לעולם לא מאוחר להתחיל מחדש / יהודית זמיר

רגע לפני גיל 40 (והגעתו של "המשבר"), החלטתי על חישוב מסלול מחדש ועל הגשמת חלום מפעם…

עזבתי את עולם הביטוח שהיה מוכר ובטוח לי בעשור וחצי האחרון (עסקתי בחיתום אלמנטרי בסוכנות ביטוח גדולה בחיפה) ובאפריל 2017, התחלתי ללמוד סיעוד במסלול הסבת אקדמאים בביה"ס "הילל יפה" שבחדרה.

במבט אחורה על השנה וחודשיים (החלק העיוני מתוך שנתיים וחצי של המסלול) אני יכולה לומר שזאת היתה בהחלט תקופה מאתגרת מאוד. זאת, בגלל השילוב של 3 ימי לימוד אינטנסיביים עם עבודה וגידול שלושה ילדים.

אני יודעת ומודה בכל יום על כך שהתאפשר לי לעשות את זה, בעיקר בזכות התמיכה והעידוד האינסופי שקיבלתי מהבית. את התמיכה העיקרית קיבלתי מעידו, בעלי, שבילה שבתות וחגים עם הילדים בלעדי וחיכה (לפעמים יותר ממני) לכל ציון במקצוע שנבחנתי עליו. עידו היה שם בכל רגע שרק ביקשתי בשביל לאפשר לי ללמוד.

ותודה גדולה גם על התמיכה והעזרה שקיבלתי מחמי וחמותי היקרים – חנה וגדעון, מהאחים ואחות של עידו, מהגיסות, מאחיינים ומכל מי שנמצא פה ממש מסביבנו.

ועוד שתי תודות קטנות אבל חשובות מאוד, לסדנא של אלי אזולאי, "עכשיו תורי" שעודדה אותי להירשם ללימודים, וגם לאבחון הגרפולוגי שעשה לי רויטל קינן שחיזק אותי בהחלטתי ואישר את הכיוון שבעצם שאפתי אליו תמיד.

ההשקעה אכן השתלמה. סיימתי את החלק העיוני בממוצע ציונים גבוה והוזמנתי לטקס סטודנטים מצטיינים במשרד הבריאות בירושלים במעמדה של אחות ארצית ראשית.

בנוסף, נבחרתי במסגרת פרויקט מצוינות של ביה"ס, לחנוך סטודנטים שמתקשים בלימודים (בעיקר בקורסי המבואות כמו :אנטומיה, פרמקולוגיה, חשבון רוקחי ועוד).

החל מיוני האחרון אני נמצאת בסבב התנסויות במחלקות ובאגפים שונים.

לפניי כשבועיים סיימתי את ההתנסות במחלקת כירורגיה ב' בבי"ח כרמל. בעוד כשבועיים אתחיל התנסות במחלקת פנימית א' – גם כן בבי"ח כרמל. לאחר מכן אמשיך את ההתנסות במחלקות אחרות בינהן: נשים, פסיכאטריה, ילדים, קהילה ועוד.

תחום הסיעוד קסם לי תמיד אך כשנרשמתי ללימודי חינוך וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, אי שם בשנת 2000, לא הייתי באמת בשלה לעסוק בתחום. הסיעוד מכיל בתוכו הרבה עשייה למען האחר, אמפתיה וקשר אישי למטופל ולמשפחתו. אלו פרמטרים וערכים שאני מאוד מתחברת אליהם. עם זאת, מתלווים לעשייה הזאת מראות, ריחות, סיפורי חיים וגם מוות לצד שמחה וחיים חדשים.

אני אדם שמאמין שדברים קורים תמיד בזמן נכון והנה הגיע הזמן הנכון עבורי.

הכיוון המקצועי שלי הוא להיות אחות ילדים, עם נטיית לב גדולה לפגייה.

אני יודעת ובטוחה שהאפשרויות בתחום הן אינסופיות ומעריכה שרק בסיום השנה הנוכחית אדע יותר בוודאות ואהיה מכוונת וברורה לעצמי מבחינה מקצועית.

לראייה, מיד עם סיום ההתנסות בכירורגיה, הוצעה לי משמרת אחות –סטודנט. ללא היסוס ומתוך עניין רב שגיליתי בתחום נעניתי בחיוב. כעת, לאחר שעברתי את תהליך המיון והאישורים השונים אני ממתינה לתקן עבורי שצפוי בחודש הקרוב.

כאחות לעתיד אני רואה את עצמי כאדם אמפאתי, צומח אישית ומקצועית הרואה לנגד עיניו את הקשר עם המטופל ומשפחתו (לא סתם אמרתי פגייה, מחלקה בה הקשר הוא ארוך טווח ומשמעותי).

 

עד כאן השינוי שלי…

ולעניין השינוי ביגור, למרות שעבורי\עבורינו הוא הגיע בתקופה שהייתי (ועדיין) סטודנטית ולא יכולתי בה לעבוד במשרה מלאה, בחרתי לראות בו את הטוב והמבורך. אני חושבת שהוא גרם לי לשאוף ולרצות להגיע רחוק יותר מהמקום בו נמצאנו.

אני מאחלת לכל בית יגור שנה מלאה בבריאות (ושלא ניפגש בבי"ח), אושר והגשמה עצמית.

למשפחתי אני מאחלת שנדע ימי שמחה אושר – והכי חשוב בריאות.

ולעצמי שאעבור את שנת ההתנסויות בהצלחה כמו שעברתי את החלק העיוני, ושבספטמבר 2019, לאחר שאעבור את בחינת ההסמכה, אוכל לכתוב ברכה ולומר שקיבלתי  רשמית את התואר – "אחות מוסמכת אקדמאית".