חברות היא אומנות / הדס גרודמן

כשהייתי בכיתה א גרנו במושב חקלאי ליד אשקלון. התמזל מזלי שבבית הקרוב אלינו מעבר לשביל גרו שתי אחיות, עם הפרש של שנה וקצת ביניהן. שהפכו לחברות נפש שלי. במהרה הפכתי אצלן לבת בית, והן אצלי. בילינו יחד כל יום אחר הצהריים- בחורף התכרבלנו יחד מול הטלוויזיה וצפינו בתוכניות של הערוץ היחיד שהיה, בקיץ רכבנו יחד בכל הכפר לבריכה עם סלסלה של פירות, או לרחבה האדומה המבריקה בבית הספר החקלאי בכפר שהייתה חלקה בדיוק כמו שצריך לתעלולי הסקטים שלנו. אב הבנות היה הרפתן של הכפר, ויחד היינו מבלות שם ברפת וממציאות שמות לכל הפרות המיוחדות, והיה גם בית על העץ שלהן, שהיה מקור למלא הרפתקאות וסיפורי נסיכות שלנו.

עולם שלם התגלה לפניי עם שתי חברותיי. בזכותן התוודעתי בפעם הראשונה לכך שיש גם ילדים שונים מאוד, כי היה להן בן דוד חרש ואילם, והחברות איתו לימדה אותי על שפת הסימנים, ועל קבלה, והייתה להן אימא אומנית קרמיקה עם סטודיו מחוץ לבית, שם יכולנו להשתעשע באובניים, והערצתי אותה על היכולת שלה להוציא בקלילות כלים יפים כל כך. ושעות שיחקנו ב"כאילו", ובמשפחה, ופעם גם קרה שהגעתי עם החברות מבית הספר אליהן הביתה, ותפסנו את ההורים שלה באמצע..וחברות שלי לא הבינו מה קורה שם, ולמה אבא על אימא, ואני דווקא הבנתי, וכמבינת עניין ביקשתי מחברותיי לא להפריע להם. חוויות, מריבות והשלמות, שיחות וצחוקים היו מנת חלקה של החברות הנפלאה הזו, והבית שלהן שימש גם מקום מפלט עבורי כשהיה לי קשה בבית. החברות הזו, יש לציין, הייתה נקודת אור בחיים שלי באותה תקופה וזכורה לי בעצב הפרידה מהן, כשעזבו את הכפר 4 שנים אחרי כן, ועברו הכי לקצה השני של הארץ, וזה היה קשה. ומעולם לא שכחתי אותן, וגם שמרנו על קשר כמה שנים, וכשהייתי בצבא פגשתי אותן.

זיכרונות הילדות שלנו משובצים בפנינים ויהלומים של הקשרים החברתיים שלנו. חברי ילדות הם נכס יקר מפז עבור ילדינו. "אימא, אפשר חברה היום?", כמה פעמים שמענו את משפט הפתיחה של שעה ארבע אחר הצהריים. כי חברים או העדרם משפיע על מצב רוחם של ילדינו, על התפיסה והדימוי העצמי שלהם, על למידה של עולמות חדשים, יצירתיות ומרחב משחקי, ולכן משפיעה על התפתחותם באופן משמעותי. ויותר מכך, חברויות הילדות שלנו מעצבות במידה רבה את מי שאנחנו היום.

מארק צוקרברג הפליא להבין את זה, ועשה מזה עולם חדש, והמון כסף. הוא הבין שהמושג "חבר" אוצר בתוכו המון רגשות, פנטזיות, ומשאלות לב. האימפריה של הפייסבוק מושתתת על הגעגועים שלנו לחברי הילדות שלנו. היום כל אחד יכול להיות חבר שלנו בלחיצת כפתור. גם אם זה לא כמו הדבר האמיתי, זה מעורר בנו תחושות נוסטלגיות וחיבור לאושר ילדותי וחמים.

לאחרונה אני מנחה קבוצה של מיומנויות חברתיות עבור ילדים שסובלים מקושי חברתי. מה זה קושי חברתי ולמה צריך ללמד ילד מיומנויות חברתיות?

