בית / כללי / מאויב לאוהב

מאויב לאוהב

לסיום תהליך הכשרת מתחם המזון ביגור

לא כזה סיפור, מסתבר: קצת ניקיונות, רכישת סטים חדשים של כלים בכמה קטגוריות, הסדרת עניין הפיצות (במטבח הבשרי),מקררים נפרדים לחלב, פיקוח על רכישת הירקות ואיכסון הקטניות (חשש תולעים וכו), שני ביקורים של משה דנינו המשגיח מהמועצה, וזהו. הוגשם הפרוייקט של עודד עוז ואחרים להכשרת המטבח. אפשר לצאת לדרך חדשה, שתעזור לחדר האוכל שלנו להמשיך לשרת אותנו גם אחרי השינוי, עם אותו אוכל, רק כשר, בהשגחה. האם שוב כניעה לסחטנות ולכפייה הדתית, או מצב בו שני הצדדים יוצאים מרוויחים, ימים יגידו. עודד עוז: המטרה שלי היא לשמור על חדר האוכל כמקום מפגש ציבורי חברתי כמו היום לפחות. הכשרות היא רק אמצעי להגשמת המטרה להפוך את המקום לעסק רווחי ולשמור על מחיר נמוך ושירות טוב לחברים.

המשגיחים, ככה אני הרגשתי, באו לעזור ליגור להתפרנס ולצמוח, לא לגייר. החזון של עודד למטבח מודרני, נקי, נוצץ, עתיר עבודה והכנסות, נצץ להם בעיניים לא פחות מאשר בעיניים של עודד. למה? כי זה מה שקרה ב"שער העמקים", שמטבח של 9 אנשים שמכר החוצה יום אחד בשבוע, התרחב תוך זמן קצר לעסק של 30 עובדים, המייצר מזון לעשרות לקוחות, חמשה ימים בשבוע.  ודאי ריגש אותם הממד היהודי של השינוי במקום, אבל רגשה אותם גם תחושת השותפות בעשייה הכלכלית והחברתית ובניית עסק חדש ביגור. לאורך כל הסיור היה חשוב להם להצניע את הדרמטיות שבמהלך לאור העובדה שביגור ממילא אוכלים מזון כשר מזה שנים. אולי אפשר להשוות את זה להחלפת המזוזה הישנה בחדשה. לא שינוי דרמטי. בשער העמקים, להבדיל, הגישו מרק לא כשר, סמל מקומי, כמו הקלופס אצלנו, שהיה צריך להיפרד ממנו. ביגור לא דרשה ההכשרה שינוי משמעותי באורחות חדר האוכל והמטבח.

נכחו בטקס הלא ממש רשמי: יו"ר המועצה דב ישורון, רב המועצה מור יוסף, משגיח המועצה משה דנינו, צלם המועצה משה יערי, עודד עוז מנהל ענף המזון ביגור, ונציג "דפי יגור". הוחלפה המזוזה הישנה במזוזה חדשה כסימן להתחדשות,  נאמרו ברכות, "וציוונו על קביעת מזוזה", "שהחיינו" ו"יבורך הבית הזה .." ונערך סיור קצר במקום.

רב המועצה הדריך את הקבוצה הקטנה בסיור קטן במטבח ובחדר צלחות להבנ רחבה יותר של המהלך. בשבילי זאת היתה הזדמנות ללמוד כמה מושגים מתחום הכשרות, לידע כללי.

תהליך ההכשרה דרש הכשרה נפרדת למטבח, לחדר האוכל, ולחדר שטיפת הכלים. כדי להכשיר את הכלים היה צריך לבצע "הגעלה", או "ליבון"  – כמו בפסח. (מקור המילה 'הגעלה' הוא, ככל הנראה, על פי הפסוק באיוב (כא, י): "שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל". המפרשים על פסוק זה מסבירים ש'יגעיל' פירושו 'יפליט'; זוהי גם המשמעות של הגעלת כלים (לפי דעת חלק מהפרשנים – הפלטת הטעם הבלוע). "ליבון" הנו חימום באש ממש, פעולה הנדרשת עבור כלים שעבורם הגעלה אינה מספקת, בגלל לכלוך קשיח או  בגלל שמבשלים בהם ללא מים, רשת צליה למשל.

את הכלים הבשריים והחלביים ישטפו מעתה במכונה בנפרד, כלומר לא באותו זמן. המגשים החלביים יהיו אלו הכחולים. בסכו"ם החלבי יהיה נקב בידית., והתחתיות והצלחות החלביות יהיו בהבדל קל מאלו "הבשריות" (לצלחות החלביות יהיו פסים עדינים והתחתיות החלביות מעוטרות).

