אסיפה – 3.5.2017

יו"ר: עמית שילה

חידוש מנדט צוות השינוי

בועז אוחנה: צוות השינוי כולל את יאיר עוגן, אורנה זוארץ, הלל לויתן, יעקב לויתן, אודי קינן, יעל ס״ט רשף, ניר יובל ואני. קיימנו דיון בעקבות ההצבעה הרביעית, ואנו מבקשים להאריך את המנדט לשלוש הצבעות נוספות ולשניים-שלושה חודשים. לאור ההתקדמות מהצבעה להצבעה ולאור תהליכים הקורים ביגור, לא נכון לעצור עכשיו את התהליך, אלא צריך להמשיך באותו כיוון. באסיפה האחרונה הוצע להביא בפני הציבור את המודל השיזורי. בדקנו את הנושא אצל רשם האגודות. הדבר אפשרי, אבל דורש הצבעה ברוב מיוחס. הצוות חושב שההצעה הזאת כרגע לא רלבנטית, כי המודל המוצע כבר מציע רשת ביטחון של מאה אחוז בשלוש השנים הראשונות, שמתחילה לרדת רק בשנה הרביעית, אם לא הגיע החבר להתפרנסות מלאה, כל שנה בחמישה אחוזים עד לשמונים וחמישה אחוז מהתק״ה, ולא למטה מזה. המודל המוצע גם מאפשר לבתי-אב של חברים מעל גיל 55 להישאר במודל השיתופי ולחיות על פי תקציב תק״ה, כך גם לגבי משפחות חד הוריות. כיון שמרבית חברי יגור רוצים במודל המוצע יש לאשר אותו.
(בתגובה להערה) המודל השיזורי מדבר על שתי מערכות הפועלות במקביל – קיבוץ שיתופי וקיבוץ מתחדש. זה מאוד מסובך לקיבוץ גדול כמו יגור ולכן, בעצם, כללנו אותו במודל המוצע, מבחינה זאת שלקחנו בחשבון את ההתייקרויות הצפויות בתחומי החיים והכנסנו אותן לתק״ה.

ישראל סלע: בעיתון ״ידיעות הקיבוץ״ האחרון התפרסם שאורי לויתן, פרופ׳ באוניברסיטת חיפה וחבר עין המפרץ, בדק ומצא שחיי המבוגרים בקיבוצים המתחדשים קצרים במספר חודשים מאשר אותה שכבה בקיבוצים השיתופיים. 
דעתי אינה נוחה מהמשך קיום התהליך וקיומן של הצבעות נוספות. תשע שנים שהצוות הזה עוסק בכך, לאחר כעשרים שנים שעסקו בכך צוותים קודמים ולאחר הוצאה של שני מיליון שקלים. זה מספיק, וצריך להתפנות לעניינים אחרים, לקחת פסק זמן. עם זאת, לאור רצונם העז של חברי הצוות להמשיך, ולאור העבודה הגדולה שהשקיעו, אצביע בעד. יש לי שתי בקשות: לדחות את ההצבעה הראשונה מבין השלוש לחצי שנה, כדי שכולנו נוכל ללמוד מה קורה בקיבוצים המשתנים לאור המדיניות החדשה של מס ההכנסה כלפי קיבוצים. שמענו שכמה קיבוצים כאלה יצטרכו לבחון את דרכם. בואו ״נתגלח על זקנם״ של קיבוצים אחרים. אני גם מבקש שתגנו כל ״מרידה״ בהחלטות יגור.

עמית שילה: לא היה צוות ביגור שהשפעתו על החיים היתה כה גדולה כמו הצוות הזה. יש לנו נהלים של בחירת אנשים לוועדות, בהצבעות אישיות וגלויות בקלפי. אני מעריך שלאור התמיכה הגדולה בציבור בהצעת השינוי כל חברי הצוות ייבחרו שוב. עדיין, לא נראה לי נכון ליצור כאן תקדים של בחירת ועדה כגוף אחד וכמקשה אחת. מדובר בצוות מצומצם, שיקבע איך נחיה כאן בעשרות השנים הקרובות ואסור ל״חפף״ את הבחירה שלו. מחר יהיה דירקטוריון מוצלח בלגין ושוב יציעו לוותר על ההצבעה ולאפשר לו המשך כהונה אוטומטית. זה סוג של מדרון שיכול להיות חלקלק.

