מדברים שנאמרו במהלך הדיון על ״הכשרת המטבח״ משתמע שהמתנגדים להצעה שהוצגה בפני האסיפה (והתקבלה בקלפי) תומכים ב״כפייה אנטי דתית״. זוהי טענה לא מדויקת, ורצוי להעמיד דברים על דיוקם גם אם באיחור.
עמדת המתנגדים להצעה מקבלת את זכותו של כל חבר לקיים את מנהגיו, אך גורסת שאין זה נכון שחלק מהציבור יכפה את מנהגיו על חלק אחר. זוהי אינה ״כפייה אנטי דתית״ – להפך: זוהי גישה סובלנית המתבקשת בחברה כשלנו, במיוחד במקום שאמור לשמש, מעבר להיותו חדר אוכל, גם מרכז חברתי ותרבותי של כלל החברים.
לעומת זאת, ההצעה שהתקבלה בקלפי אומרת, שיש להכשיר את המטבח על פי כללי הרבנות הראשית, וכללים אלו כופים מנהגי כשרות על כל מי שסועד בחדר האוכל – ביניהם חברים המתנגדים לכך מבחינה אידיאולוגית או אחרת. זוהי, על פי ההגדרה, ״כפייה דתית״.
חוסר הדיוק לעיל אינו הטעות היחידה שנעשתה לאורך התהליך – טעויות משמעותיות יותר נעשו בעיקר בהקשר של (חוסר) שקיפות, אך זהו נושא המצדיק התייחסות נפרדת.
שלמה מורן