איסור הכניסה למאגר, כמשל / שלמה מורן

"מאגר פ״ק, שזה ראשי תבות של פיתולי הקישון פועל משנת 1980, ז״א  38 שנים. במשך השנים האלה הוא השקה את אדמות יגור בכמעט 20 מיליון  מ״ק מים. באחד הלילות בחורף הראשון למילויו נחתו בו כ 75 ברבורים צעירים, שכנראה התלוו לעליה הגדולה מרוסיה. אחרי ימים אחדים פרשו חלק מהברבורים למאגרים אחרים ובפ"ק נשארו כשלושים ברבורים בלבד. שנה אחרי זה הגיעו רק שנים או שלושה ברבורים וזו היתה" שירת הברבור" של הברבורים ביגור. המאגר הוא פינת חמד נופית המושך אליו בחורף עופות מים, וביניהם שקנאים פצועים וגם חברי יגור רבים הנוהגים לכלול הקפה מהנה על הסוללה שגובהה כ 12.5 מ׳ מעל גובה הים. גובה השדות מסביב הוא כ 9  מ׳ מעל פני הים. שלושים ושמונה שנים קיבל המאגר את פני המטילים והצועדים בפנים רטובים ושמחים…"

הציטוט לעיל, מרשימה של יוחאי שלם (שהיה אחראי על הקמת המאגר לפני כ40 שנה), ממחיש את התפקיד הכפול שמילא המאגר עבור יגור וחבריה: מצד אחד מפעל כלכלי של השקיית אדמות יגור ומצד שני פנינת נוף ייחודית שהביאה הנאה רבה למבקריה. שני התפקידים האלו התקיימו בשלום זה לצד זה במשך עשרות שנים.

לא עוד: גדר ושער הוקמו מסביב למאגר, ועם סיום הקמתם – במאי 2017 – החליט מי שהחליט לסגור את השער. ההחלטה לא דווחה לחברים, ונודעה כאשר חבר דיווח באתר "חצר יגור" שהגיע למאגר ונתקל בשער סגור. מחאה קלה שעלתה בעקבות זה הביאה להתערבות של המזכיר, ובעקבותיה לשינוי בהחלטה. גם השינוי לא פורסם, אך במשך כשנה ניתנה אפשרות לכמה עשרות חברים שידעו עליו לקבל קוד כניסה למאגר – עד שביוני השנה נשלחו לאותם חברים מכתבים אישיים המודיעים, שאפשרות זו נשללת מהם לאלתר (גם הפעם ההחלטה לא פורסמה לכלל החברים).

לאחר ברור הסתבר שלא אירע שום אירוע משמעותי שהצדיק את שינוי המדיניות הנ"ל, למעט האירוע המובן מאליו: השלמת הבניה של הגדר והשער ("לשם מה בנינו גדר ושער אם איננו יכולים לשלוט בהם").

לשאלה היותר כללית שהפניתי לנוגעים בדבר – מדוע אי אפשר להמשיך ולאפשר לחברים לבקר במאגר – זכיתי לשלל תשובות. להלן מדגם, לא בהכרח מייצג:

• כמו שלא מאפשרים לחברים להסתובב בנגריה, אין סיבה שיאפשרו להם להסתובב במאגר.
• יש שם משאבות.
• יש שם מחסן חומרים כימיים.
• החוק מחייב זאת.
• המאגר נסגר כדי למנוע פגיעה בנפש
• "קיבלנו הנחייה ברורה וחד משמעית מהיועץ המשפטי של יגור".
• "קיבלנו הנחייה ברורה וחד משמעית מיועץ הביטוח של יגור".
• "מאגר מים על מתקניו הינו מפעל לכל דבר ועניין. אחד מכללי הבטיחות החלים זה מניעת גישה מהציבור הרחב. לכן בוצע הגידור וסגירת הכניסה בשער".
• בצד הצפוני של המאגר יש איזור שבחורף עלול להיות בוצי ומסוכן.
• לא מוכרחים לטייל למאגר – אפשר גם לטייל, למשל, בנחל יגור.

לא כל התשובות לעיל מדויקות: כפי שהובהר לי בין השאר גם על ידי היועץ המשפטי של יגור, אין חוק הדורש לאסור כניסה למאגר – ולמעשה גם אין חוק שדורש לגדר את המאגר.

בדומה לכך, יועץ הביטוח של יגור כתב, בתגובה לשאלה שהופנתה אליו ממנהלי המאגר, שניתן לאפשר כניסת חברים למאגר בתנאי שדואגים לנושא הבטיחותי (כמה ימים אחרי שהתקבלה תשובתו זו נשלחו המכתבים שביטלו את אישורי הכניסה למאגר).