באופן טבעי אין צורך ללמד ילד מיומנויות חברתיות. כמו שילד לומד לזחול, לעמוד, ללכת, לדבר, כך הוא לומד גם לתקשר חברתית עם אחרים. מתוך חשיפה, חיקוי, ומתוך אינסטינקט שקיים בו. כי כולנו חיות חברתיות. החברה הראשונה של התינוק שלנו הם האימא והאבא שלו. ואיך מבינים שהילד מתחיל להגיב לסביבתו? כשבערך בגיל חודש התינוק מעניק להוריו את החיוכים הראשונים, ובחודשים אחר כך התינוק מתחיל לצחוק, למלמל, להסתכל בעיניים. התינוק לומד שביכולתו להשפיע על סביבתו, למידה שמפתחת אותו רגשית, וקוגניטיבית.

מקובל לחשוב שהילדים נהנים מחברת ילדים עד גיל 3, ומשחקים בעיקר זה לצד זה, אך לא זה עם זה. היום אנחנו רואים שההתפתחות של הילדים מהירה הרבה יותר מבעבר. דרך צפייה והתנסות, הילדים מתחילים ללמוד מיומנויות חברתיות. לקראת גיל 3 או לפני כן, המשחק הולך ונעשה יותר חברתי, והילד לומד לשחק עם ילד אחר- לשתף במשחק, בחפצים. עם התפתחות השפה, מתפתח המשחק ומשתכלל.

ההתפתחות החברתית היא טבעית, ואין צורך להתערב בה. יחד עם זאת, לעתים משהו משתבש. למה?

ילד שנולד עם מגבלות, גופניות או שכליות, ושונה מסביבתו, עלול לסבול מקושי להשתלב. ילדים עם קשיים בוויסות חושי ו/או רגשי , ילדים עם קשיי ריכוז ולקות למידה עלולים לסבול מדחייה חברתית. למשל, שלא באשמתם, תגובותיות יתר, התפרצויות, עלולים להקשות על יכולתם להתחבר עם בני גילם.

שונות חברתית יכולה להיות גם צבע עור אחר, עודף משקל משמעותי, או מראה או לבוש שונה. שונות כזאת בהרבה מקרים תגרור אחריה אי קבלה של הסביבה, והילד יסבול כתוצאה מכך.

לפעמים, הילד עם נטייה מולדת למופנמות. ילד נולד עם טמפרמנט, ויש ילדים שנולדים באופיים סגורים ומופנמים יותר. ילד כזה עלול להיתקל קשיים כמו דחייה חברתית עקב נטייתו להתבודד.

סיבות נוספות לקושי חברתי- משבר משפחתי, טראומה בבית, בגן, בבית הספר או בסביבה אחרת.  מות הורה, גירושין, או חלילה התעללות גופנית או נפשית בסביבה הביתית או החינוכית, גוררות אצל הילד ירידה תפקודית שמתבטאת בין היתר בירידה ביכולת או במוטיבציה לנהל קשרים חברתיים, התנתקות והתבודדות.

גם הסביבה מערימה לעתים קשיים חברתיים על הילד. הורים, ואנשי חינוך שמתקשים להכיל את הצרכים של הילד, ומביעים חוסר הערכה כלפיו, משפיעים גם על הדימוי העצמי של הילד, וגם על הסביבה החברתית שלו, הנחשפת ליחס כלפיו.

בצד האופטימי- חשוב לציין, בהרבה מקרים ילדים יצליחו להתגבר על הקשיים החברתיים שלהם עם התפתחותם. ילד שהיה מאוד סגור בגיל הרך, עשוי להיפתח חברתית לעתים בצורה משמעותית עם המעבר לבית הספר.

 

אז איפה אנחנו נכנסים לתמונה? ומתי כדאי להישאר מחוצה לה

אי אפשר ולא נכון להתערב לילד בבחירות החברתיות שלו. אז אנחנו לא אוהבים את החבר שלו, או, רחמנא ליצלן, הוא נחמד, אבל ההורים שלו…ודווקא אתו הילד שלנו מבלה הכי הרבה זמן. זו בעיה שלנו בלבד, ואל לנו לערב את הילד בהעדפות שלנו.

