צומת יגור המקום של חברי יגור
כל מי שמכיר אותי יודע, שלרוב אני לא משתתפת בטקסים, גם אם ליבי מלא וזכרונות שמורים בי.
אבל רציתי בכל זאת להתייחס לעידית דרך השירים שכתבה ומאוד נוגעים לליבי. יש משהו בדרך הביטוי שלה, שהוא כמו תחרה צחורה ומעודנת, מרפרפת, נוגעת לא נוגעת.
תמיד חשבתי לעצמי, כמה חבל שהיא לא ממש העיזה לשלוח את מילותיה רחוק יותר. נדמה לי, שאיך שהוא יבוא יום ומישהו ידלה מתוך "הקלסר" את שורותיה ויבין כמה איכותיות הן היו.
דיברתי איתה פעם, לפני זמן רב, והיא אמרה את שאמרה ואני יכולתי רק להצטער.
לעידית, לאוהביה ולמוקיריה, את נשארת וישנה, כי כמו שאת כתבת:
"מי שכותב
נותן במילותיו פרחים
למי שאוהב
ושולח אותם על פני דרכים"
חיה לב איל