יעקב לויתן: יגור הולכת להפרטה. יקח עוד חודש או חודשיים או יותר, בסוף זה יקרה. שתי ההצעות הקודמות הן תרגילי השהיה. צוות השינוי והמזכירות מרגישים שזה עומד לקראת סיום הפרויקט, שנמשך, דרך אגב, כשש שנים ולא תשע. ביקשנו בזמנו ארבע הצבעות, כי חשבנו שבזה נסיים. אם היינו מבקשים שמונה הצבעות זה היה מאושר. לפזר את הצוות כדי לבחור צוות חדש, שיביא יועצים חדשים, יצוֹר השהיות שיכניסו את יגור למערבולת גדולה וקשה. אני מבטיח, שאם לא נצליח להעביר את השינוי בשלוש ההצבעות הקרובות (אני לא יודע באיזה מצב יגור תהיה אז), תסיים הוועדה את תפקידה. בדקנו שוב ושוב מה עושה המס החדש, וכרגע כחלון מחלק נקודות זיכוי שדווקא משפרות את מצבנו. רואה חשבון אורן חינגה בדק פעמים ומצא שנוכל לבצע את השינוי ואין מה לבדוק שוב ושוב. המציאות משתנה כל הזמן ואי אפשר לעצור כל פעם שמשהו משתנה. הקיבוצים המופרטים לא יחזרו להיות שיתופיים בגלל מס הכנסה, אלא ילמדו להתמודד עם המציאות החדשה. הכול ישתנה, גם גיל הפרישה לנשים יעלה. המציאות משתנה, וגם יגור השתנתה לאורך השנים מאז שחילקו פירות מסל ברזל ושהודיעו שאם ההגשה העצמית בחדר האוכל לא תצליח יחזרו לעגלות. הצוות מתכוון להיפגש בזמן הקרוב עם חברים שהצביעו ״נגד״, כדי להבין טוב יותר את הסיבות להתנגדותם. אנו מזמינים חברים וחברות כאלה להיפגש איתנו ברוח טובה, כדי לראות אם יש צרכים שפספסנו ותיקונים שצריך לעשות.

עמית שילה: אני מדבר על הליך טכני של שבוע שבועיים, זה הכול.

יעקב עציון: אני תומך בשינוי. מפריע לי שמתייחסים להצעות והשגות כאל ״תרגילי השהייה״, אבל חלקן מהותיות וחשובות. סעיף 6 במבוא, שאומר שבעתיד נוכל לשנות דברים במודל-על ברוב רגיל בהצבעה, יכול ליצור מצב, נניח, שברוב של שניים מול שלושה אנשים יחליטו לבטל חלק גדול מהתקציבים של החינוך. כמו שנאמר קודם, תסריט כזה פוגע מאוד באמינות של המודל. ההתנגדות הנוקשה לכל שינוי במודל מזיקה לאמינות שלו. מרכיב נוסף שחשוב מאוד לאמינות של ההצעה, הוא הביטחון התעסוקתי. ישנם אצלנו ״חטפני צמרת״, שמארגנים לעצמם תנאים משופרים, בתאגידים או לא, ולא דואגים לאחרים. הצוות חייב לתקן את העניין הזה, כדי שאותו השליש שפוחד או מתנגד לשינוי ישנה את עמדתו. מה שיכול לעזור כאן הוא תגבור של הצוות באנשים נוספים.

