בתי ספר דמוקרטיים / יעל ס״ט רשף

בעקבות הדיונים לגבי בתי ספר דמוקרטיים, חשבתי לנכון לחדד מספר נקודות הקשורות לבתי ספר דמוקרטיים ולמהות חיינו כקהילה קיבוצית, על מנת גם לראות האם וכיצד אפשר לשלב בין הדברים.

חשוב להתחיל במספר מושגים להבהרה, כשמדברים על בתי ספר דמוקרטיים:
בתי ספר יחודיים – בתי ספר המאמינים בדרך חינוך אחרת, ייחודית, החורגת מדרך משרד החינוך. כיום הולך ונחתם מסמך של בתי ספר דמוקרטיים ואנתרופוסופיים עם משרד החינוך, שיכיר בייחודיותם של בתי הספר האלו ולא יהיה צורך כל שנה לבקש אישור מחדש.
בתי ספר חריגים – בתי ספר שמשרד החינוך מכיר בחריגותם ומאשר להם גבייה גבוהה יותר מההורים – עד 700 ש״ח בחודש (בערך).
לשם השוואה – בניצני זבולון גובים בערך 900 – 1000 ש״ח לשנה.
כל בית ספר דמוקרטי שירצה לגבות יותר מההורים, יצטרך לפנות לוועדת חריגים. צריך להבין, שכדי לקיים תהליך של חונכות אישית, כפי שמאמינים בבתי ספר דמוקרטיים, בו חונך נפגש ילד בערך פעם בשבוע לשעה ועושה עימו תהליך אישי, נדרש יותר כסף. נוסף לכך, קיום של למידה אישית, בחירה מתוך שלל של מקצועות ולמידה בקבוצות קטנות, דורש יותר כסף, דבר הדורש אישור לתשלומים חריגים של ההורים.
היכן אפשר לשמור על תשלומי הורים פחות או יותר סבירים? במקומות בהם מועצה/רשות/עירייה – מוכנה לקחת על עצמה את הפער ולעזור בקיום בית הספר.
בית ספר מוכר ורשמי – בית ספר המוכר על ידי משרד החינוך ועל ידי הרשות ומקבל ממשרד החינוך תקצוב של מאה אחוז. במקרה זה בית ספר יכול להיות גם מוכר ורשמי וגם חריג עם אישור ליותר גבייה מההורים.
בית ספר מוכר שאינו רשמי – מוכר על ידי משרד החינוך, אך לא על ידי הרשות/העירייה ומנוהל על ידי בעלות או עמותה. במקרה זה בית הספר מקבל כ-75% מהתקצוב מהמדינה ועל ההורים להשלים את הפער. בית ספר כזה אינו מקבל שירותים מהרשות, כמו מבנה ותחזוקה. תשלומי ההורים הם מאוד גבוהים, גם אם, למשל, יגור תיתן את המבנה (אגב מוסדות חינוך פטורים מארנונה).

אחת הנקודות שחשוב לשים אליהן לב, כשמדברים על בית ספר דמוקרטי, היא גובה תשלומי הורים. אנחנו לקראת שינוי. בחוברת השינויים החינוך מופיע בערכי הליבה, ויגור מוכנה לקחת על עצמה הרבה, על מנת לאפשר חינוך שיוויוני לכל ילדיה. נגיד שיגור תהיה מוכנה להשלים לאותן משפחות הבוחרות לשלוח את ילדיהן לבית הספר הדמוקרטי. האם זה שוויוני? מה קורה עם ילדים בבתי ספר אחרים? האם גם להם יגור עוזרת – בחוגים, באקסטרה לימודית (תל"ן).
אלו שאלות שיש גם לקחת בחשבון, אלו לא שאלות שוליות.