מסתבר אם כך שאין כל מניעה חוקית לאפשר לחברים כניסה למאגר. על סמך התשובות שקיבלתי, ההחלטה לאסור כניסה התקבלה משתי סיבות:

האחת היא עמדה עקרונית של מקבלי ההחלטה, על פיה המאגר הוא מפעל לכל דבר ועניין, ולכן יש לאסור כל כניסה אליו. זוהי כמובן עמדה לגיטימית, אך גם התרת כניסה למאגר בתנאי שמתקיימים כללי הבטיחות הנדרשים היא עמדה לגיטימית – ונראה שדווקא עמדה זו, המייצגת חברים רבים ביגור, נפסלה ללא סיבה מספקת.

הסיבה השניה לאיסור גורף של כניסה למאגר היא מניעת סיכון ביטוחי: אם חו"ח תקרה תאונה למבקר במאגר, ויימצא שלא ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים, יש סיכון שתושת אחריות פלילית על האחראים. זה נכון, אבל סיכונים ביטוחיים דומים חלים גם במקרה של תאונה בביקור ברפת, או בביקור בשדה כותנה בתקופת הקטיף, וכו'. יגור תמיד ידעה להכיל סיכונים ביטוחיים כאלו, תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים.

הדוגמה הבאה תמחיש שגם מחוץ ליגור יודעים להכיל סיכונים דומים:

לפני מספר שנים הקימה רשות נחל הקישון את "טיילת הקישון". הטיילת כוללת מסלול הליכה צמוד לקישון שארכו מספר קילומטרים, הכולל מספר אפשרויות גישה לקישון, וגם גשר המוצף לעתים בעונת הגשמים.
במקרה שתקרה תאונה למי שיטייל בטיילת הקישון, אנשי רשות הקישון יימצאו בסיכון ביטוחי דומה לזה של מנהלי המאגר במקרה של תאונה למי שיבקר במאגר (והסיכון לתאונה בטיילת הקישון גבוה בהרבה). למרות זאת רשות הקישון החליטה להכיל סיכון מזערי זה ויזמה והקימה את הטיילת על מנת לאפשר הליכה של מטיילים לאורך הקישון. מן הסתם יגור יכולה להכיל סיכון ביטוחי קטן בהרבה על מנת לאפשר לחבריה (בלבד) לטייל למאגר.

ואף פעם לא מיותר להזכיר: המאגר שייך ליגור, כלומר לחבריה (ובמיוחד, מי שקיבלו את ההחלטה לגדר את המאגר ולסגור את שעריו מונו לתפקידם מטעמם של חברי יגור). למרות זאת, ההחלטה למנוע מחברי יגור כניסה למאגר התקבלה מבלי שהתייעצו עם אותם חברים, ולמעשה גם מבלי ליידע אותם. על פניו ברור שלעמדת הציבור ניתן משקל זניח בהליך קבלת ההחלטה.

לא מאוחר לתקן זאת – למשל על ידי קבלת החלטה של אסיפת יגור בקלפי, שתנחה את המזכירות או גוף אחר שיוסמך על ידי האספה, לעשות כל שנדרש על מנת להחזיר לחברי יגור את זכות הכניסה למאגר, תוך שמירה על כללי הבטיחות הנדרשים – ויפה שעה אחת קודם.

שלמה מורן

תגובה אורי קינן (יו"ר ועד הנהלה, "מי יגור"):

רצונותיו של שלמה מובנים והתיאורים הפסטורליים מקשים על ההבנה שמדובר במאגר לתפעול מי קולחין. כל אחד מאיתנו לא היה רוצה שיגבילו אותו במרחב ומה שהיה מותר יישאר לעד. אולם מה לעשות שהמציאות משתנה ומצריכה שינוי בכללים.

צריך להבין שבסיס ההחלטה נובע מהרצון לשמירה על בריאות הציבור ולמנוע סיכון למקרי פגיעה בגוף ובנפש. ההחלטה לא נובעת מרוע אלא אך ורק מלקיחת אחריות. לקחת אחריות זה לא תמיד פופולרי אך זה חלק מתפקידים ניהוליים. היום כל מי שיש עליו אחריות, המשמעות היא שבאם לא יפעל באופן סביר למניעת סיכון תחול עליו גם אחריות פלילית.

לא ארחיב על כל מה שכתב שלמה. רוב ההסברים שהוא הביא, בעיני, מנסים לשכנע אותנו להתעלם מן הסיכונים. הדוגמה שהביא קרי, סלילת שביל בנחל הקישון, נראית לי לא רלבנטית כיוון  שבניגוד למאגר קולחין מדובר במרחב ציבורי פתוח.

נכון להיום האחריות התפעולית היא של מי יגור. מי יגור קיבלה גיבוי מלא מהמזכירות לתפעל את המאגר באופן שנקבע.

אם מישהו לא מרוצה מאופן הניהול של מערכת זו או אחרת תמיד שמורה לו הדרך לפעול להחלפת מקבלי ההחלטות, רק שייקח על עצמו גם את האחריות שמגיעה אוטומטית עם הסמכות.

אסיים בתקווה שנדע להמשיך לעשות, וככל שניתן, נשמור את עצמנו מסיכונים מיותרים.