אי אפשר ולא נכון להתערב במריבות בין הילדים (למעט מצבי קיצון), חברים רבים ומשלימים. וזה המסר שצריך להעביר. התנסות במריבות היא סוג של מעבדה חברתית טבעית, בה לומד הילד על דחיית סיפוקים, על תחרותיות והיכולת להפסיד, על עמידה על שלו, וגם על פתרון בעיות.

בנוסף, חשוב לזכור. הילד שלנו הוא לא גרסה מוקטנת שלנו. לא נכון להעמיס ציפיות לא מתאימות על הילד שלנו. נניח שהיינו בילדותנו מאוד חברותיים אבל הילד שלנו שונה, ונוטה להתבודדות. אם נשדר לילד אכזבה מכישוריו החברתיים או נפעיל עליו לחץ למצוא חברים, הדבר יקשה עליו וישפיע לרעה על הדימוי העצמי שלו. או להפך, אם הילד מאוד חברותי ואנחנו לא, חשוב שנעודד אותו לממש את עצמו בתחום החברתי.

מתי כן מתערבים?

אם הילד צעיר מדי כדי להתקשר ולקבוע עם חברים- כאן אנחנו ההורים בתפקיד מפתח. אנחנו איש הקשר של הילד שלנו, ועבודת התיווך חשובה.

נתערב אם מדובר בחברות הרסנית ומסוכנת עבור הילד, כמו אלימות מילולית או פיזית מתמשכת, או כל צורה של התעללות.

במצב קיצון כמו חרם חברתי, נידוי, או כל תמרור אדום זועק, עלינו להתערב מיידית, וגם לערב את  הגורמים החינוכיים הרלבנטיים.

אם המצב החברתי של הילד לא משתפר. הוא רוצה חברים, ולא מצליח. ניסה, וזה לא הולך, והילד סובל רגשית מהמצב. במקרה כזה ניתן לקחת את המושכות בעצמנו, ולעזור לו. תמיכה, עידוד, ולימוד. מיומנויות חברתיות אפשר לרכוש דרך אימון.  הורים יכולים גם לעזור דרך תיווך עם הורים אחרים ועם המסגרת החינוכית, על מנת לשפר ולקדם את מצבו החברתי של ילדם.

אך אפשר גם להיעזר באיש מקצוע. סוגי ההתערבויות הקיימות בתחום זה-

1.התערבות פרטנית- מטרת הטיפול במקרה של ילד עם קשיים חברתיים תשאף במקרים רבים להעלאת הדימוי העצמי, ולימוד טכניקות חברתיות.

2. התערבות קבוצתית- בקבוצות שאני מנחה, למשל, אני מפגישה קבוצה מצומצמת של ילדים, הסובלים, כל אחד מסיבותיו הוא, מקשיים חברתיים. דרך תצפית על הדינאמיקה החברתית בקליניקה אני לומדת על המכשולים של הילדים בדרך להשגת קשר או/ושימורו. אני מלמדת טכניקות חברתיות, ויחד פותרים דילמות שעולות. קבוצות כאלה יוצרות תחושה של שייכות, של "אני לא לבד", ויוצרות פתרונות בזמן אמת. ברוב המקרים הן גם מקדמות קשרים שנוצרים בקבוצה.

3.התערבות סביבתית- עבודה טיפולית מערכתית, בה הסביבה היא חלק מהטיפול. כמטפלת, בשגרה אני עובדת עם הורים. במקרים רבים של בעיות חברתיות, אני מערבת גם את הסביבה בטיפול- הגננת, המורה, יועצת בית הספר, המדריכים. גם הסביבה צריכה להיות ערה כשלילד קשה חברתית, וניתן בהחלט לעזור לילד דרך התערבויות סביבתיות.

 

ולסיום, כמו שהורות היא אומנות, גם חברות היא אומנות. היא מעוררת רגשות, יצירתיות, חיבור, היא דורשת גם קצת מאמץ, והרבה אהבה. ואי אפשר לשכוח אותה לעולם. ממני באהבה, הדס.