יהיה משגיח מקומי ומשגיח אזורי. שניהם יבקרו כאן מדי פעם. כל "הפרודוקטים", כלומר פריטי המזון, מגיעים מספקים כשרים ("תנובה" וכד.). הירקות "מעושרות" כלומר שהופרש מהן מעשר, ובדוקות ושאין חרקים. הקטניות יאוכסנו בקיץ במחסן מקורר (כמו היום) כדי שלא יעלו כנימות. הקמח צריך להיות מנופה בהשגחת המשגיח, והאורז מבורר.

המטבח מוגדר "בשרי", כלומר, אסור מעתה ואילך לבשל בו אוכל חלבי בשום צורה. עבור הפיצות של יום שלישי ישנה מובלעת חלבית עם מקרר וכלים חלביים. להכנת כבד, הדורש חום גבוה במיוחד כדי לפלוט את הדם. להכנת הכבד, ישנה פינה מיוחדת עם תנור חם ואפשרות צליה.

ביום שישי בבוקר, כיוון שזאת ארוחה חלבית, יאכלו בכלים חלביים. התפריט (גבינות, קוטג',   יוגורטים השוקו) יהיה על טהרת האריזות המקוריות.  בשישי בערב יבשלו עד כניסת שבת ואחר יוציאו את האוכל מארונות החימום כמו במלונות.

משה דנינו המשגיח מטעם המועצה:  "זכינו שעוד מטבח קיבוצי הוכשר. בעזרת השם, יהפוך לעסק רווחי ואז העבודה שלנו לא תיהיה לשווא."

הרב מור יוסף: "לפני שמתחילים לדבר על כשרות צריך לזכור שיותר חשוב מה שהאדם מוציא מהפה ממה שהוא מכניס. בואו נקפיד קודם כל על מה שאנחנו אומרים. מעבר לזה, הכשרות היא בכלל נושא רוחני. האוכל הוא אותו אוכל עם אותו הטעם ואותה הצורה. על פי המסורת שלנו, ואפשר להאמין או לא, היהודי שאוכל כשר נפתח לו חיבור לעולמות עליונים. משמח אותי לדעת שההזדמנות הזאת נפתחת לציבור שלם. אני שמח שנוצרה פתיחות אצל קבוצה גדולה בציבור, שלא מחשיבה את עניין הכשרות ואפילו מתנגדת, להכיל את הפרוייקט הזה, שהוא יוזמה של מיעוט בקרבכם, ולו בגלל התועלת הכלכלית. בסך הכל עלות ההשקעה כאן, היא פרומיל לעומת הפוטנציאל העסקי שלו,   ולראיה התועלת שצמחה מכך ב "שער העמקים."

עודד עוז: "לא הפכתי לדתי ואני לא שואף לכך. בזכות הכשרות נפתחו בפועל ערוצים נוספים שכבר עובדים כגון : לגין, קפיטריה בכרמל זבולון, אירועים והגדלת מספר הסועדים בחדר האוכל. כמו כן כבר יש הרבה פניות מצד מוסדות חינוך, חברות, קבוצות מטיילים ואירועים פרטיים. יש לציין שעקב תקנות חדשות והקלות בחוק, הדרך לרישיון יצרן קצרה ופה בהחלט השמים הם הגבול. אני שואף להצעיד את הענף קדימה ולשמור על חדר האוכל והקהילה – הוא לא ייסגר במשמרת שלי. נגדל ונצמח. החברים הם אלו שירוויחו בסוף. "

צילם: משה יערי

הדפסה

אודות בן קול

מלך האנדלים, מנתץ השלשלאות, אם הדרקונים ועורך האתר.

בדוק גם

פרוטוקול ישיבת ועד מס' 15 – 11.4.2018

נקודות זיכוי במס לילדים בעלי צרכים מיוחדים (הכרה למס איזון), סקירה כלכלית פברואר 2018, כניסה למועמדות, עבודות פרטיות בבנין, תוספת לאלמנות/ים, מכירת מניות "יארד", ענף המזון, רכש בענף המזון.

תגובה אחת

  1. הבעיה היא שגם הכשירו את חדר האוכל בניגוד להחלטת החברים על הכשרת המטבח בלבד. עוד שלב בהדתה של מערכת חיינו והתערבות חיצונית בצלחת שלנו והתרחקו מן הקו ״חייה ותן לחיות".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *