בואו נצא מהקיבעון

כולנו מרגישים את מחול השדים, את התסכול והמצב החברתי שמתדרדר בעקבות כשלון השינוי חמש פעמים בקלפי.

אפשר להנציח את המצב ולשמר סיטואציה שבה כולם מפסידים.

צוות השינוי עמל שנים, מתוך רצון אמיתי וכנה, שלכולם יהיה טוב ושלא יישארו פצועים בשטח.

נוצר עם זאת, מצב, ולא מרוע לב חלילה, אולי בגלל חוסר שוויון בסיסי בין החברים, של חוסר אמון בתהליך. אפשר לפרט ולא כדאי, כי זאת תיהיה חזרה להתכתשות בין טיעונים מנוגדים. צריך גישור.

צוות השינוי חוזר ומצהיר שאנו מגיעים להפרטה מעמדה של כוח, שיגור במצב כלכלי יציב. אם זה כך, כדאי לכולם להתפשר.

אם לא תהיה פשרה, תונצח אי-ההסכמה, והוויכוח ימשיך לבעבע ולייצר עוינות בתוכנו. חברה שסועה בוויכוח על צדק עם פערי עמדות קוטביים של מחנות, היא לא חברה שנעים בה לגדל ילדים. מה לנו ולחברה כזאת, מה לנו ולמחנות? הרי באנו לכאן כדי לתת לעצמנו ולילדינו חיים טובים יותר, עתיד שיש בו ערכים מלבד החומר, קהילה שנותנת מענה לכלל, שיש בה יחד, שמקיים אורח חיים נעים, קהילה שלא רק גדלה אלא גם צומחת.

התהליך שמוצע לנו כיום, קוסם ככל שיהיה לחלק, לא מתאים לכולם. ישנם קיבוצים שעברו בהצלחה את המודל ה״שיזורי״. יש לו פנים רבות. אפשר להתאים אותו ליגור. הוא מסובך ודורש היערכות, אבל אנחנו בעמדת כוח לאפשר זאת. ב״שיזורי״ יוכל כל אחד לזכות בחלקת גן העדן שלו. המתנגדים לשינוי יוכלו בקצב שלהם, בלי לחץ חיצוני או פנימי, לעבור אל חיק הרוב: הפערים יצטמצמו, החברותא תחזור לחייך, אולי המצב הכלכלי ישתפר, ואולי אפילו המוטיבציה תעלה – לאור זאת שבאמת נרגיש כולנו, שכל דעה נחשבת, שקולו של הפרט נשמע, ושבאמת אכפת לבית הזה מכל מי שגר בו.

מכובדיי בצוות השינוי בואו נגיע לעמק השווה. אל תמהרו לדחות את הפנייה הזאת על הסף, זה רק יעמיק את הפערים בינינו. נסו להקשיב. אין טעם לצדק, אם הוא משאיר צד אחד בתחושת קיפוח. נפעל כולנו לתהליך ״שיזורי״ שייתן מענה לכולם ויחזק אותנו כקהילה אכפתית, היכן שלאנשים דואגים ומבקשים את טובת עצמם אבל גם את טובת זולתם.

הכפייה לא תביא את השלווה האושר והבריאות שכולנו כל כך מבקשים.

הביאה לדפוס:שולה שלו