אריאלה וולק: חוץ מיעקב ואני תומכים בשינוי ביגור 516 חברים. השינוי כבר ליד הדלת. הוא רך ומגן כלפי כל קבוצות הגיל וכל נושאי החיים – חינוך, בריאות ורווחה. לא יקום צוות שיביא מודל מפתה מזה. אני פוגשת הרבה מאוד חברים שתומכים בשינוי. ישנה אי נחת גדולה מכך שעדיין לא עבר וגם קריאות לעשות מעשה, ולמרות זאת אנחנו יושבים עם המזכירות ועם צוות השינוי ולא שוברים את הכלים, ומנסים תוך שיתוף פעולה למצוא מודל אלטרנטיבי, אם לא תהיה ברירה. אולי זה יהיה המודל השיזורי בסוף. ייתכן שאפשר להשתמש בו באופן זמני בלי להידרש להסכמת הרשם. חייבים למצוא את הדרך למי שרוצה להישאר בשיתופי ולמי שרוצה לעבור למודל השינוי. אני מעריכה שתוך זמן קצר גם אותם מעטים שיבחרו להישאר ב״שיתופי״ יעברו למודל המתחדש. כל הכבוד לצוות שמוכן להמשיך לסחוב עוד שלוש הצבעות. ביקשנו מהצוות לקצר את הזמן בין ההצבעות, משישה שבועות לארבעה, ואפילו לשבועיים-שלושה, ועדיין אני מקווה שזה יעבור כבר בהצבעה הבאה.

