רגע שקט בתוך הבאלגן

הילדים שבתיהם נשרפו בילו בפארק בא לגן עם גיבורי האש שלחמו בשריפה

ביוזמה משותפת של ועד הורי בית הספר היסודי "ניגונים" ברוממה, ציבור מורי בית הספר והנהלת באלגן התארחו כ-400 ילדים, הורים, מורים וכבאים בפארק באחר-הצהרים וערב, שכולו משחק והפוגה מהמצוקות והלחצים שהולידה השריפה הגדולה.

מורת בית הספר, שגית אזולאי, גייסה את ועד ההורים ופנתה ביוזמתה ליגור ולבאלגן לאפשר את האירוע המיוחד.

שגית אזולאי: מדובר בציבור גדול של הורים שאיבדו את הבתים ושל ילדים שעדיין מפוזרים במלונות ואצל קרובי משפחה. אני רואה את הילדים האלה בבקרים בבית הספר. חדריהם נשרפו או נהרסו, מחשביהם האישיים יצאו מפעולה, בגדיהם וחפציהם האישיים אינם עוד, זה לא יכול שלא לגעת בך. שגרת בית הספר השתנתה. הילדים מגיעים בהסעות מכל מיני מקומות, מקלט ללילה, ברור שזה פוגע ומשפיע על הריכוז והשקט בבית הספר. לא כל הילדים חוו את החורבן והשריפה, תודה לאל. רבים לא נפגעו ממנה באופן ישיר, אבל הטראומה משותפת לכולם. אני עצמי חזרתי לביתי למרות ריח השריפה בכל מקום. רבים מחברי עוד לא, וספק אם אי פעם יחזרו.
בתוך כל זה חשוב לי להגיד מילה טובה לעיריית חיפה. העירייה "שיחקה אותה" בהיענות אופטימאלית לצרכים של הבוגרים והילדים (אנשים סביב מהנהנים ומסכימים). מאז השריפה אנחנו רק מטופלים ומחובקים. מפקחת החינוך של העירייה מגיעה אישית לפיזור ולהסעות של הילדים ודואגת שכל הילדים יגיעו וייסעו בשלום להוריהם.
כל הכבוד ליגור ולבאלגן. אני בהיי מטורף מהאירוע הזה. לראות פה את אנשי כיבוי האש מבלים עם המשפחות שלהם, יחד עם משפחות שבתיהם ניצלו על ידם, זאת באמת הרגשה מדהימה. לא פשוט להרים אירוע כזה. שבוע שלם אתה עובד בשביל כמה שעות שעוברות כל כך מהר. אבל כשאתה רואה את מה שאני רואה כאן עכשיו, פתאום אתה מרגיש שהמאמץ השתלם. ועוד איך!

שיר גרשנזון (תלמידת כיתה ו’): איזה כיף פה! האירוע הזה נותן הרגשה שאכפת לאחרים ושתומכים בך. דבר אחד זה שנשרף לך הבית ופינו אותך ממנו. דבר אחר זה להרגיש שעם שלם ומדינה שלמה איתך ואכפת להם.
אני גרה ברחוב זלמן שז"ר. הבית שלנו נשרף ועברנו לסבתא שמתגוררת בשכונת ורדיה בחיפה. אחרי כמה ימים שכרנו דירה ברוממה, ברחוב "אורן" באחד הבתים ליד בית הספר שלא נשרפו.
אפילו שכאילו יש לנו איפה לגור וחזרנו לשגרה, זאת לא אותה שגרה. יש לחץ לפני בית הספר ובנסיעה חזרה אחרי הלימודים. זה קשה, אבל אני לאט לאט מתגברת. הדירה השכורה יותר קטנה וצפופה מהבית שהיה לנו. שני האחים שלי שגרו כל אחד בחדר משלו מתרגלים לחדר משותף. כל המחשבים בבית נשרפו. זה קשה בלי המחשב שלך שאתה רגיל לבלות איתו כל כך הרבה שעות. מזל שהמחשב שלי רק קצת התעקם מהחום, אבל לא נשרף. אפילו החולצה שאני לובשת, היא זו שלבשתי בזמן השריפה. עשינו לה ולכל שאר הבגדים בבית כביסה וניקוי מיוחד להוציא את הריח של השריפה.

לאווירת הנתינה נרתמו גם ליאת כהן מנהלת האירועים של פארק באלגן, שהפליאה באיפור אומנותי על פניהם של הילדים המאושרים ואמן הבלונים דניס מחברת deliz, שפינק את הילדים במהלך הערב בבלוני צורות.