניסיון. ליצחק, כאמור, יש לב זהב. באמצע היום הוא עולה למשרדי, קורא לי "דרלינג", ומחפש אחר משהו מתוק לנשנש. בימות הקיץ הלוהטים, הוא מופיע פתאום בלי לומר דבר ומניח על שולחני שתי חתיכות "גלידונית" שקנה במיוחד וכבר הוא יוצא ומחלק ליתר העובדים במחלקה. ליצחק יש כמה אהבות גדולות בחייו. הראשונה, לאשתו וילדיו ולנכדיו המתוקים. הוא גאה להראות לנו שלל תמונות וסרטונים בכל הזדמנות. אהבתו השניה היא לטיולים ולידיעת הארץ. מבין ובקיא בתחום, לא פעם כשמגיע טכנאי מחו"ל הוא מתנדב להיות מורה דרך ויחד הם נושאים לטייל לאורכה ולרוחבה של הארץ היפה שלנו. ועוד אהבה גדולה יש לו, לחברים מהפלוגה מתקופת הצבא, שבכישרון מיוחד הוא מצליח לשמור איתם על קשר חם ועדיין מארגן ומפיק מפגשים כי , "רעות שכזאת לעולם לא שוכחים". אחרון חביב הוא התחביב. יצחק מצלם בוידאו כל אירוע, קטן כגדול ועורך לסרט. כך מונצח עמלנו למען הדורות הבאים. מה אאחל לך יצחק היקר? שתצליח לשמור על רוח העלומים שבך ותמשיך להתרוצץ ברגליים קלות בשבילי ארצנו בין החברים הרבים, תהנה לרדוף אחרי הנכדים, שתמצא גם קצת שלווה ורוגע ותמשיך לפתח תחביבים נוספים. שתסתכל האחורה בסיפוק ותיהיה גאה בעבודתך ושתשמור על בריאות טובה ועל שמחת העשייה והנתינה. תודה לך על תקופת עבודה משותפת ופוריה. בהמון הערכה ואהבה.

ברכת מחלקת ההדפסה

היום פורש לגמלאות יצחק בוצר / מה נאמר ומה עליו נספר. הוא כנראה היה עושה זאת טוב יותר מכל אחד אחר. לפני 43 שנים התחיל לעבוד בלגין / עוד לפני המהפך של בגין. טל ברודי אז עוד לא הביא את גביע אירופה לתל אביב / ואפילו את קווי הסודר וניק עדיין לא התחילו להרכיב. הוא נכנס ישר לעבודה במכון ההדפסה / ובאמת שקצרה היריעה לספר על כל מה ששם עשה. נאמר רק בקצרה שעם השנים / הוא היה למחלקה הלב והפנים. מגיע ראשון כל בוקר להדליק את התנורים / וזמין תמיד לתקלות וטרטורים. אף פעם לא אומר "לא רוצה" או "לא יכול", / אך אם יהיה דבר מתיקה תמיד יגיע לאכול. מדקדק ברישומים ולעולם לא מתפשר / עובר על הפחים ואת המחסן שוב מסדר. תמיד במסירות ובאכפתיות אין קץ / הוא לא נח לרגע צועק ומתרוצץ. ובזו הבמה כדאי גם להזכיר למי שלא שם לב / או סתם לא מכיר שליצחק ב"לגין" עוד כמה תפקידים / אמנם לא פורמאליים אף לא פחות מכובדים. למשל, אם אורח מחו"ל מגיע לבקר / ובעיר הקודש מעוניין הוא לתייר. יצחק חובש את כובע מדריך הטיולים / והביקור בלגין הופך לטיול מהסרטים. בוצר הוא כידוע גם הצלם של המפעל / בסטילס ובוידאו, מלמטה וממעל, משתיק את המפריעים ומזיז את המסתירים / עורך בסבלנות ושולח קישורים. אם יש במפעל חג או סתם שמחה / יצחק כבר ידאג לכתוב איזו ברכה. עם קורטוב הסטוריה וחוש הומור לרוב / וכמובן תמיד בחרוזים ובטעם משובח וטוב. יצחק היקר, לרגל פרישתך, נרצה רק לאחל לך הרבה בריאות ואושר בצל משפחתך, בלב כולנו ישנה תמיד פינה חמה לך, ואהבה רבה על שנים רבות של עשייה ונתינה ל"לגין", מכל החברים והעמיתים לאורך כל השנים.

עוד נשאו דברים בטקס: יהודה פנחסי – מנהל כח אדם, שלמה תירוש – מנכ"ל לגין.

מתוך דברי הפרידה של יצחק בוצר

כשהתגייסתי לצבא, אמר לנו המפקד "אל תיהיו רובוטים". מה זאת אומרת? שכדאי תמיד להיות חכם לפני מעשה, תמיד לשאול אם משהו לא מובן. אנשי המחלקה ידעו שאני תמיד זמין לשאלות, לא חשוב מתי. ולא רק זה, כשלמישהו היה נדמה שצריך לשאול, ולא שאל, אם נפלה בסוף תקלה, תמיד בדיעבד הראיתי כמה קל ופשוט ומהר ניתן היה למנוע אותה מלכתחילה אם היו מתקשרים ושואלים. הפועל היוצא מכל זה הוא הנדסת האנוש: להתאים את המכונה לאדם ולא להיפך, כלומר… להיות "נודניק". אני הייתי מוכן להיות נודניק. למשל, חבל שלא היו מספיק נודניקים לפני שנקבע המיקום של מחסן הלכות של "לגין". אני שמח על כל יום שעבדתי ותרמתי. ומברך רק "שתמיד תיהיה עבודה"!

יגור בקיצור

פינה אהובה ביגור – ממלכת העציצים של בת שבע מול הכניסה לדירה שלנו.

זיכרון יגורי חשוב –  קייץ 1967 אנחנו בוגרי כיתה י' החזקנו את המטע בזמן שהגדולים גויסו לששת הימים

מסורת יגורית  –   ליל הסדר וקומו תועי מדבר,

מילה יגורית  –  ללכת לחדר.  משק יגור (היום זה כבר קיבוץ יגור)

חבר יגור שהשפיע עלי  – דב קרדוש שלימד אותי מה זה להקדים אמירת שלום לבא ממולי ולא לחכות שיגידו לי תחילה.

שורה מטקסט, או שיר שנכתב ביגור שאני אוהב  – כל מה שמסביב להר הירוק כולל כתביה של עידית חכמוביץ.

השינוי שיגור עוברת עכשיו? נכון לעכשיו נראה סביר. מרגיש כמו מי שעקרו לו שן שהתנדנדה זמן ארוך.