אהוד ס"ט: בהצעה המקורית של אילן מאייר וחברת ״אנשי דרך״, שלדעתי העסקתם היתה הטעות החמורה ביותר בתהליך ״השינוי״ ביגור, נאמר בתחילת עבודתם באמצע שנת 2012, כי תוך שנה וחצי (עד סוף 2013) יושלם תהליך ״השינוי״. אנחנו נמצאים עכשיו כבר באמצע 2017, כאשר התהליך מתמשך כבר כחמש שנים – יותר מפי שלוש מהערכה המקורית!
חשוב להבין, זה לא קרה משום שמישהו ״שם מקל בגלגלים״. בבסיס, היו כאן ניתוח מוטעה והבנה לא נכונה של יגור, על ידי היועצים החיצוניים.
שינוי של ״זבנג וגמרנו״ – כפי שהם התכוונו לעשות ביגור – נכון בשני תנאים:
1. שהקיבוץ נמצא ״על פי תהום״ מבחינה כלכלית, ואין לו כל ברירה,
2. שהוא הומוגני מבחינה כלכלית, חברתית ודמוגרפית.
שני התנאים הללו לא התקיימו ביגור: יגור לא נמצאת על סף תהום כלכלית, והיא מאוד הטרוגנית – גילית, תעסוקתית וחברתית.
במקום זאת, לפני חמש שנים היה צריך לשקול ברצינות את ״המודל השיזורי״, שבו פועלים המודלים השונים במקביל, ו״השינוי״ מתבצע בצורה אבולוציונית – הדרגתית, ולא בצורה רבולוציונית של ״זבנג וגמרנו״. זאת, כאשר כל אחד מהחברים בוחר לעבור ל"שינוי" בזמן המתאים לו. דבר המפחית מאד את הוויכוחים והחיכוכים בתהליך.
באסיפה הקודמת נתתי כדוגמה את קיבוץ כברי. שם "המודל השיזורי" עובד בהצלחה מרובה כבר שנים רבות, כאשר הם בחרו בו מתוך בחירה מכוונת – ללכת לקראת כל החברים, ולא מחוסר ברירה. וכך עשו גם קיבוצים אחרים.
להערכתי, אילו היינו הולכים בזמנו ל"מודל השיזורי", היינו כבר שנתיים-שלוש בתוך "השינוי", ולא היינו מבזבזים כל כך הרבה זמן וכסף! לפעמים, כפי שאמר "בוגי" בספרו האוטוביוגרפי, הדרך הארוכה היא הקצרה, ולהיפך – זו שנראית כקצרה, היא הארוכה והמסובכת יותר.
אני לא בטוח ש"המודל השיזורי" עדיין רלבנטי היום ליגור, אבל נדרשת בנקודה זו עצירה לרגע, ובחינה מעמיקה יותר לגבי הדרך שעשינו עד עכשיו, ולגבי ההמשך בעתיד. ההצעה שמובאת כאן על ידי ״הצוות״ היא פרי גישה האומרת: ״מה שלא הלך בכוח, ילך ביותר כוח״. אולי, לשם שינוי, כדאי להפעיל גם את המוח, ובדיקה קצרה נוספת של מודל אחר לא תזיק.
בעיה חמורה נוספת, היא בעיית האמינות של תהליך ״השינוי״.
בימים האחרונים ראיתי ב״מודעון״ מכרז לבחירת מנהל הכלבו. זהו, לדעתי, מכרז מצויין שדרש שלושה תנאים:
ניסיון ניהולי וידע במחשבים, או – מקצועיות
שירותיות
אמינות.
זהו, אכן, עולם ומלואו שמקיף כמעט את הכול. עם זאת, האמינות שקולה כנגד כל השאר! ברור שמי שמקבל ציון גבוה בניסיון וידע ניהולי, אבל נכשל באמינות, לא ייבחר לתפקיד. וזאת, בוודאי אם הוא עוד יקום ויכריז במפורש שאין לו כל כוונה להיות אמין, והוא מתכוון להפוך את כל הבטחותיו לאחר שייבחר!
זהו בדיוק המצב עם תהליך "השינוי".
אם למישהו עוד היה ספק בעניין זה, בא ״סעיף הפירצה״, עליו דיבר קודם יענקלה עציון, והניף מעל התהליך דגל של בלתי אמין בעליל!
מצב, שבו אתה נדרש לאשר דברים ב״רוב מיוחס״ גבוה של 75% מן המצביעים, ויום לאחר ״השינוי״ ניתן לבטל את רובם (מחוץ לכמה סעיפי ״ליבה״) ב״רוב רגיל״ מקרי, הוא בלתי נסבל! זהו מצב שבו הכול ״כתוב על הקרח״, והוא מסוג – ״הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים״.
אני לא מפקפק באמינות האישית של חברי ״הצוות״. כולם אנשים טובים. אבל אמרו כבר חכמינו: ״לא העכבר גנב, החור – גנב״. וכן – ״הפירצה קוראת לגנב״. ואת הפירצה המלאכותית הזו, חייבים לתקן ולסתום בדחיפות!
את ההחלטות העקרוניות המרכזיות צריך לשמור ולהגן עליהם ברוב שהוא יחסית מתון וסביר, נאמר – של שני שליש מהמצביעים. כך עשינו בזמנו ב״תקנון הפנסיה״, וכך זה קיים בנושא זה גם בהצעת ״השינוי״.
תיקון כזה עשוי לשקם ולחזק את האמינות של ההצעה והצוות. בלי זה, אנחנו בבעיה חמורה מאוד.

גיל דניסקי: אני נגד השינוי. יגור נקרעת בין שני מחנות. אני לא בטוח, אבל הדברים שאריאלה אמרה, זה נשמע כאילו שקבוצת חברים הציגה למזכירות אולטימטום. אני שומע ויודע על קבוצת חברים שרוצה לקחת את החוק לידיים, ורואה בי, שמתנגד, אויב ממש. אני, להבדיל, אקבל את השינוי אם יעבור, ולא אקח את החוק לידיים, ולא רואה ביוזמי השינוי אויבים שלי. אני מבקש מהמזכירות, לאור ההתארגנות הזאת, להיערך למצב שבו, באמת, אם השינוי לא יעבור, אותה קבוצה תעשה מעשה. שלא נחיה כאן בפחד מאיום של קבוצה זו או אחרת.