סוגיה נוספת שאני רואה שתהיה לפתחנו היא שאלת השייכות לקהילה הקיבוצית. לכך יש מספר נקודות:
בית ספר דמוקרטי מחשיב את תהליך האינדווידואל – הדרך אותה עושה היחיד וזה מאוד יפה.
אנחנו כקהילה שיתופית רואים חשיבות רבה גם ביצירת קבוצה, בקשרים בין בני אדם בפעילויות קבוצתיות המביאה לערבות הדדית, לעזרה, לתמיכה, להחלטות משותפות, לקשר למקום ולסביבה.
יש צורך, לטעמי, כשבונים את בית הספר לחדד גם ערכים אלו כחלק מערכי החינוך.
אבל נשאלת השאלה, מה יקרה לקבוצה הקיבוצית? לשייכות למקום, לשייכות הגילית, דבר שיגור מאוד מחזקת ומאמינה בו (מחזור/כיתה)
האם באותו מחזור יווצרו מספר שייכויות, איך בונים קבוצה בתוך יגור (שאני רואה בכך ערך וקשר כיתתית ולמקום), כשיש מספר נקודות השתייכות.
בית ספר דמוקרטי יוצר קהילה בפני עצמה: של מעורבות הורים, ניהול בשיתוף הורים, מעורבות ילדים, אירועים פנימיים. איך יוצרים קהילה בתוך קהילה, כאשר מאמינים בערך של קהילתיות, שותפות, הדדיות? יש להתייחס גם לשאלה מה יקרה בתוך יגור, מבחינת המרקם החברתי.

נקודות נוספות שיש לשים אליהם לב, לטעמי:
1. כשהילדים צעירים, הורים מאוד ששים לסוג כזה של למידה מתוך חדווה, מתוך בחירה, סביב יצירה, חופש הבחירה, מרחבים פתוחים. אחר כך ככל שגדלים זה הולך ופוחת, כי יש שיקולים נוספים המניעים את ההורים. האם ההורים מביאים את הילדים לבית הספר הדמוקרטי עם ידיעה שעליהם להיות מאוד חזקים לאפשר לילד לבחור את דרכו ואת המערכת שלו, גם אם זה לא בדיוק תואם את רצון ההורים. האם ההורים יכולים לקחת בחשבון, שהילד שלהם עד כיתה ג׳ לא בטוח יכתוב שוטף ויקרא שוטף… מהר מאוד לאחר האופוריה, הכיף, הבחירה, האחריות האישית, ההורים מגלים שהילד שלהם לא בחר עברית, חשבון, אנגלית. כיף לו עם מוזיקה, דרמה, ספורט ואמנות – הרבה שיעורים חברתיים.
בנקודה זאת ההורים מאבדים את הרעיון הדמוקרטי (מכריחים את הילד לבחור משהו משיעורי הליבה. זוהי נקודה שבה מתקיים קונפליקט בין הצוות והפדגוגיה בה הוא מאמין לבין ההורה, הדואג מאוד לילד שלו, שבכיתה ג' עוד לא יודע לקרוא. הוא אמנם יודע לטפס על עצים, לבחור לעצמו מערכת, לשחק במגרש, אבל הוא לא יודע א׳-ב’ ולא חשבון.
הורים הבוחרים לשלוח את ילדיהם לחינוך כזה צריכים להיות חדורי אמונה בפדגוגיה, בתפיסת העולם, כי אחרת זה לא עובד.
2. איך מתקבלים לבית הספר? כפי שציינתי, בגילים הצעירים יש ביקוש רב של הורים לבית ספר דמוקרטי, אך בית הספר אינו יכול לקבל את כולם. בתי ספר אחרים עושים רשימת הגרלה, האם גם אנחנו נפעל כך? האם נכון להפעיל שיטה זאת בקיבוץ? ואם מספר הילדים נשמר ביחס קבוע בן יישובי המועצה, כיצד שומרים על יחס זה?