בועז אוחנה: אף אחד לא מטיל מורא על אף אחד. קבוצת חברים ביקשה להיפגש עם צוות השינוי והמזכירות. נפגשנו איתם כמו שאנו נפגשים עם קבוצות אחרות. חלק מהדברים קיבלנו וחלק לא. צריך להיזהר מאוד מהקיטוב. בסוף נצטרך לחיות כאן ביחד. יגור גדולה יותר מכולנו. לעמית שילה, הצוות לא נבחר לקדנציה, אלא להעביר תהליך ולבצע משימה וההצבעה היא הצבעת אמון. ליעקב עציון, לא נכון שהכול נתון להצבעה רגילה. ישנם נושאי ליבה שבהם לא נוגעים שבע שנים וגם אחר כך ישתנו רק ברוב מיוחס. כך גם לגבי הפנסיה וזכויות חברים ותיקים וחדשים. חלק מהדברים בחוברת יהיו ברוב מיוחס וחלק לא. לא נכון ״לסנדל״ את כל החוברת לרוב מיוחס. ככה אי אפשר לעבוד. התורה שבכתב תמיד תזדקק לתורה שבעל פה, כדי להתממש במציאות. גם כשהצביעו על חוברת העקרונות נאמר שמה שלא יעמוד בהיתכנות כלכלית יצטרך להשתנות. המודל המוצע לא מושלם ולא מתאים לכולם באותה מידה. הוותיקים משלמים מס גבוה יותר, זה נכון. זה הכי טוב שיגור יכולה להציע היום, וגם עושים שינויים קטנים והתאמות. אי אפשר לפתוח אותו ולהתחיל הכול מהתחלה. לגבי שקיפות ובקרה, יש פרק שלם ומפורט הנוגע למכרזים, למשכורות, לפיקוח ולשאר פרטי פרטים. כולם מוזמנים לקרוא וללמוד ולהתעניין ולשאול. אנחנו נסביר ונענה על כל שאלה.

אמיתי אגמון: הערב לא מתאים לדיון בכל הסעיפים. הוויכוחים הם בין אלה שיהיה להם יותר לאלה שיהיה להם פחות. אני לא בצד זה או אחר, אבל אצביע נגד, משום שכמו חברים אחרים, לא מעטים, אני גר ב״שיכון מעבר״. נפגשנו עם המזכירויות השונות, בסוף נתבקשנו לדרג את התיקון החיוני והדחוף ביותר בדירות. מילאנו שאלונים, ואחרי כמה ישיבות מזכירות הודיע לנו בועז שהוחלט לעשות בשכונה שיפוץ חלונות בשתי דירות בשנה. זה לא נעשה. אחרי ישיבות ופגישות נוספות נאמר לנו שאם ההפרטה תעבור תהיה התקדמות. למרות שהיתה לי שיחה מצויינת עם אודי קינן, אני לא מאמין… אולי אם היינו רואים מישהו מתכנן משהו בשבילנו… שיקום מישהו מהצוות ויגיד ״אתם צודקים, אתם מקופחים!״. הכאוס כבר כאן, זה אמצעי הלחץ שיש לנו כרגע. ולכן בחוסר רצון אצביע נגד הארכת המנדט לצוות. אמנם אנחנו מבוגרים, אין לנו עוד עשרים שנה, אבל מרצוננו – לא נלך לקרח.

אבשלום שוחר: מהקצת שאני מרגיש לגבי השיח הציבורי, צריך להגיד באופן ברור לקבוצה גדולה – על בסיס התקציבים היבשים לא כדאי, כי יהיה להם פחות. נחשפת כאן מציאות עתיקה ביגור, שעל אף שמרבית החברים, רובם ככולם, עובדים, חלק משמעותי לא מתפרנס. לחברים האלה צריכה להיות בעיה עם זה שהם קמים בבוקר לעוד יום עבודה, שאינו משלם את הוצאותיהם. עבורנו, כקהילה, אין מנוס מנקיטת מהלכים, שישנו את המצב הזה. צריך לעבוד איתם ולראות יחד איתם איך הם עוברים להתפרנסות. האחריות היא גם עלינו.

ספי בארי: פונה לכל המסתייגים והמציעים: גם אני לא מאושר מסעיף זה או אחר. זה לא הזמן לעסוק בפרטים, אלא זמן חיזוק ההסכמות הרחבות שתמיד אפשרו לנו לצלוח מבחנים גדולים בהצלחה. המאמץ צריך להיות מופנה להגדלת הרוב הגדול וההסכמה למען השינוי המוצע. אני חולק על דברי אבשלום שעבור קבוצה גדולה זו ״הרעת תנאים״. ההיפך הוא הנכון. המודל הזה נדיב ומרופד היטב. מרבית החברים המתנגדים עושים זאת על אף שבשורה התחתונה, לכשיתבצע השינוי, יהיה מצבם הכלכלי והכספי טוב יותר. אני השתתפתי בפגישת החברים עם המזכירות וביקשתי לקצר ולזרז את המשך ההצבעות. צריך להבהיר לציבור, שמדובר בהצבעות אחרונות ולא למשוך את התהליך כמו מסטיק. אי אפשר שיהיה עולם כמנהגו נוהג, כאשר מעל לשישים אחוז מהציבור נחסם על ידי המיעוט. אין לי כוונות להפקיר את השנים הבאות שלי בידי קבוצת החברים שמתנגדת לשינוי.

ישראל סלע: לעמית שילה, הצוות לא הוגבל מבחינת הזמן לאורך קדנציה. לבקש עוד הצבעות זה תקין בהחלט מבחינה דמוקרטית. לבועז, הצבעה ״נגד״ היא לא הצבעת אי אמון בצוות. כל מי שעובד בחוץ ולא מעביר את שכר עבודתו ליגור, או מפסיק את העברת הפנסיה ו/או קצבת הפנסיה ליגור, הוא מבחינתי לוקח את החוק לידיים. מי שאומר ״אני אעשה את הדברים האלה אם יקרה כך וכך״, הוא בבחינת מי שמאיים בלקיחת החוק הידיים. לא שמעתי ״אם יקרה כך או כך לא אהיה כאן״. הוחלט על ארבע הצבעות, כדי שלא יתישו אותנו באין סוף הצבעות. גם בקיבוץ המתחדש יכולה להיות קריסה כלכלית. אנחנו לא על סף קריסה כלכלית. השנים האחרונות הסתיימו ברווח. ההיתכנות הכלכלית היא רק מכיוון שרואה החשבון הזרים מיליוני שקלים מהעודף המשקי למימון השינוי. המודל לא מאוזן מבחינה כלכלית. כאמור, אתמוך בהארכת המנדט לצוות על אף התנגדותי לעצם השינוי.

אודי קינן: מבקש מעמית שילה להסיר את הצעתו. בהצבעה האחרונה הצביעו 94 אחוז מהחברים. זה אחוז מדהים! כ-65% מחברי יגור תמכו במודל החדש, 69% מהמצביעים בפועל. ישנה קבוצה לא מבוטלת שעדיין מתנגדת. אנחנו כצוות וכמזכירות צריכים למצות מולה את המהלך. לא מדובר בשינויים מהותיים במודל, אלא בסבלנות ובאורך רוח להבשלת תהליך חברתי עמוק המתחולל נגד עינינו. כולם מבינים, גם המתנגדים, שלא טוב שתימשך המציאות הנוכחית לאורך זמן. אני פונה לכל המתנגדים – בואו דברו איתנו. נעבור את זה ביחד. יגור רוצה וצריכה לעבור את השינוי מתוך הסכמה. יגור לא נמצאת בדרך לאסון כלכלי, אבל אם תקרוס חברתית, זה יפיל אותה גם כלכלית. החברה הזאת צריכה לעשות את השינוי מתוך הסכמה. מי שמתנגד או חושש, שיבוא לדבר איתנו. נמצא ביחד פתרונות ונמשיך להתקדם. אם לא נעשה זאת, יגיע הרגע שבו נרצה לעזור לחברים ולא נוכל, כי לא השתנינו בזמן! בואו נשתנה עכשיו, כדי לשמר את היכולת של החברה הזאת לעזור לחבריה היום ובעתיד. מי שלא סומך, או בוטח, שהתהליך ישמר לו את ההגנה הזאת, שיבוא וידבר איתנו.