החינוך הדמוקרטי יושב על שלוש רגלים מרכזיות:
א. חינוך לבחירה אישית ואחראיות, יצירתיות והליכה עם הילד. הלמידה נעשית בכל רגע, בכל מקום, אם בשיעור ואם בהפסקה, אם בחצר ואם בכיתה. מכאן הילד הוא שבוחר לעצמו את המערכת משפע של הצעות. בתיכון ילדים המעונינים לעשות בגרות, בוחרים את אותם שיעורים המכינים לבגרות.
ב. קיום מוסדות דמוקרטיים בתוך בית הספר, רשות מבצעת, רשות מחוקקת, רשות שופטת ורשות מבקרת, כדרך לפיתוח אחראיות אישית, למידת השפה הדמוקרטית, התנסות יום- יומית. בית הספר מנוהל על ידי ועדות בהן שותפים: הורים, מורים וילדים. הוועדות מתכנסות פעם בשבוע. דוגמה לוועדות: ועדת תקציב, ועדת תכנון (מתווה דרך לבית הספר), ועדת ביקורת, ועדת מורים, ועדת אירועים ועוד…קיימת מליאה כללית (אסיפה), בה לכל אחד ואחת יש זכות הצבעה. יש מליאה בית ספרית רק של הילדים, בה הם קובעים לעצמם חוקי התנהגות בתוך בית הספר ויש מליאה כללית, בה שותפים ילדים, הורים ואנשי צוות. שם נקבעים החלטות גורליות יותר. כמו תקציב שנתי, חלוקת מלגות, עתיד בית הספר. ישנם בתי ספר שבהם ההורים מעורבים יותר וישנם פחות.
ג. רב גיליות – לימוד בקבוצות מעורבות, ללא רמות וללא גילים. אפשרות לניידות גדולה – יש משהו מאוד יפה בלמידה רב דורית ויכולת השראה זה על זו. ההוראה היא בדרך כלל לא פרונטלית, אלא סביב פרויקטים.
* יכול להתקיים בית ספר פתוח, המאפשר בחירה אישית. מערכות אישיות, תהליך צמיחה אישית, ללא מבנים דמוקרטיים (ביגור היה פעם ניסיון כזה – כשאני הייתי בתיכון).
* קיום מוסדות דמוקרטיים – זה חלק מהאג'נדה מתפיסת העולם. המבוגרים לא מחליטים לילדים מה נכון ומה טוב להם, אלא הם, בעזרת ועדות ומליאה, קובעים את הנהלים והחוקים המתאימים להם, כבר מגיל צעיר.
ד. ועדת מורים היא זאת שמקבלת את המורים (דומה לוועדה בקיבוץ). לא תמיד הוועדה מקצועית מספיק, לא תמיד נקלטים מורים מקצועיים, לפעמים מורה שיש לו קשר מיוחד עם ילדים מתקבל, אך אין לו כישורים להוראה. לכאן מצטרפת סוגיה כיצד קולטים צוות? מי קולט את הצוות?

יש עוד הרבה נקודות שאפשר להרחיב ולפרט. על השאלה האם בית ספר שכזה מתאים לקהילה שיתופית, אני אומרת שצריך לבדוק טוב טוב מהם המחירים הקהילתיים שלנו, מהן מטרות החינוך הקיבוצי בהן אנו מאמינים ולראות, כפי שצינתי קודם, האם אנחנו לא שוברים משהו שאנחנו באמת מאמינים בו, יצירת קבוצה גילית עם קשר זה לזה וקשר למקום – על כך אנחנו עובדים הרבה בחינוך המשלים. כיצד אפשר יהיה להמשיך ולקיים חינוך משלים עם שתי קבוצות התיחסויות.
אני אישית חושבת שחינוך קיבוצי פורמלי יכול להתקרב יותר לערכי הדמוקרטיה, החל ביסודי וכלה בתיכון, ואולי זה מה שנכון לעשות, ללמוד לעומק במוסדות החינוך שלנו את עקרונות החינוך הדמוקרטי (שמושתתים על החינוך הקיבוצי של פעם) ולחזור ולהשריש אותו.

יעל ס״ט רשף