עמית שילה: חוזר על הצעתו, שהארכת המנדט לצוות תהיה על פי נוהל אישור ועדות ודירקטוריונים ביגור, בהצבעה אישית בקלפי, ולאפשר לחברים נוספים להציע את מועמדותם.

יאיר עוגן: לעמית שילה, אני לא מבין את ההתעקשות מצידך. מבחינתי, אחרי כל השנים שלי בצוות השינוי, אני לא מתכוון לעלות להצבעה אישית.

אמנון מאירי: מציע להעלות את ההצעה של עמית שילה כהצעה לסדר.

אורנה זוארץ: כחברה בצוות ברור לי שמדובר בהארכת המנדט ולא בהתחלה של התהליך מהתחלה. כמו שנבחרנו כצוות, אנו ממשיכים יחד, על בסיס העבודה שנעשתה והמודל שנוצר. יכול להיות שנעשו טעויות. אנחנו לא מעמידים את עצמנו לבחירה מחודשת, אלא רק מבקשים הארכה להשלמת התהליך שעומד ממש לפני סיום.

עידו פיילר: ישנה עמימות לגבי מס ההכנסה. לחברים לא ברור איך הולכים לשלם את זה, ציבורית או אישית. אם זה משולם דיפרנציאלית לא ראיתי את זה ב״יבשים״. אם זה ציבורי, צריך להגיד איך זה ישולם.

אבשלום שוחר: אני, כחבר, פונה לצוות ומבקש מהם שימשיך לעוד שלוש הצבעות. אולי לא היה נכון לבחור אותם כקבוצה, אבל כך עשינו וצריך להמשיך באותה דרך. אני פונה לאסיפה שתאשר את הארכת המנדט. 
לגבי מס הכנסה, לא כל מי שמבין בכלכלה מבין במס הכנסה. אי אפשר להיכנס לפרטים באסיפה. דלתו של אודי קינן פתוחה וכך גם דלתו של מנהל הנהלת חשבונות. אי אפשר להביא את זה לאסיפה, כי יש הבדל בין חבר לחבר, כמו אצל שאר אזרחי המדינה, שלכל אחד מהם הכנסה אחרת ונקודות זיכוי שונות. אין הסבר אחד גורף ופשוט לכולם. הדברים כתובים ובהירים. צריך לשאול ולברר במקומות הנכונים. לימוד ובירור נכון של העניין יסיר את הדאגה מליבות הדואגים.

ישראל סלע: הצעת אמנון לא על סדר היום. לגבי מס הכנסה, לדעתי אבשלום טועה. להבנתי, החל מאחד ביוני תגבה מדינת ישראל מכל חבר קיבוץ מתחדש מס הכנסה דיפרנציאלי על פי הכנסתו. החישוב ייעשה לכל חבר בנפרד, הסיכום יהיה משותף לכל הקיבוץ. הקיבוץ יצטרך להחליט כיצד לשלם, כללית או דיפרנציאלית. הדברים היו כתובים בעיתון ״ידיעות הקיבוץ״. לא צריך להיות רואה חשבון. אנחנו, כקיבוץ, לא קיבלנו החלטה, האם נשלם ציבורית או שנחלק את התשלום יחסית או שוויונית בין החברים. דיברתי עם נושאי המשרה ונאמר לי שזה ישולם על ידי החברים. אמרתי שאת ההחלטה הזאת נצטרך להחליט ביחד באסיפה. אבל לזה – די לצרה בשעתה. כל עוד לא החלטנו להיות קיבוץ מתחדש אין מה לדון בזה.